אני אהיה העיניים שלך -פרק 73-

שלושת הנערים היו יותר ממופתעים לראות את לורי עומדת בחדר הקבלה, עיניה נפוחות ואדומות והיא הביטה עליהם בחיוך רגוע, ג'ואי כיווץ את גבותיו בבלבול, 'מה היא עושה כאן לעזאזל?' הוא חשב לעצמו, 'ואיפה איאן?' מחשבותיו פעלו במרץ.

"לורי, חזרת לעבוד כאן?" ג'אק היה הראשון לשאול את ירוקת העיניים המתולתלת שהנהנה אליו בחיוב, "בואו תשבו, הייתי רוצה להסביר לכם מה קורה כאן" היא מלמלה בשקט ושני הנערים עשו את המבוקש, הולכים אל הכיסא ויושבים למולה בעוד שג'ואי קפא במקומו, עדיין לא מבין למה היא כאן, הרי איאן פיטר אותה, איך זה הגיוני שהיא חזרה לעבוד כאן? יכול להיות שאיאן אישר לה לחזור? יכול להיות שהיא תהיה המחליפה של איאן בימים שהוא יהיה בחופשה? למה איאן לא אמר לו כלום? ואיפה הוא בכלל?

"ג'ואי" לורי אמרה, מוציאה את הצעיר מהבועה שלו והוא כחכח בגרונו והלך להתיישב ליד דני, מניח את תיקו מתחת לכיסא, עיניו המבולבלות לא מפסיקות לרדת ממנה והיא נאנחה לעצמה חלושות, יודעת שג'ואי כנראה מבולבל מכל הסיטואציה שקורת עכשיו, היא מקווה שלפחות אחרי שהיא תסביר מה קורה, אז הוא יצליח להבין את הסיבה לבואה.
—

"אז…" לורי לחשה כשהתיישבה בכיסא, מסתכלת על הנערים הסקרניים לפני שעיניה נעצרו על ג'ואי, "איאן טס לחו"ל" היא אמרה ועיניו של ג'ואי נפערו באחת, "היום?" דני שאל בחוסר הבנה, "הוא לא אמור לטוס מחר?" ג'ואי מלמל בשאלה, הכל היה כל כך מבלבל, אין מצב שאיאן טס היום מבלי להגיד לו, יכול להיות שלורי משקרת והיא עובדת עליהם?

"כן, הוא טס היום" היא ענתה בחיוב, "שקרנית" ג'ואי אמר ושני הנערים הביטו עליו בהפתעה, לא מאמינים שהוא התחצף ככה מבלי שום בושה ללורי, והמתולתלת גיחכה קלות, "אני לא משקרת, איאן שיקר" היא אמרה ברצינות והנערים חזרו להביט עליה בחוסר הבנה, "למה את מתכוונת?" בעל המשקפיים שאל בסקרנות, "איאן לא באמת טס לחופשה" היא השיבה ברצינות וג'ואי החזיק את עצמו מלצעוק עליה שתפסיק לשקר.

"אז לאן הוא טס?" ג'אק שאל ולורי נשמה עמוק לפני שחזרה להביט עמוק אל תוך עיניו של ג'ואי, "הוא כנראה כבר על המטוס כרגע" היא מלמלה, עדיין לא עונה לשאלתו של כחול השיער, היא רק הביטה על פרצופו המשתנה של ג'ואי, הוא היה נראה לחוץ, יכול להיות שהוא סוף כל סוף מתחיל להאמין לה.

"לאן הוא טס?" ג'ואי לחש בנעילת שיניים, הוא לא אהב את זה שלורי מושכת את דבריה, אומנם הוא עדיין חושב שהיא משקרת, אבל הוא לא יכל שלא להאמין מעט לפרצופה הרציני, "אני לא יודעת לאן" היא מלמלה והוא צחקק ונאנח בהקלה, כנראה שהיא משקרת, אם היא לא יודעת אז זה בטח לא נכון- זה מה שג'ואי לפחות הניח לעצמו.

"אבל אני יודעת שהוא טס בשביל לעשות ניתוח להחזרת הראייה" היא לחשה, עיניה חודרות עמוק לתוך אישוניו השחורים של ג'ואי שהביטו עליה בפחד, "מה?" ג'אק שאל בדרמטיות, "הוא טס לעשות ניתוח?" הוא הוסיף, "כן" היא לחשה, "שקרנית! תפסיקי פאקינג לשקר!" ג'ואי צעק בכעס ונעמד מכיסאו, "למה אתה חושב שאני משקרת ג'ואי?" לורי שאלה, לא מתרגשת מצעקותיו של הצעיר לעומת שני הנערים האחרים שהמשיכו להזדעזע מהאומץ של חום השיער.

