אני אהיה העיניים שלך -פרק 60-

איאן יצא מהמקלחת, "ס-סיימת?" הוא שמע את ג'ואי מגמגם והוא הנהן, "קרה משהו?" איאן בירר כשהרגיש את ג'ואי עומד לידו, "ל-לא" הצעיר השיב, אוחז בזרועו של איאן ומוביל אותו לסלון, "אתה וג'ואי תתחתנו?" זואי שאלה ללא שום מחשבה וג'ואי השתעל בחוזקה ואיאן צחק קלות והתיישב לצד הקטנה, "לא יודע" העיוור אמר בכנות, "יש לנו עוד זמן" הוא הוסיף וזואי הנהנה בהבנה.

"אני הולך להתקלח" ג'ואי אמר במהירות לפני שהלך לחדר, לוקח איתו בגדים ומגבת לפני שיצא מהחדר והלך מהר למקלחת, מתחמק מעיניהם הסקרניות של הוריו.
—

איאן ישב בשקט בסלון, שומע את המתרחש בטלוויזיה ולא באמת יודע מה לעשות, אחרי הכל הוא נמצא כרגע לבד עם משפחתו של ג'ואי- בלי ג'ואי, וזה דבר שהוא לא באמת מוכן נפשית להתמודד איתו.

"איך ג'ואי בעבודה?" מליסה שאלה לפתע ואיאן הבין שהשאלה מכוונת אליו, "הוא מצויין, רוב הזמן הוא נמצא עם מיילי, קים ונטלי והן מתייחסות אליו ממש טוב, הוא גם מסתדר עם ג'אק ודני" הוא השיב ומליסה הנהנה בהבנה, מסתכלת על הגבר הנאה עם העיניים האפורות והשיער הבלונדיני שישב ליד זואי בשקט, היא יכלה להבין שהוא לחוץ.

"מה אתה חושב על ג'ואי כבן אדם?" היא שאלה ברצינות, רואה את החיוך הקטן שנוצר בצד פיו ועוד לפני שהוא דיבר היא הבינה שהוא אוהב אותו באמת, גם כבן זוג וגם כבן אדם, "חינכתם אותו כמו שצריך, הוא ילד נפלא" איאן השיב ואדם גיחך, "אם הוא ישמע שאתה קורא לו ילד הוא לא באמת יהיה נפלא יותר" בעל המשקפיים אמר ומליסה ואיאן צחקקו יחדיו, מוצאים את זה נכון.

"ג'ואי הוא חמוד" זואי אמרה ברצינות ואיאן הנהן אליה בהסכמה, "אני יודע" הוא השיב והיא חייכה ברצון, שמחה שהוא מסכים איתך, "ג'ואי גם חושב שאתה חמוד" זואי אמרה, מפילה את אחיה בפח ואיאן חייך בשמחה, "מעולה" הוא אמר בשקט.

"הבנתי שג'סיקה יצאה היום עם לוק" מליסה אמרה ואיאן הנהן, "כן" הוא השיב, "אני מקווה שהם יצליחו להיות ביחד" מליסה אמרה ואיאן הנהן לפני שנשך את שפתו התחתונה באשמה, אם הוא יטוס עם לוק הוא לא בטוח שלוק וג'סיקה יצליחו להיות ביחד.

"מליסה…" איאן לחש לפתע ושחורת השיער הביטה עליו בשאלה, "מה?" היא שאלה והוא בלע את רוקו, "אני יכול לדבר איתך לבד?" הוא בירר ומליסה הסתכלה על אדם בחוסר הבנה לפני שחזרה להביט על איאן, "כן בטח" היא אמרה והתרוממה מהספה, "בוא לחדר של ג'ואי" היא אמרה והוא הנהן והתרומם.

"זה סודי?" זואי שאלה ואיאן הנהן, "אני לא יכולה לבוא גם?" היא שאלה, "זואי" מליסה אמרה ברוגע, והקטנה נאנחה, מבינה שלא.

