אני אהיה העיניים שלך -פרק 74-

bl_bar 10/10/2018 504 צפיות אין תגובות

"ג'ואי התקשר אליי" לוק אמר אחרי שהקליטה חזרה כשהם ירדו מהמטוס ואיאן נאנח לעצמו, "אני מבין" הוא אמר בשקט והשטני הביט עליו לכמה רגעים לפני שהוא אחז בזרועו של איאן, מוליך אותו כמו שצריך אל המונית שחיכתה להם כבר עם המזוודות.

הצעיר לא יצא מהחדר גם אחרי שאדם וזואי חזרו, זואי אפילו תקתקה בדלת מספר פעמים וג'ואי לא פתח לה- לפחות עד שמליסה סיפרה לה על איאן והיא התחילה לבכות, מאפשרת לאדם להחזיק אותה על ידיו בזמן שהיא הצדיקה את כאבו של ג'ואי, והצעיר פתח את הדלת, גורם למליסה ולג'סיקה להתרומם מהרצפה ולהביט על פניו הלחות והאדומות.

"ג'ואי" אדם אמר בדאגה ושחור העיניים רק הביט עליו בשקט לפני ששלח את ידיו קדימה, "בואי זואי" ג'ואי אמר בקול שבור והקטנה מהר אחזה בו, עוברת מידיו של אביה אל הידיים של אחיה, מחבקת אותו בחוזקה וחום השיער נכנס שוב לחדר ונעל אותו, הולך עם זואי למיטה ושניהם בכו ביחד, מה שגרם למליסה ולאדם להיאנח בעוד שג'סיקה הניחה את מצחה על הדלת, עוצמת את עיניה ומקשיבה בעצב לבכי השבור של החבר הטוב שלה.

"א-איאן באמת הלך?" זואי שאלה בעצב אחרי שהיא וג'ואי נרגעו מהדמעות והצעיר הנהן בעצבות, "הוא עזב אותי" ג'ואי השיב וזואי הניעה את ראשה לשלילה, "הוא לא עזב אותך, הוא עוד יחזור" הקטנה אמרה בתמימות, מחבקת את אחיה בחוזקה, "איאן חמוד והוא אוהב אותך ורוצה להתחתן איתך, הוא יחזור אני מבטיחה לך" הקטנה אמרה בביטחון וג'ואי חייך בפעם הראשונה באמת מאז הבשורה, מחזיר לאחותו חיבוק חם, "ומה אם הוא לא יחזור זואי, מה אם איאן לא י-יחזור?" ג'ואי נשבר שוב, דמעותיו מתחילות לרדת בחזרה וגופו רעד כשהוא בכה לאחותו הקטנה שדמעה גם היא.

"הוא יחזור, הוא חייב לחזור" היא מלמלה, "עד שהוא יחזור אני אשמור עלייך, אני אגדל ואהיה חזקה" היא הוסיפה וג'ואי נאנח לפני שנשק ללחיה של אחותו, ממשיך לחבק אותה, "את חזקה גם עכשיו זואי" ג'ואי אמר בכנות וזואי חייכה באושר.

"אתה רוצה לאכול משהו?" לוק שאל כשהם נכנסו לדירה שלהם שתשמש אותם למשך הזמן שלהם שם, "לא" איאן אמר וחלץ את נעליו לפני שהתחיל לסרוק ביחד עם מקל ההליכה שלו את הבית, "אתה צריך לאכול איאן" הנהג אמר, עוקב אחרי הצעיר, "תסתום לוק" העיוור מלמל ולוק נאנח ושתק, ממשיך ללכת אחריו.

"אני הולך לישון" איאן אמר לבסוף אחרי שסיים לסרוק את הבית ואת חדרו, הוא לקח את הדובי האפור והלך באיטיות אל המיטה ונשכב עליה, "תצא" הוא הוסיף ולוק הביט עליו לכמה רגעים לפני שיצא מהחדר, מחליט להתקשר אל דרייק ולהודיע לו שהם נחתו בשלום.