"כ-כי זה לא הגיוני" הוא אמר, לא רוצה לחשוף את הזוגיות שלו ושל איאן בפני ג'אק ודני, "למה זה לא הגיוני?" היא המשיכה לשאול, "אתה חושב שאם הוא לא היה טס לעשות את הניתוח, הוא לא היה עוצר אותי כרגע מלהגיד את זה? אתה חושב שהוא היה נותן לי להגיד לך את זה אם זה היה שקר?" היא שאלה וג'ואי השתתק באחת, מביט על עיניה שהתחילו לדמוע וגבותיו התכווצו בחוסר אמונה.

"לא" הוא לחש והתיישב בחזרה, רגליו המבולבלות לא הצליחו באמת להחזיק אותו, הוא אומנם לא יכל להאמין בלורי, אבל הוא יכל להאמין באיאן, אחרי הכל בן זוגו לא ייתן לו לסבול, אחרי הכל איאן לא היה שותק אם לורי הייתה אומרת שקר שכזה, איאן היה נכנס בסערה לחדר והיה אומר לה להפסיק לשקר.

"אם את משקרת לי אני אהרוג אותך" ג'ואי לחש, "ג'ואי תפסיק!" דני אמר במהירות, מפחד שאולי מעשיו של ג'ואי יכניסו אותו לכלא, ולמה ג'ואי בכלל נראה כל כך מודאג? מה אכפת לו מאיאן? הוא הרי שונא אותו.

"אם הייתי משקרת איאן כבר היה הורג אותי" היא השיבה בזמן שהביטה על ידיו הרועדות של ג'ואי, "הניתוח לא פשוט, הוא החליט לא לספר לכם את זה כי זה ניתוח בעל סיכונים רבים" היא אמרה ועיניו של ג'ואי הראו את הסבל הפנימי שהוא מרגיש בתוכו, "למה את מתכוונת?" בעל קעקוע הדרקון שאל, "אני לא אפרט יותר מדי" לורי אמרה וניגבה את דמעותיה, "אבל איאן בחר לעשות את הניתוח הזה בשביל בן אדם שהוא נורא אוהב ומעריך, ההחלמה יכולה לקחת מספר שנים והניתוח גם לא חייב להצליח" היא אמרה כשהביטה על עיניו הדומעות של ג'ואי.

כן, היה לה קשה לדבר על זה, כן, היא לא נהנתה לראות את הדמעות של ג'ואי, אבל היא רצתה לספר את זה בעצמה, היא רצתה להגיד לג'ואי את מה שכל המשפחה שלו ידעה, את מה שג'סיקה ידעה ואת מה שאיאן ידע, היא רצתה להיות זאת שמספרת לג'ואי את הבשורה הקשה.

"לא!" ג'ואי צעק ונעמד שוב, מצביע על לורי, "איאן לא יעשה את זה, הוא לא יעזוב ככה מבלי להגיד, הוא יעזוב אותי, אין מצב" הוא אמר ברצינות וג'אק ודני הביטו עליו בחוסר הבנה, מה ג'ואי אומר כרגע לעזאזל?

"את מקנאה נכון? את באת להרוס, נכון?" הוא צעק ולורי עצמה את עיניה, מאפשרת לדמעות שלה לרדת בשקט, "ג'ואי תפסיק אתה לא רואה שהיא בוכ-" ג'אק נעצר כשהביט על עיניו הדומעות של ג'ואי, הוא גם בוכה.

"אני לא מאמין לך" ג'ואי אמר בקול שבור לפני שיצא מהר מהחדר, ידיו רועדות בזמן שהוא התקשר לאיאן.
–
"תענה כבר" ג'ואי לחש כשצליל ההתקשרות המשיך להתנגן שוב ושוב עד למענה הקולי, אבל הוא לא ויתר והוא חייג שוב לאיאן, "ב-בבקשה" קולו רעד ודמעותיו ירדו במהירות, איאן המשיך לא לענות, "אין מצב" ג'ואי לחש וחייג ללוק, אבל גם הטלפון של הנהג הפרטי של איאן היה לא זמין וליבו של ג'ואי המשיך לפעום במהירות, כאילו והוא מתכוון לצאת החוצה ולהתפוצץ מחזהו.

"לא" הוא לחש לעצמו ושפשף את פניו לפני שחייג אל דרייק, מכרסם את ציפורניו בדאגה כשצליל החיוג נשמע.
—-

"ג'ואי" זה היה הדבר הראשון שדרייק אמר כשענה לטלפון, קולו היה חלש ושבור וליבו של ג'ואי צנח באחת, אז זה נכון, הוא הבין זאת.

"למה?" ג'ואי לחש, "למה?" הוא צעק והקפיץ את האנשים שבאזור שלו, גורם ללורי להיאנח בעוד שג'אק ודני הביטו זה על זה בחוסר מילים, מה לעזאזל קורה כרגע?

"ג'ואי תירגע" דרייק ביקש, מודאג לנער הצעיר, "איך אתה יכול להגיד לי להירגע?" הצעיר אמר בנעילת שיניים, "איאן פאקינג טס לעשות ניתוח ואני לא יודע מזה? למה לעזאזל?" הצעיר צעק, עיניו דומעות ללא הפסקה, לא באמת הייתה להן סיבה לעצור את הדמעות.
–
"הוא ביקש ג'ואי, איאן טס לעשות את הניתוח הזה בשביל לראות אותך, הוא עושה את זה בשבילך ובשביל עצמו" האב אמר ברצינות וג'ואי כבר לא החזיק את עצמו והוא התיישב באיטיות על הקרקע, באמצע המסדרון.

"הוא עשה את זה בשביל לראות אותי? אתה צוחק עליי? כמה זמן הוא יהיה שם? לאן הוא בכלל טס? למה לו לעשות את זה אם אני אוהב אותו כמו שהוא? אנחנו הרי בני זוג, למה לו לשקר לי ולטוס מבלי שאדע" הצעיר המשיך לצעוק ודני וג'אק פערו את עיניהם לרווחה, אז מי שג'ואי יוצא איתו הוא לא לורי ולא ג'סיקה, אלא איאן? מה?

"אני לא יודע למה, אני לא איאן" דרייק אמר ברוגע, מה שהכעיס את ג'ואי עוד יותר, איך דרייק יכול להיות רגוע?

"אני לא יודע לכמה זמן הוא יהיה שם, זה יכול לקחת כמה שנים, ואני לא יכול להגיד לך לאן איאן טס, איאן לא רוצה שתדע" דרייק מלמל וג'ואי צחק בחוסר אונים, "איאן לא רוצה שאני אדע? עוד מעט גם תגיד לי שהוא לא רוצה לדבר איתי" ג'ואי אמר ברוגז, "זה בדיוק מה שזה" דרייק אמר והצעיר השתתק, "הוא לא לקח איתו טלפון, הוא לא רוצה שתתקשר אליו, איאן בחר להתנתק ממך בשביל לא לגרום לך לסבול, הוא בחר גם לא לחזור במקרה והניתוח לא יסתדר" דרייק אמר וג'ואי הרגיש איך שהבחילה מסתערת עליו והוא נעמד באחת ורץ מהר לשירותים לפני שהתחיל להקיא את הגלידה שאכל.

"ג'ואי!" דרייק אמר בלחץ כששמע את צלילי ההקאה, "איאן לא יכול לעזוב אותי" ג'ואי לחש והתיישב על רצפת השירותים בזמן שהוא ניגב את פיו, "הוא לא יכול" הוא הוסיף ודרייק נאנח, "למה הוא עושה את זה?" ג'ואי שאל, יותר את עצמו, "למה בגללי?" הוא הוסיף, "כי הוא אוהב אותך" לבן השיער אמר ברצינות וג'ואי פרץ לאחר מכן בבכי, הוא הניע את ראשו לשלילה, לא רוצה להאמין למציאות הפתאומית שנחתה עליו בכאב, "איך אתה יכול להגיד שהוא אוהב אותי אם הוא עזב אותי? אם הוא לא רוצה שאסבול למה לו לעזוב אותי?" הצעיר אמר בכעס, מנגב את עיניו שוב ושוב עד שהיה נמאס לו והוא נתן לדמעותיו לזלוג אחת אחרי השנייה, מרטיבות את פניו ללא רחמים.

"ג'ואי, איאן נורא אוהב אותך, יותר מכל מי שהוא היה איתו בזוגיות, אותך הוא רוצה באמת לראות, הוא לוקח סיכון ולמרות זאת הוא לא מוותר עלייך" דרייק אמר ברצינות וג'ואי שפשף את מצחו בחוזקה, "הוא יכול לראות אותי עם הידיים, אני אהיה העיניים שלו אם הוא צריך כל כך לראות" ג'ואי אמר בעצב ודרייק חייך לעצמו, ג'ואי כל כך חמוד ותמים, "איאן לא רוצה שאתה תהיה העיניים שלו, הוא רוצה להיות העיניים שלך" דרייק אמר וג'ואי נשף בכבדות, "אני רוצה לדבר איתו, אני רוצה לשכנע אותו שלא יעשה את זה" הצעיר אמר במהירות והתרומם לעמידה לפני שיצא מהשירותים.

"בלתי אפשרי" דרייק אמר וג'ואי התאפק שלא לצרוח את כאב ליבו, "למה הוא עושה לי את זה?" ג'ואי מלמל, "כי זה איאן" האב השיב וכאן ג'ואי צעק בייאוש.
–

"ג'ואי!" קולה של מליסה נשמע לפתע והצעיר הרים את עיניו הדומעות והביט על האם שבכניסת המרכז, "א-אמא?" ג'ואי שאל, מסתכל על עיניה הדומעות של אימו והוא הביט עליה בחוסר אמונה, "את יודעת מזה?" ג'ואי לחש, "ג'ואי…" מליסה אמרה בצער בזמן שהתקדמה קדימה ושחור העיניים צעד אחורנית, מתרחק ממנה והיא נעצרה והביטה עלי בעצבות, "את ידעת מזה" הוא אמר, לא שואל, "ג'ואי בוא אני אקח אותך הביתה, ג'סיקה מחכה באוטו" היא אמרה והנער כיווץ את גבותיו בחוסר אמונה.

"ג'סיקה גם יודעת מזה?" הוא שאל ומליסה בלעה את רוקה בדאגה והנהנה, היא לא מתכוונת לשקר לילד שלה, במיוחד לא במצב שהוא נמצא בו, "את וג'סיקה ידעתן מזה ולא אמרתן לי?" הוא צעק ודרייק נאנח לעצמו בכבדות, "מי עוד ידע מזה? רוי וטד? אבא וזואי?" הוא שאל, "רק אבא" היא אמרה וג'ואי הביט עליה באכזבה טהורה, "איך את קוראת לעצמך 'אמא'?" ג'ואי ירק בכעס ודרייק עצר את נשימתו בחוסר אמונה בעוד שמליסה הביטה על ג'ואי בשקט מוחלט, לא מאמינה שהוא שאל אותה שאלה כזאת קשה.

"ג'ואי" מליסה לחשה לבסוף, היא יודעת שהוא נסער והיא לא רצתה לעשות בלגן כרגע, "איך יכולת לא להגיד לי את זה?" שחור העיניים שאל ברוגז, "איאן ביקש, לא יכולתי להפר את ההבטחה שלי, הוא סובל לא מעט ג'ואי, אני בטוחה שאתה יודע את זה בעצמך, גם לו לא קל" היא אמרה והוא כיווץ את מצחו, ראשו כאב לחלוטין

"איאן אמר לי להגיד לך שלא משנה איך הוא יחזור, גם אם יהיה לך מישהו אחר שאתה אוהב וגם אם אתה תשנא אותו, הוא רוצה שלפחות אתה תתן לו חיבוק ותגיד לו שאתה מבין את מה שהוא עשה" מליסה אמרה את מה שאיאן ביקש ממנה וג'ואי עצם את עיניו והכה את מצחו מספר פעמים, מכאיב לעצמו מבלי רחמים עד שנעצר.
"אני לא רוצה לדבר כרגע" הצעיר לחש לפני שהתקדם באיטיות אל אימו, מנתק את הטלפון ללא אזהרה, "אני רוצה הביתה" הוא לחש ומליסה הנהנה, היא לא נגעה בו והיא לא דיברה, היא רק נתנה לו לצאת מהמרכז לפני שהיא הלכה אל חדר הקבלה, מביטה על הנערים ועל לורי שהביטו עליה במהירות, כנראה חושבים שזה ג'ואי.

"הוא ילך היום הביתה" מליסה אמרה בחיוך עצוב לפני שלקחה את התיק של בנה, "אני מבינה" לורי אמרה בעצב ומליסה נאנחה והביטה על שני הנערים המופתעים שכנראה עוד היו בהלם ממה שהם שמעו, "תשמרו לי על ג'ואי" היא אמרה והם רק הנהנו במהירות לפני שהיא יצאה החוצה, הולכת מהר מחוץ למרכז ומביטה על איך שג'ואי נעמד מחוץ לרכב, כנראה שמסתכל בחוסר מילים על ג'סיקה שהביטה עליו עם דמעות בעיניים מהרכב.
—

"תכנס" מליסה אמרה כשהגיעה לעמוד לידו וג'ואי הביט עליה בשנאה לפני שנכנס לרכב, מאפשר למליסה להיאנח בכבדות לפני שהיא נכנסה גם כן לרכב, שמה את התיק במושב האחורי לצידו של ג'ואי לפני שהיא חגרה את עצמה והתניעה את הרכב, מתחילה לנסוע אל הבית.
—

"ג'ואי תנסה להבין אותי" ג'סיקה לחשה באמצע הנסיעה אחרי שתיקה ארוכה וסוערת, "אני לא רוצה לדבר איתך" ג'ואי אמר בכעס ובעלת הגומות נאנחה והביטה עליו מהמראה הקדמית של הרכב, "זה לא שרצינו לשקר לך, היינו חייבות לשמור על זה בסוד, איאן לא רצה שתדע, הוא ידע שתנסה לשכנע אותו לא לטוס" ג'סיקה ניסתה להסביר, אבל כל מה שהיא קיבלה בתמורה היה מבט מלא שנאה מג'ואי.

"הוא יהיה חזק אז תהיה גם אתה חזק בשבילו ובשביל עצמך" בעלת שיער הפקאן המשיכה את דבריה וג'ואי גיחך ברוגז, "את מוכנה להפסיק לזבל את השכל ג'סיקה?" ג'ואי מלמל בשקט, אבל מליסה וג'סיקה הצליחו לשמוע זאת, "אני לא מזבלת את השכל ג'ואי, אני אומרת לך את האמת, אף אחד כאן לא בא לרעתך, כולנו רוצים שיהיה לך טוב" הנערה אמרה וג'ואי נשף בכבדות.

"תעצרי את הרכב" הוא אמר לפתע ומליסה הביטה עליו מהמראה, "מה?" היא שאלה, "אמרתי שתעצרי את הרכב" ג'ואי אמר בכעס ומליסה הביטה על ג'סיקה ואז שוב עליו לפני שהיא פנתה לשפת הכביש ועצרה את הרכב.
–

ג'ואי פתח את דלת הרכב, "רגע ג'ואי" מליסה אמרה במהירות כשהיא הבינה מה הוא עושה, אבל ג'ואי כבר הספיק לצאת מהרכב ולהתחיל להתקדם אל הבית שלא באמת היה רחוק משם, "לעזאזל" ג'סיקה לחשה בזמן שמליסה חזרה לנסוע, נוסעת לצד ג'ואי שהתעלם מהן לחלוטין.

"ג'ואי תכנס" מליסה ביקשה, "אל תדברי איתי", הוא אמר בכעס והיא נשכה את שפתה התחתונה בחוסר אונים, מחליטה לא לדבר ורק להיות קרובה אל בנה.
—
"ג'ואי תחכה!" מליסה צעקה בזמן שהיא חנתה את הרכב למול הבית, מביטה על איך שבנה רץ במהירות ונכנס פנימה אל תוך הדירה, "תלכי אליו ג'סיקה" מליסה אמרה והצעירה הנהנה ויצאה גם כן מהרכב, רצה גם היא אל הבית.
—

"ג'ואי" ג'סיקה אמרה בזמן שדפקה על דלת החדר הנעולה של הצעיר, "תעזבי אותי!" ג'ואי צעק, קולו שבור והיא הבינה שהוא בוכה, "בבקשה אני דואגת לך, תצא החוצה" היא אמרה בכנות וג'ואי הניח את עיניו על ראש הדובי האפור שחיבק בחוזקה בזמן שהוא ניסה לחייג לאיאן שוב ושוב, אבל העיוור לא ענה.

"די ג'סיקה" ג'ואי אמר כשג'סיקה לא הפסיקה לדפוק על הדלת לפני שהוא פרץ בבכי כשהמענה הקולי ענה במקום איאן.
—

מליסה התיישבה ליד הדלת של בנה וג'סיקה נאנחה והתיישבה גם כן על הקרקע, "ג'ואי" מליסה אמרה, אבל ג'ואי עוד המשיך לבכות והיא הניחה את כפות ידיה על עיניה, "מזל שזואי הלכה עם אדם לטייל" מליסה מלמלה וג'סיקה נאנחה וטפחה על גבה של מליסה למרות שהיא בכתה בעצמה, מודאגת לג'ואי שהיה נשמע כאילו והוא הולך להתרסק לחתיכות, כאילו והוא הולך להתנפץ בגלל הבכי הקשה שבכה.