"אני צריך את עזרתך מליסה" איאן מלמל בחוסר נעימות והמבוגרת יותר הלכה אליו ואחזה בזרועו, מובילה אותו בזהירות אל חדרו של ג'ואי.
—-

"על מה רצית לדבר איתי?" מליסה שאלה כשהם התיישבו על המיטה של ג'ואי ואיאן נשם עמוק ועצם את עיניו בזמן שאגרף את כפות ידיו שרעדו קלות, "אני טס שבוע הבא" איאן אמר, כבר לא אומר 'אולי' או 'כנראה', הוא כבר הבין שהוא הולך לטוס ויהי מה.

"אוקיי" מליסה אמרה בחוסר הבנה, למה איאן נראה כל כך לחוץ מזה? "פעם ראשונה שאתה טס?" היא שאלה ברוגע, מוכנה לנסות להרגיע אותו שלא ידאג, "לא" הוא אמר והיא הנהנה בהבנה, "אז למה אתה נראה מפוחד?" היא ביררה והוא נאנח, "אני הולך לעבור ניתוח עיניים" הוא אמר וליבה של מליסה צנח באחת, "מ-מה?" היא שאלה בחוסר אמונה.

"אני הולך לטוס בשביל לעשות ניתוח שיכול להחזיר לי את הראייה" איאן הסביר בשקט ומליסה הביטה עליו, חסרת מילים, "ג'ואי לא יודע מזה, הוא חושב שאני הולך לטוס לחופשה של כמה ימים" איאן הוסיף, "אבל זה יכול לקחת לא מעט זמן" הוא אמר, "מה זה לא מעט זמן?" מליסה שאלה ברצינות, "זה יכול לקחת כמה שנים ולא בטוח שאחזור לראות" הבלונדיני אמר ברצינות ומליסה עצמה את עיניה בייאוש, "למה אתה עושה את זה? ג'ואי מקבל אותך איך שאתה" היא אמרה והוא חייך קלות, "אני כבר לא יכול לקבל את עצמי איך שאני" הוא הסביר והיא הסתכלה עליו באשמה.

"אם זה בגלל מה שאמרתי אתה לא צריך להקשיב לי, דיברתי שטויות, אל תסכן את עצמך בגלל זה" היא אמרה ברצינות ואיאן חייך אליה, "לא דיברת שטויות, אמרת את האמת שפחדתי להכיר" העיוור אמר ברוגע.

"אני רציתי להגיד לך את זה בשביל שתהיי לצידו של ג'ואי כשלא אהיה" איאן לחש ואז גיחך קלות, "טיפש שכמותי, את גם מבלי שאגיד לך תהיי לצידו" הוא הוסיף ומליסה נאנחה וחיבקה אותו ללא מחשבה, מפתיעה אותו מעט והוא חייך בשקט והחזיר לה חיבוק, "אתה לא מתכוון לספר לג'ואי?" היא שאלה והוא הניע את ראשו לשלילה, "יהיה לו קשה" היא אמרה והוא הנהן, "אבל אני יודע שיש מסביבו לא מעט אנשים שיהיו איתו" הוא השיב.

"אתה תדבר איתו בזמן שלא תהיה?" מליסה שאלה כשהתרחקה מהחיבוק, "לא" איאן השיב, מפתיע אותה עם המהירות שבה הוא פולט את מחשבותיו, "למה?" היא שאלה והוא חייך, "אני לא רוצה שהוא יהיה תלוי בי, לא בטוח שאחזור לראות ויכול להיות שהמצב שלי יהיה גרוע יותר, אני לא אהיה מסוגל לחזור אליו אם זה יקרה, אני רוצה שג'ואי ימשיך לחיות כמו שצריך ואם הוא יכיר מישהו אחר אז שהוא לא ימנע מעצמו להיות איתו" הוא השיב ומליסה נאנחה בכבדות, היא לא באמת הבינה מה איאן חושב לעצמו אבל היא לא באמת יכלה לשפוט אותו.