איאן שפשף את פניו פני שליטף את הפרווה הרכה של הבובה האפורה, "מה אתה עושה עכשיו ג'ואי?" הוא שאל את החפץ הדומם לפני שהוא נאנח לעצמו וחיבק את הדובי חזק אליו, "אל תבכה יותר מדי" הוא ביקש וגבותיו התכווצו בעצב לפני שעיניו חזרו לדמוע, "אני אוהב אותך" הוא לחש כשהדמעות ירדו מעיניו, ג'ואי כבר לא לצידו.

"ג'ואי בוא לאכול" מליסה אמרה, מודאגת לילד שלה, וג'ואי לא השיב, "ג'ואי אתה צריך לאכול" זואי אמרה ברצינות, "אני לא רעב" שחור העיניים אמר והקטנה צקצקה בלשונה, "אתה צריך לאכול ולהיות חזק" היא אמרה ברצינות וג'ואי נשכב על המיטה, "אני עייף זואי, אני לא רעב, תלכי לאכול" הוא אמר ועצם את עיניו, רוצה לגרום לאחותו להאמין לו וזואי הביטה עליו בעצב לפני שנשקה ללחיו, "אז תישן הרבה" היא אמרה והוא הנהן, מרגיש איך שהיא יורדת מהמיטה ופותחת את הדלת, "הוא לא רעב" הוא שמע אותה אומרת לפני שהדלת נסגרה בחזרה והוא פקח את עיניו והביט על התקרה הריקנית.

"אני כועס עלייך איאן" הוא לחש לפני שהביט על הדובי האפור, אוחז אותו בחוזקה בכפות ידיו, "איך יכולת לעשות לי את זה?" הוא שאל בכעס לפני שנאנח בעצבות וליטף את הפרווה הרכה של הבובה האפורה, "אתה בטח סובל" הוא מלמל וחיבק את הדובי אליו, "אתה כבר שם? נחתת בשלום?" הוא הוסיף לשאול לאוויר הריק, "מטומטם" הוא לחש לפני שחזר לבכות, לא באמת מצליח לעצור את הדמעות או את התחושה הכבדה והריקנית שכיווצה את ליבו והכאיבה לו כל כך.

"איפה הוא?" טד שאל בדאגה כשהוא ורוי נכנסו בסערה לבית של ג'ואי אחרי שג'סיקה עדכנה אותם על מה שקרה, "בחדר" מליסה מלמלה בעצב והג'ינג'י נאנח ורץ במהירות עם רוי לשם, נכנסים אל תוך החדר של ג'ואי מבלי באמת לדפוק על הדלת, מסתכלים על הנער הבוכה שעל המיטה שהביט עליהם בהפתעה.

"ג'ואי" רוי לחש בעצב לפני שהלך מהר אל המיטה של חברו הטוב, הוא חלץ את נעליו ונשכב לצידו, מחבק אותו אליו וג'ואי לא התנגד הפעם לחיבוק, להפך, הוא חיבק אותו בחזרה ובכה לו, והמנומש עשה את אותו הדבר גם כן- חולץ את נעליו ונשכב לצידו השני של ג'ואי לפני שהוא חיבק אותו אליו בחוזקה, מנסה לנחם את חברו הטוב למרות שהוא ידע שזה בלתי אפשרי כרגע.

"ג'ואי אל תבכה" טד מלמל ובכה בעצמו, הוא לא באמת חזק כנגד בן אדם שבוכה, במיוחד לא שהבן אדם הזה הוא ג'ואי האהוב שלו, "אני לא יודע איך להפסיק" הצעיר מלמל בכנות, "תחשוב על כמה שאיאן דואג לך וחושב עלייך שהוא עושה את זה" המנומש אמר ורוי הנהן בהסכמה בזמן שהוא ניגב את עיניו הדומעות של ג'ואי, "איך הוא בדיוק דואג לי וחושב עליי אם הוא עזב ככה?" ג'ואי שאל ברצינות וטד נאנח לעצמו, "הוא רוצה לראות אותך ג'ואי, איאן רוצה לראות את העולם" רוי אמר וג'ואי הביט עליו בעצבות, שובר את ליבו של כחול העיניים.

"תחשוב על איזה מדהים זה יהיה כשהוא יחזור ויראה אותך" רוי אמר בחיוך וג'ואי נאנח, "ומה אם הניתוח לא יצליח?" הוא שאל, חושב על הדבר הרע ולא על הדבר הטוב, ובצדק, הוא לא יכול להתעלם מהעובדה שהבן אדם שהוא אוהב הולך לסכן את עצמו, "אל תחשוב על זה" טד אמר ברצינות, "תאמין באיאן" הוא הוסיף וג'ואי הפעם הביט עליו בעצבות, "אני מפחד" הוא מלמל לפתע והג'ינגי ליטף את ראשו ברכות, "אני יודע" טד אמר, "מה אם יקרה לו משהו? אני לא אהיה מסוגל להתמודד עם המחשבה שקרה לו משהו בגללי" הצעיר אמר ורוי צקצק בלשונו, "אתה לא אשם בכלום ג'ואי, איאן עשה את ההחלטות שלו בעצמו, הוא מספיק גדול בשביל לדעת מה נכון בשבילו" קצוץ השיער אמר.

"אבל הוא לא יודע מה נכון בשבילי" ג'ואי מלמל, "הוא יודע, תאמין לי שהוא יודע" רוי אמר ברצינות, מנגב שוב את עיניו של ג'ואי, "איאן לא היה טס אם הוא היה יודע שבסופו של דבר, אחרי שהכל יסתדר, אתה תסבול מזה" כחול העיניים אמר ברצינות, "ביום שהוא יחזור, אתה תבין שאולי מה שהוא עשה היה נכון" הוא הוסיף וג'ואי הניע את ראשו לשלילה, "אני לעולם לא אבין" הצעיר אמר, "אתה כרגע נסער" טד מלמל, "אבל בעוד כמה ימים, או אולי חודשים ואפילו שנים, אתה תצליח להבין" המנומש אמר וצבט קלות את לחיו של ג'ואי, "שנים? איך אני אצליח להתמודד?" ג'ואי שאל בחוסר אנרגיות וטד ורוי הביטו זה על זה בעצב.

"יש לך אותנו, יש לך את ג'סיקה ואת המשפחה שלך, כולנו כאן איתך ג'ואי, איאן גם איתך, הוא אומנם לא יהיה לצידך פיזית, אבל אני בטוח שהוא תמיד יחשוב עלייך" רוי אמר ברצינות, "נכון" טד הסכים איתו וג'ואי הביט עליהם לפני שנאנח, "אני לא רוצה לדבר עם אמא שלי ואבא שלי, אני לא רוצה לדבר עם ג'סיקה, הם ידעו הכל ולא סיפרו לי" הוא מלמל בכעס ורוי גיחך קלות, "אז זה אומר שגם לא תדבר עם איאן אם תהיה לך הזדמנות, כי הוא לא סיפר לך?" הוא שאל וג'ואי שתק והביט על רוי לכמה רגעים לפני שנאנח וכיסה את פניו עם כפות ידיו לפני שהניע את ראשו לשלילה, הוא לא יכול שלא לדבר עם איאן.

"אז אתה תדבר עם ההורים שלך ועם ג'סיקה?" טד שאל, "לא" ג'ואי אמר ברוגז והמנומש גיחך, "שקרן" הג'ינג'י השיב ורוי צחקק, "אתה לא יכול שלא לדבר עם ג'סיקה" קצוץ השיער אמר, "ואיך לא תדבר עם ההורים שלך כל כך הרבה זמן? זה בלתי אפשרי" הוא הוסיף וג'ואי הרים את כתפיו בחוסר רצון, מאפשר לרוי ולטד לחבק אותו בחוזקה, "ג'ואי שלנו, הזמן יעבור מהר, אני מבטיח לך" טד אמר, "נאכל מלא גלידה עד אז ונעשה כל מיני שטויות ונחווה חוויות בשביל לספר לאיאן כשהוא יחזור!" המנומש אמר בהתרגשות ורוי הביט עליו בחיוך לפני שהסתכל על ג'ואי.

"תיזהר שהנמשים שלך…" קצוץ השיער אמר וג'ואי הוריד באיטיות את ידיו מפניו, מסתכל על החיוך של רוי ואז על החיוך של טד והוא שתק לכמה רגעים, "ל-לא יעופו" ג'ואי לחש וטד צעק בשמחה, מקפיץ את כל אנשי הבית לפני שהוא חזר לחבק את ג'ואי, מאפשר לצעיר לחייך בשמחה.