"ביום שהוא יבין שהלכתי, אני רוצה שתגידי לו שלא משנה איך אני אחזור, גם אם יהיה לו מישהו אחר וגם אם הוא ישנא אותי, אני רוצה שלפחות הוא ייתן לי חיבוק ויגיד לי שהוא מבין את מה שעשיתי" הוא לחש והיא חזרה לחבק אותו, "אתה לא חייב ללכת" היא אמרה והוא גיחך, "אני צריך" איאן השיב ומליסה נותרה חסרת מילים, כל זה נפל עליה בפתאומיות, היא לא אוהבת שקורים דברים קיצוניים ומפתיעים כאלו בחייה, איך היא תשמור על זה בסוד מג'ואי? איך היא תסתכל לו בעיניים?

"אני רוצה שיום אחד את תצליחי לקבל את הזוגיות שלי ושל ג'ואי כמו שצריך" איאן לחש והיא נאנחה, "אני כבר מקבלת אתכם" היא אמרה והוא הניע את ראשו לשלילה, "ביום שלא תסתכלי עליי כעיוור זה יהיה היום שבו אני אדע בוודאות שאת קיבלת אותי" הבלונדיני אמר, גורם למליסה להרגיש כאב בליבה, רק עכשיו היא הבינה עד כמה שההתנהגות שלה השפיעה על איאן בצורה כל כך חזקה.

"אני מצטערת" היא אמרה בכנות, "אין צורך" איאן השיב, "אני מודה לך" הוא הוסיף והיא נשמה עמוק וטפחה על גבו, "אני בטוחה שלך זה לא קל" מליסה אמרה בעצב, "אתה ילד טוב איאן, אני שמחה שג'ואי התאהב בך" היא הוסיפה בכנות ואיאן חייך בהקלה, הוא היה צריך לשמוע את זה.

—
ג'ואי יצא מהמקלחת, רואה את זואי ואדם יושבים בסלון, "איפה אמא ואיאן?" הוא שאל בחשש, "בחדר שלך, איאן רצה לדבר לבד עם אמא" אדם אמר וג'ואי מבלי לחשוב פעמיים רץ קלות לחדר, חושש שאמא שלו תעליב את איאן שוב.
—-

ג'ואי עצר במקומו כשראה את מליסה ואיאן מתחבקים, "או ג'ואי" מליסה אמרה בחיוך והתרחקה שוב מהחיבוק עם איאן, "על מה דיברתם?" ג'ואי שאל בחשש, "כלום" מליסה השיבה ברוגע, "אמרתי לו שאני בטוחה שאתה אוהב אותו לא משנה מה ושאני מאחלת לשניכם רק טוב" היא אמרה ואיאן הנהן, "אמרתי לה שאני אעשה את הכל בשביל שתהיה מאושר" איאן אמר בחיוך וג'ואי הביט עליהם לכמה רגעים לפני שחייך גם כן והלך להתיישב ליד איאן.

"אתה קודם צריך לעשות דברים שיגרמו לך להיות מאושר" ג'ואי אמר לבן זוגו ואיאן הנהן בהבנה, לא מתכוון להגיד לג'ואי על השיחה שהייתה לו עם מליסה או על עצם העובדה שמה שגורם לו להיות מאושר זה להבין שהאחר מאושר.
–

"אני אלך, אתם יכולים לישון אם אתם רוצים" מליסה אמרה וג'ואי הנהן, "תודה מליסה" איאן אמר בכנות ושחורת השיער הסתכלה עליו לפני שטפחה על כתפו ויצאה משם, הולכת אל הסלון ומתיישבת לצידו של בעלה, מבחינה בכך שזואי נרדמה והיא חייכה לפני שהשעינה את ראשה על כתפו של בעלה.

"ג'ואי יצטרך אותנו בקרוב" היא לחשה ובעל המשקפיים הביט עליה בחוסר הבנה, "לא משנה מה יקרה, אתה תודיע לי לפני שתלך, נכון?" מליסה שאלה בלחישה ואדם הרחיק אותה ממנו רק בשביל לאחוז בכתפיה, "מה קרה?" הוא שאל ברצינות, מביט אל תוך עיניה השחורות והעצובות, "איאן עוזב" היא לחשה לפני שחיבקה את אדם המבולבל, מרשה לעצמה לבכות לו קלות, "ג'ואי לא יודע" היא הוסיפה ואדם נאנח וטפח על גבה, הוא לא באמת הבין מה קורה, אבל הוא ידע שהעזיבה של איאן תהיה ארוכה.
—

ג'ואי נשכב לצד איאן על המיטה אחרי שהזיז את הדובי האפור מהמיטה כשהעיוור הרגיש אותו, "אתה ישן איתו?" איאן בירר, "לא…" ג'ואי מלמל, מובך מעצם העובדה שיש לו דובי על המיטה, "יש לו שם?" איאן שאל בציניות, "איאן" ג'ואי מלמל בביישנות את שם הדובי, "אל תתבייש" איאן אמר בחיוך, לא באמת מבין שג'ואי לא קרא לו, "לא, איאן" ג'ואי ניסה להסביר, "מה לא?" העיוור בירר בחוסר הבנה, "ק-קוראים לו איאן" שחור העיניים מלמל במבוכה והבלונדיני הרים את גבותיו בהפתעה, "מה?" איאן שאל בחיוך מרוצה וג'ואי הזיז את עיניו ממנו, לא מסוגל להסתכל עליו.

"אמא שלי לא אמרה לך משהו רע, נכון?" ג'ואי שאל כשרצה להחליף נושא כמה שיותר מהר ואיאן הנהן, מבין שג'ואי מובך והוא שלח יד קדימה ונגע בפניו של הצעיר, "היא אישה טובה" העיוור אמר וג'ואי עצם את עיניו וחייך, מאפשר לאיאן לסרוק את פרצופו עם אצבעותיו, "מה דעתך לא ללכת לבית הספר מחר?" איאן שאל בחיוך, "אתה רוצה שאני אבריז? אתה לא אמור להיות איזה אחראי ששומר עליי שלא אעשה משהו רע?" ג'ואי שאל בצחקוק, "להבריז זה לא תמיד רע" איאן אמר בקריצה והצעיר חייך וחיבק אותו.

"אתה רוצה לעשות משהו מחר?" ג'ואי בירר, מרגיש את כפות ידיו החמימות של איאן מלטפות את גבו המכוסה, "להיות כאן ביחד איתך" איאן אמר בכנות וג'ואי הסמיק והנהן, "אז בגלל שזה נורא חשוב אני אבריז" הצעיר אמר ואיאן הנהן.

"אני יכול לנשק אותך?" איאן בירר וג'ואי הרים מעט את ראשו, "אתה לא צריך לבקש" הוא לחש לפני שהוא עצמו היה זה שהצמיד את שפתיהם יחדיו, מאפשר לאיאן למשוך אותו קרוב אליו בזמן שהנשיקה התעמקה.
—

ג'ואי חייך כנגד השפתיים של האחר כשאיאן עטף את המותן שלו עם רגלו, "אני אוהב אותך" איאן לחש והמשיך לנשק את הצעיר שהרים את ידו שלו והניח אותה על לחיו, מלטף את איאן בעדינות, "גם אני אוהב אותך" ג'ואי לחש לפני שהלשונות שלהם נפגשו, מרקדות קלות בתוך פיו החמים והלח של איאן שקיבל את ג'ואי במלוא הרצון והאהבה.

"אז מה אתה אומר…" איאן לחש לפתע וג'ואי פלט "מממ?" שואל, "תתחתן איתי?" הוא שאל בגיחוך וג'ואי צחק כנגד השפתיים, חוזר לנשק את איאן ולא באמת מחזיר לו תשובה, אבל איאן ידע שלא משנה מה התשובה תהיה, הוא עדיין ירצה להיות לצידו של ג'ואי לעוד הרבה שנים.
—-

מליסה פתחה את דלת החדר של ג'ואי אחרי שהיא נרגעה והשכיבה את זואי לישון, מסתכלת על שני הגברים שישנו מחובקים והיא חייכה קלות וסגרה את הדלת, הולכת עם אדם אל החדר הזוגי ושם היא סיפרה לו את מה שקרה.

אדם נאנח לבסוף בכבדות, מחבק את מליסה שחזרה לבכות, "למה זה צריך להיות כל כך מסובך?" הוא שאל, "אני אשמה" היא אמרה בעצב והוא צקצק, "את לא, אל תחשבי ככה" אדם אמר ברצינות, לא מוכן שאשתו תאשים את עצמה על ההחלטות של איאן.

"תהיי חזקה בשביל ג'ואי, הוא יצטרך אותנו יותר מכולם" הוא הוסיף והיא הנהנה, יודעת שהיא תיתן את כל כולה לבנה.
—

*הכל היה חשוך, רעשים לא ברורים נשמעו ואיאן מצא את עצמו מנסה לזוז אבל הוא לא יכל, הדבר היחידי שהוא יכל לדעת בוודאות זה שג'ואי נמצא לידו, הוא יכול היה להריח אותו בחוזקה.

"אני רוצה לעזוב אותך'" ג'ואי אמר, "מה? למה?" איאן שאל, "בגלל שאתה לא רואה אותי, נמאס לי מזה" שחור העיניים אמר בקרירות, לפני שהוא דחף אות.ו ממנו, ואיאן יכל לשמוע את צעדי הריצה, מצליח להבין שג'ואי מתרחק ממנו, "רגע ג'ואי!" איאן צעק אל החושך, "אל תלך" הוא הוסיף*
–

"ג'ואי אל תלך" איאן פקח את עיניו בבהלה, "מממ" קולו של ג'ואי נשמע והעיוור נגע במהירות בגוף שלצידו והוא נאנח בהקלה, זה היה רק חלום.

"אוי ג'ואי" איאן לחש וחיבק את הישן קרוב יותר אליו, מרגיש איך שמתוך שינה ג'ואי נצמד אליו והוא חייך בעצב, נושק לראשו החום של הצעיר, "אני כל כך מצטער" הוא הוסיף בזמן שליטף את לחיו של ג'ואי, לא יכול לדמיין את עצמו רחוק ממנו, אבל הוא היה חייב לעשות את זה, הוא לא רוצה שג'ואי יסבול, וכל עוד שהוא עיוור, זה אומר שג'ואי יכול לסבול מהר יותר- לפחות לדעתו.

איאן לבסוף הצליח להרגיע את עצמו, נושם עמוק את שיערו של ג'ואי ומחדיר לתוך אפו את הניחוח המתקתק של הצעיר, נותן לגופו הטראומתי להבין שג'ואי כאן איתו, לפחות לעכשיו.

העיוור עצם את עיניו, מאפשר לעצמו לחזור לישון ולנסות להאמין שברגע שהוא יפקח את עיניו הוא יצליח לראות, אומנם זה לא הגיוני, אומנם הסיכוי אפסי, אבל איאן המשיך לקוות שזה מה שיהיה, כי למה לא?
—-

"ג'ואי לקום" מליסה אמרה כשהגיע הבוקר והצעיר נאנח וחיבק את איאן קרוב יותר אליו, לא רוצה להתעורר, "קדימה ג'ואי יש לך בית ספר" מליסה אמרה, מסתכלת על בנה שניסה להמשיך לישון והיא נאנחה.

"אפשר לא ללכת היום?" ג'ואי שאל בקול צרוד, "למה? אתה לא מרגיש טוב?" היא ביררה והוא הניע את ראשו לשלילה, "אני יכול להישאר עם איאן?" הוא שאל ומליסה הביטה עליו ואז על הגבר האחר שהמשיך לישון, נזכרת בשיחה שלה עם איאן וליבה כאב, הדבר היחידי שהיא יכולה לעשות זה לתת לו ולג'ואי להיות ביחד כמה שיותר בימים האלו שלפני הטיסה.
–

"אני אדבר עם בית הספר ואגיד להם שאתה חולה" מליסה אמרה לפני שיצאה וסגרה את הדלת, מפתיעה את ג'ואי שלא האמין שהיא תסכים לו להישאר בבית, "אני חולם?" הוא שאל את עצמו וצבט את ידו קלות, מרגיש את הכאב, "כנראה שלא" הוא מלמל לפני שהרים את כתפיו בחוסר אכפתיות, כנראה שאימו קמה על הצד החיובי שהיא מאשרת לו לא ללכת, והוא חזר לישון.