"עכשיו אתה מרגיש יותר בסדר?" טד שאל ברצינות, מחייך קלות אל ג'ואי שהניע את ראשו לשלילה ,"איך אפשר להרגיש טוב יותר?" הצעיר שאל, מה שנתן לשני חבריו להבין שזה לא יהיה פשוט להרגיע את ג'ואי, במיוחד כששניהם בעצמם לא רגועים מהפתאומיות שהם גילו את מה שקורה.

ג'סיקה לבסוף נכנסה לחדר, היא הביטה על רוי וטד שהסתכלו עליה בחיוך לפני שהיא הביטה על ג'ואי שהסתכל עליה למספר שניות בכעס לפני שהזיז את עיניו הצידה ממנה, כנראה שעדיין הוא לא היה מוכן לדבר איתה או אפילו לראות אותה, ואת האמת שהיא כבר הבינה את הסיבה לכך.
"היי" היא לחשה בחוסר בטחון בזמן שצעדה פנימה אל תוך החדר, מתיישבת על קצה המיטה ומסתכלת על ג'ואי בעצבות, "איך אתה?" היא מלמלה בלחש והוא רק זרק לה במט קצר לפני שהזיז את עיניו ממנה שוב, נותן לה להיאנח לעצמה בייאוש, "גם לוק עזב ביחד איתו" היא מלמלה, רוצה שג'ואי יבין שגם היא קצת מבינה אותו, אולי זה לא אותו הדבר ואולי המקרה שלה ושל לוק שונה מהמקרה של ג'ואי ואיאן, אבל היא עדיין בחרה להגיד זאת בשביל לקבל אולי טיפה חמלה מצידו של ג'ואי.

"את לפחות ידעת מזה שהוא הולך, ואת בכלל משווה את מה שיש לי עם איאן למה שיש לך עם לוק?" הצעיר ירק בזלזול, "ג'ואי…" רוי מלמל בעצב, מביט בכאב על ג'סיקה שלא הייתה מרוצה מהתשובה של שחור העיניים, "ג'ואי אני מבינה שאתה כועס, אבל אתה צריך להבין שכולנו כאן לטובתך" היא אמרה ברצינות והוא גיחך, "את לטובתי? את בטוחה? כי לפי מה שידוע לי את לא סיפרת לי שבן הזוג שלי הולך לעשות פאקינג ניתוח שההחלמה שלו יכולה לקחת כמה שנים ושלא רק זה, הניתוח יכול לסכן אותו" חום השיער אמר בכעס טהור וג'סיקה נאנחה, ג'ואי צודק, היא לא יכלה להגיד שהוא טועה, אבל לא הייתה לה ברירה אחרת, איך היא הייתה יכולה לספר לו אם איאן ביקש לא להגיד לו כלום? היא לא יכלה לשבור את איאן עוד יותר, נכון שקשה לג'ואי, אבל ככל הנראה שלאיאן קשה כרגע יותר.

"אתה חושב שהיה לי קל לא לספר לך? היה לי מאוד קשה ג'ואי, אבל איאן ביקש, לא יכולתי לסרב" היא אמרה ברצינות, דמעותיה מתחילות להיווצר וג'ואי החליט להתעלם ממנה, מה שגרם לה לפרוץ בבכי שקט, "היחס הזה לא מגיע לי ג'ואי, אני דואגת לך כל כך וכל מה שאתה נותן לי בתמורה זה כעס וזלזול? זה לא פייר" היא אמרה וניגבה את דמעותיה, "ג'סיקה, הוא פשוט נסער" טד אמר וטפח על גבה בעדינות, "אני מבינה, אני יודעת שהוא נסער ושזה קשה לו, אבל זה לא פייר שאני מקבלת ממנו את כל החרא הזה כי בן הזוג שלו, שהוא כל כך פאקינג אוהב, ביקש- יותר נכון התחנן, לא לספר לו" היא אמרה לפני שקמה מהמיטה, נותנת לג'ואי להביט עליה בכעס מעורבב בעצב לפני שהיא יצאה החוצה מהחדר, מאפשרת לג'ואי להביט על האוויר הריק לכמה רגעים לפני שהוא נשבר בחזרה, הוא לא רצה לפגוע בג'סיקה, אבל הוא לא באמת יכל לשלוט בזה.

"אני הולכת" ג'סיקה אמרה למליסה, "תגידי לו שאני עדיין דואגת לו ושאם הוא צריך משהו, הוא תמיד יכול לפנות אליי" בעלת הגומות אמרה ושחורת העיניים חיבקה אותה במהירות, "אני מצטערת שזה ככה, לא מגיע לך לסבול" האם אמרה ברצינות וג'סיקה נשמה עמוק, מנסה להרגיע את עצמה, "אני אקח אותך" שחורת השיער אמרה והתרחקה מהחיבוק, מאפשרת לזואי הבוכה לחבק את ג'סיקה בחוזקה, "את לא צריכה לבכות" הקטנה אמרה בזמן שג'סיקה הרימה אותה על ידיה, נותנת לזואי לנגב את דמעותיה, "את חושבת?" ג'סיקה שאלה והקטנה הנהנה ברצינות, "את חברה טובה של ג'ואי ואת גם חברה טובה של איאן, זה עצוב שאיאן הלך, אבל אני יודעת שהוא יחזור כי הוא אוהב את ג'ואי" חומת השיער אמרה בתמימות וג'סיקה חייכה אליה לפני שחיבקה אותה, "רוצה לקחת אותי גם?" היא שאלה וזואי הנהנה לחיבוק, מאפשרת לג'סיקה לגחך קלות לפני שהיא לקחה אותה מחוץ לבית, אחריה מליסה יצאה גם כן- לא לפני שהיא אמרה לאדם לשמור על ג'ואי.

לוק לא היה אמור לעשות את זה, אבל למרות זאת הוא נכנס לחדר של איאן כשהעיוור נרדם מהדמעות המעייפות, הוא נאנח לעצמו לפני שלקח את הטלפון שלו, מצלם את איאן ויוצא במהירות החוצה לפני שהוא שלח את התמונה לג'ואי, חושב שאולי זה יעזור לו להבין שאיאן בסופו של דבר בסדר.

ג'ואי השתנק באחת כשראה התראת הודעה מלוק והוא במהירות פתח את ההודעה, מסתכל על התמונה ללא מילים ורוי וטד הציצו למסך, מחייכים זה אל זה ואז מסתכלים על ג'ואי שחייך עם דמעות בעיניים אל המסך, "זה הדובי שנתתי לו" הוא מלמל וליטף את התמונה של איאן שהיה מחובק עם הדובי הפרוותי והאפור, "באמת?" רוי שאל בחיוך, מתרומם מעט ומסתכל על הדובי האפור שהיה בחדרו של ג'ואי, "זה אותו הדובי כמו שלך" רוי מלמל וג'ואי הנהן, עיניו הדומעות עדיין מביטות על הגבר הישן.

'הוא בסדר' לוק שלח הודעה, 'תהיה חזק בשבילו ג'ואי, הוא צריך את זה' הודעה נוספת נשלחה וג'ואי נאנח לעצמו, 'אל תכעס על כולם, הם אוהבים אותך' לוק המשיך לשלוח, 'ואל תכעס על איאן, הוא לא יתמודד עם זה' זאת הייתה ההודעה האחרונה שלוק שלח לפני שהוא מחק את ההודעות מהטלפון שלו, מסתיר את הראיות מאיאן ומשאיר את הכל אצל ג'ואי.

"רואה, הוא בסדר" טד אמר בחיוך בזמן שניגב את עיניו של ג'ואי, "הוא חזק והוא ישן עכשיו, אז כדאי שגם אתה תלך לנוח ותהיה חזק בשבילו" רוי אמר ברצינות וג'ואי הרים את כתפיו בחוסר רצון, "אני רוצה לראות אותו עוד קצת" הוא מלמל ורוי נאנח בחיוך והנהן בהבנה, נשכב בחזרה לצידו של ג'ואי ומסתכל איתו ביחד על התמונה של איאן, וטד עשה את אותו הדבר- עד שהם נרדמו מבלי באמת לשים לב, האנרגיות לא באמת הצליחו להישאר יותר מדי בגוף שלהם ורק העייפות הייתה זאת שנשארה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
22 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך