אני אהיה העיניים שלך -פרק 76-

bl_bar 15/10/2018 572 צפיות אין תגובות

"הוצאתי לך חופשת מחלה לשבוע" דרייק אמר והתיישב לצידו הימני של ג'ואי אחרי שסיים את שיחת הטלפון שלו עם בית המשפט, מסביר להם את מצבו של ג'ואי והם אישרו לצעיר לא להגיע לעבודה, "תודה" ג'ואי מלמל, מכסה את עצמו בשמיכה כשהוא ישב בסלון ביחד עם כולם.

"קח תינוק שלי" מליסה אמרה כשהגישה לבנה תרופה בצורת כדור והצעיר נאנח ופתח את פיו, מאפשר לה להכניס את הכדור לפיו לפני שהוא לקח את כוס המים ממנה, שותה את הנוזל ביחד עם התרופה.

"יש לך גם חופשה מבית הספר" אדם אמר בחיוך אחרי שניתק את הטלפון, מסיים לדבר עם בית הספר וג'ואי חייך אליו כתודה לפני שהסתכל על ג'סיקה שישבה לצידו השמאלי, מלטפת קלות את כתפו ומביטה עליו גם כן בחיוך עצוב, "אני מצטערת" היא לחשה וג'ואי נאנח והנהן אליה לבסוף בהבנה לפני שהשעין את ראשו על הכתף שלה, מאפשר לה לחייך בהקלה וללטף את ראשו.

"כמה זמן הניתוח?" טד שאל לפתע בחוסר טקט, מביט על דרייק ומכאיב לליבו של ג'ואי שהרים את ראשו והביט על דרייק גם כן, "לפחות שלוש שעות" האב אמר, "אז עוד שעה זה נגמר?" ג'ואי שאל ודרייק נאנח, "אם הכל הולך כמו שצריך אז כן" האב השיב וג'ואי נגס בשפתו התחתונה בחשש, עיניו מתחילות לדמוע שוב ללא שליטה, הוא לא באמת יכל לעצור את הדמעות, הכל היה עדיין כל כך טרי.

"יהיה בסדר ג'ואי" המבוגר אמר וניגב את עיניו של הצעיר שהביט עליו בעצב, "תאמין באיאן" הוא לחש וג'ואי הנהן ומשך באפו, הוא צריך להאמין באיאן.
——

צלצול טלפון נשמע מכיסו של דרייק, מה שהקפיץ את כולם, במיוחד את ג'ואי שהביט על איך שהאב הוציא מכיסו את הטלפון שלו, אחרי הכל עברה כבר יותר משעה וחצי שהם יושבים וממתינים לפיסת מידע ממה שקורה שם בחדר הניתוח.

"זה לוק" המבוגר הסביר וג'ואי איבד מספר פעימות, "ת-תענה" הוא מלמל ולבן השיער ענה לטלפון, שם אותו על אוזנו, "כן לוק" האב ענה, "דרייק" לוק מלמל בקול רועד והמבוגר השתנק, כמעט ומאבד את נשימותיו מהפחד, מה שגרם לכולם להתחיל לחשוש, אבל מי שחשש במיוחד היה ג'ואי- שעיניו התחילו לדמוע, גופו רעד והוא כירסם את ציפורניו בחשש.

"הניתוח הצליח" לוק מלמל ודרייק פער את עיניו, "הניתוח הצליח?" האב שאל בחוסר אמונה, "מ-מה?" ג'ואי לחש, "מה?" הוא צעק בהתרגשות, ודרייק הפעיל את הרמקול, מרגיש בטוח יותר לתת לכולם לשמוע את הבשורות מפיו של לוק, "הניתוח הצליח" האב אמר בחיוך לנער שכיסה את פיו המחייך עם כפות ידיו, "אבל…" לוק לחש, גורם לשמחה להיות מעורערת פתאום.

"אבל מה?" ג'ואי שאל בדאגה, ידיו מתחילות לרעוד בחשש, "הכל תלוי באיאן, הבנתי שהיה סיבוך קטן בניתוח אבל הם הצליחו להתגבר עליו, הבעיה שזה יכול לפגוע בזמן ההחלמה שלו, הוא עדיין לא התעורר, ייקח לו עוד זמן עד שהוא יקום, כרגע הרופאים לא יכולים להגיד בוודאות אם הוא יכול לראות או לא, רק אחרי שהוא יחלים ורק אחרי שהם יורידו לו את כיסוי העיניים, הם ידעו את התוצאות של הניתוח" לוק אמר וג'ואי כיסה את פניו בחוסר אמונה, לא מאמין שזה קורה כרגע, "א-אז זה באמת יכול לקחת כמה שנים?" הוא שאל, "כן" לוק אמר, "גם אם הוא יחלים וגם אם הוא יצליח לראות, איאן לא היה רוצה לחזור עד שהוא יצליח להכיר את העולם מזווית אחרת, הוא רוצה לחזור מוכן" הנהג הפרטי הסביר וג'ואי נשף בכבדות, כועס על הדעה המטופשת של איאן, "אני אעזור לו, אני אכוון אותו, למה הוא לא בוטח בי?" הצעיר שאל כשהוריד את ידיו מפניו, חושף את פיו הרועד ואת הדמעות שירדו מעיניו.

"הוא בוטח בך ג'ואי" השטני אמר בכנות, יושב על ספסל במסדרון בית החולים, "תאמין לי שהוא בוטח בך" הוא הדגיש את דבריו ברצינות, "אבל הוא לא רוצה שאתה תעזור לו, עזרת לו מספיק, הוא רוצה לחזור ולהיות זה שיעזור לך" המבוגר מבין השניים הסביר וג'ואי הניח את עיניו על השמיכה, מרטיב אותה בעצבות, "מטומטם שכמותו" הוא לחש וג'סיקה נאנחה ומשכה אותו אליה, נותנת לצעיר להישען על גופה ולבכות לה בזמן שהיא טפחה בעדינות על גבו, "די בייב" בעלת הגומות לחשה בזמן שרכנה מטה ונשקה לקרקפת של ג'ואי, "צריך לשמוח שהניתוח לפחות הצליח" היא אמרה בכנות, "נכון" רוי אמר בהסכמה, מלטף את מצחו החמים של הצעיר שהביט עליו בכאב, "איאן חזק" קצוץ השיער אמר בחיוך, "אני בטוח שהוא יחלים הכי מהר שהוא יכול" הג'ינג'י אמר בכנות, צובט קלות את לחיו של ג'ואי, "אז תפסיק לבכות ותהיה חזק ובריא בשביל איאן, אני בטוח שהוא לא היה רוצה לחזור ולראות אותך חולה ועצוב, נכון?" הוא הוסיף וג'ואי הביט עליו והנהן באיטיות, מאפשר לכולם לחייך בהקלה.

"או" מליסה אמרה כשקיבלה שיחת טלפון, "שכחתי לגמרי" היא מלמלה וענתה, "לולה יקירתי, זואי בסדר?" היא שאלה, "היא קצת בוכה ועצובה, היא רוצה את ג'ואי" בעלת השיער הצבעוני אמרה בזמן שזואי ישב ובכתה עליה, ומליסה נאנחה והביטה על בנה, "אני אבוא לקחת אותה" האם אמרה, "אוקיי" הנערה השיבה, מלטפת את שיערה של הקטנטונת, "אמא באה" היא לחשה וזואי הרימה את ראשה והסתכלה עליה בעיניים דומעות, "את תראי את ג'ואי" היא הוסיפה והקטנה נגבה מהר את עיניה וחייכה אליה בשמחה, "יאיי" היא צהלה ומליסה צחקקה כששמעה אותה, "אני כבר מגיעה" האם אמרה, "להתראות" לולה השיבה לפני שמליסה נתקה את הטלפון.

"זואי בסדר?" ג'ואי שאל בקול שקט, "היא קצת עצובה" מליסה אמרה, "היא רוצה לראות אותך" היא הוסיפה בחיוך וג'ואי נאנח לעצמו, "רק טוב יש בה" הוא מלמל ואדם ומליסה הנהנו בהסכמה, הילדה הקטנה והטהורה שלהם יודעת לעשות רק טוב לכולם.
—-

דפיקות בדלת נשמעו, גורמות לכולם להביט בבלבול על הדלת, "אמא וזואי לא היו מתקתקות" ג'ואי מלמל ואדם הנהן בהסכמה לפני שהתרומם מהסלון והלך אל הדלת, פותח אותה, והוא חייך אל לורי שעמדה בפתחה.

"תיכנסי" הוא מלמל, "תודה" היא לחשה בזמן ששחקה עם אצבעותיה, נכנסת פנימה אל תוך הבית והולכת באיטיות אל כיוון הלחשושים עד שהיא עמדה בפתח הסלון, גורמת לכולם להביט עליה בהפתעה, "ל-לורי" ג'ואי לחש והיא חייכה קלות וגירדה את עורפה, "היי" היא לחשה, עיניה עוד אדמדמות, מעידות על כך שהיא בכתה, "סיימתי לעבוד ובאתי" היא מלמלה וג'ואי הביט עליה בשקט, הוא לא יכל להתכחש לזה שהוא עדיין לא מחבב אותה, ואת האמת שבצדק, היא עשתה לא מעט דברים רעים לו ולאיאן.

"בואי תשבי" רוי אמר והיא הנהנה והלכה להתיישב לצד טד, שם היה מקום פנוי שלא היה קרוב במיוחד לג'ואי, "אתם יודעים מה עם איאן?" היא שאלה בקול חלש, "הניתוח הסתיים בהצלחה" דרייק אמר בחיוך והיא חייכה ונאנחה בהקלה, עיניה דומעות והיא נגבה אותם במהירות, "יופי" היא מלמלה והסתכלה על ג'ואי שהסתכל עליה גם כן, "הוא באמת אוהב אותך" היא אמרה וג'ואי נגס בשפתו התחתונה, לא יודע באמת מה להגיד לה, אבל הוא שמח בתוכו שהיא אומרת את זה, לפחות היא סוף סוף הבינה את המצב בניהם.

"גם ג'ואי אוהב אותו" ג'סיקה אמרה, עדיין שומרת טינה למתולתלת, "אני יודעת" הבלונדינית אמרה בכנות, עיניה הירוקות מעידות על כך, "אני יודעת שאני כלבה" לורי אמרה לפתע, מפתיעה את המבוגרים מהחבורה, "טוב שאת יודעת" בעלת הגומות לחשה, "ג'סיקה" טד מלמל, מנסה להרגיע את ג'סיקה.

"זה לא משנה לי מה את" ג'ואי השיב, "אני רק מקווה שאת לא תעשי משהו רע" הוא אמר בכנות והיא נאנחה, "אני לא" היא אמרה, "איאן כבר דיבר איתי, הוא נתן לי להבין טוב מאוד שאין לי סיכוי נגדך" היא הוסיפה וג'ואי חיבק את השמיכה קרוב אליו, "מ-מה הוא אמר לך?" הוא שאל, רוצה לשמוע והיא חייכה קלות לפני שהרכינה את ראשה, מסתכלת על איך שאצבעותיה משחקות יחדיו בלחץ.

"כששאלתי אותו למה הוא הולך לעשות את הניתוח בשבילך ולמה אתה כל כך חשוב לו, הוא אמר לי בחיוך מטופש שההסבר ללמה אתה חשוב לו הוא ארוך מדי, אבל שהוא יכול להגיד לי שאתה חשוב לו כי אתה ג'ואי" היא מלמלה וצחקקה קלות, "הוא והסיסמאות שלו" היא הוסיפה וג'ואי הביט עליה בשקט, רואה איך שהיא נושכת את שפתה התחתונה בלחץ לפני שהיא עצמה את עיניה למספר שניות ונשמה עמוק, חוזרת להסתכל על כפות ידיה.

"לא הבנתי למה הוא מסכן את עצמו אם אתה כבר אוהב אותו כמו שהוא, והוא אמר לי שזה בגלל שהוא כבר לא מקבל את עצמו" היא אמרה והרימה את ראשה, מסתכלת על ג'ואי בעיניים דומעות והצעיר החזיר לה מבט עצוב בחזרה, "הוא לא נפרד ממך, הוא אמר לי בוודאות שהוא לא מפסיק את מה שיש בניכם, הוא למעשה אמר שאתה זה שתחליט בסופו של דבר מה יקרה בניכם" היא אמרה וניגבה את עיניה, "באמת?" ג'ואי לחש והיא הנהנה בחיוך, "באמת" היא אמרה, "אפילו שאלתי אותו אם הוא באמת אוהב אותך והוא ענה שכן מבלי להתמהמה" היא הוסיפה וג'ואי חייך לעצמו, מחבק את צידה של ג'סיקה שהצמידה אותו בחזרה אליה.

"ואז שאלתי אותו למה הוא מתכוון לפגוע בך אם הוא אוהב אותך" לורי אמרה וג'ואי הביט עליה בסקרנות, "והוא אמר לי שהוא עושה את זה בשביל שבעתיד אתה לא תיפגע יותר" היא לחשה וליבו של ג'ואי התכווץ בכאב, איאן באמת חשב עליו כל כך הרבה, "הוא באמת טיפש" ג'סיקה מלמלה, "יש לך בן זוג טיפש" היא הוסיפה והביטה בעיניו של ג'ואי שגיחך קלות וחיבק אותה בחוזקה, "אני יודע" הוא אמר, מאפשר לה ולכולם לחייך.

"אתה בטח גם שואל את עצמך למה הוא ביקש ממני לעבוד במרכז אחרי כל מה שעשיתי, נכון?" המתולתלת שאלה, גורמת לכל העיניים של כולם להביט עליה ברצון לשמוע את מה שיש לה להגיד, "נכון, אני באמת לא מבין למה הוא ביקש את זה ממך" ג'ואי ענה והיא חייכה קלות, "גם אני לא הבנתי את זה ושאלתי אותו בעצמי, רציתי לדעת אם הוא לא מפחד שאני אעשה לך חיים קשים, והוא אמר לי שהוא כן מפחד מזה" היא התחילה לדבר וכולם היו קשובים לה, "אבל הוא אמר שהוא יודע שבסופו של דבר אני אצליח לאהוב אותך" היא אמרה בגיחוך וג'ואי גיחך גם כן, הוא די התקשה להאמין שזה יקרה והוא ידע שלורי גם מתקשה להאמין בזה, אומנם היא באה לכאן, אומנם היא הבינה את המצב בינו לבין איאן, אבל זה לא אומר שהיא עכשיו תתחיל לאהוב את ג'ואי ולהיות חברה שלו.

"שאלתי אותו מאיפה הוא כל כך בטוח שזה יקרה, והוא אמר לי שאי אפשר באמת שלא לאהוב אותך" היא מלמלה וג'ואי הביט עליה בעיניים נוצצות כשהאושר הציף את ליבו, "נכון" טד אמר בחיוך, "אי אפשר שלא לאהוב אותו" הוא אמר למתולתלת, "איאן חכם" רוי אמר בחיוך וג'ואי חייך אל חבריו בזמן שקיבל מספר נשיקות על ראשו מג'סיקה שהסכימה איתם בהחלטיות.

"תחכה לו" לורי אמרה, "אני בטוחה שזה כל מה שהוא מצפה לו" היא הוסיפה וג'ואי הנהן, "אני אחכה לו" הוא אמר בכנות, הוא לא התכוון לא לחכות לו, הוא לא התכוון ללכת למישהו אחר, הוא אומנם כן כועס והוא אומנם כן יתרגז על איאן, אבל הוא לא יכול לגרום לאהבה שלו להיפסק, הוא אוהב את איאן יותר משהוא בעצמו יכול לתאר לעצמו.

"שלום~" מליסה נשמעה אחרי שהיא חזרה עם זואי, "ג'ואי!" זואי צעקה ורצה אל הסלון, מסתכלת על כולם בהפתעה לפני שהיא רצה שוב אל אחיה, מטפסת עליו ומחבקת אותו בחוזקה, טופחת על גבו עם ידיה הקטנות, "אתה בסדר, נכון?" היא שאלה וג'ואי הנהן וחיבק אותה בחוזקה, "אני בסדר" הוא אמר, "אבל אני חולה ואם את תהיי לידי את תהיי חולה גם" הצעיר אמר והקטנה הרימה את כתפיה בחוסר אכפתיות, היא רוצה להיות לידו עכשיו.

"היי" מליסה אמרה בהפתעה אל לורי, היא לא ציפתה לראות אותה, "היי" לורי אמרה בחיוך ונעמדה, שולחת את ידה קדימה אל שחורת השיער שלחצה את ידה בחזרה, "באתי לראות מה עם ג'ואי" לורי הסבירה את עצמה, "גם כאחראית עליו וגם כטובה לאיאן" היא הוסיפה ומליסה הנהנה בהבנה, טופחת על הכתף של הצעירה בחמימות, "תודה לך" האם אמרה וסימנה לה לחזור לשבת ולורי חייכה אליה וישבה בחזרה, מאפשרת למליסה להתיישב לצידה השני.

"איאן גיבור" זואי אמרה לפתע והתרחקה מהחיבוק של ג'ואי שהביט עליה בחיוך, "נכון?" היא ביררה והוא הנהן, "הוא גם קוסם וגם גיבור" היא אמרה בחיוך וג'ואי צחקק וליטף את לחייה הרכות, "צודקת, הוא גם קוסם וגם גיבור" ג'ואי השיב ונישק את מצחה של הקטנה, "את בטח תתגעגעי אליו, נכון?" הוא שאל והיא הנהנה, "אבל אתה תתגעגע יותר ובגלל זה אני אהיה איתך הרבה" הקטנה אמרה בתמימות טהורה, "תודה שאת לצידי" ג'ואי אמר לה בחיוך והיא חייכה אליו בחזרה לפני שהיא נשענה על גופו, מאפשרת לו לחבק את צידה אליו, "כשאיאן יחזור אני יכולה להבהיל אותו?" זואי שאלה וכולם צחקקו, "בטח שאת יכולה" דרייק אמר בחיוך וזואי חייכה באושר, "והוא יוכל לראות אותי?" היא שאלה והתרחקה רק בשביל להביט בעיניו השחורות של אחיה, מאמינה שהמילים שלו יתגשמו, "כן" ג'ואי לחש לבסוף והיא חייכה באושר, "והוא יוכל לראות אותך ואת כולם?" היא שאלה והוא הנהן, "ואו, הוא קוסם אמיתי" היא אמרה בשמחה, לא באמת מבינה את כל מה שאיאן הולך לעבור בשביל שה'קסם' הזה יתגשם, אבל כרגע אף אחד לא באמת יספר לה, אולי גם בשביל עצמם, הם אחרי הכל צריכים מחשבות ואמירות כאלו מסביבם בשביל להאמין שהכל יסתדר כמו שהם מקווים.
—-

עוד יום עבר, ועוד יום, וג'ואי לאט לאט התחיל להבריא, הוא לא היה לבד, המשפחה שלו והחברים שלו לא הפסיקו להגיע ולהיות איתו, הוא אפילו נפגש עם דרייק מספר פעמים, למרות שזה עדיין לא היה בבית של איאן, ג'ואי עדיין התקשה להיכנס לשם, הוא פחד להישבר שוב- למרות שלמעשה היו לו לא מעט רגעי שברון, והם קרו במיוחד בלילה, כשהוא מצא את עצמו חושב לבד על כל המצב.

"אתה חוזר היום לעבודה" רוי אמר כשהוא, טד וג'ואי ישבו על הדשא בחצר בית הספר, זה היה היום הראשון שג'ואי חזר אחרי חופשת המחלה שלו, "נכון" הצעיר אמר בחיוך בזמן שנגס בכריך שלו, מצליח לאכול כמו שצריך למרות שבימים הקודמים הוא בקושי הכניס משהו לגופו, "אתה תהיה בסדר?" טד שאל בכנות, דואג לו, במיוחד אחרי שג'אק ודני הבינו את היחסים בין איאן לג'ואי, "אני מקווה" הצעיר אמר בשקט, "אם יקרה משהו תתקשר אלינו, אני בטוח שלורי תיתן לך לדבר בטלפון" רוי אמר ברצינות והצעיר מבין השלושה צחקק והנהן בהבנה, "מעולה" טד אמר בחיוך לפני שהשעין את ראשו על כתפו של ג'ואי- שרק נאנח בייאוש ולא באמת העיף את ראשו, "אני אוהב אותך ג'ואי שלי" הג'ינג'י אמר באושר בזמן שהוא הניע את ראשו על כתפו של הצעיר, מאפשר לג'ואי לגלגל את עיניו בעוד שרוי מצא את זה משעשע והוא הניח את ראשו על כתפו השנייה של חברו הטוב, מאפשר לג'ואי לגחך לעצמו בזמן שגם הוא הניע את ראשו על כתפו.

"אין עלייך בעולם" קצוץ השיער אמר בחיוך וג'ואי חייך לעצמו והמשיך לאכול את הכריך שלו, חושב לעצמו אם איאן בסדר.

"אתה חושב על איאן, נכון?" טד שאל כשהביט על ג'ואי שבהה לעצמו על האוויר, "נכון" ג'ואי ענה בחיוך לפני שנאנח לעצמו, "הוא בסדר, אחרי הכל הוא כבר התעורר" הג'ינג'י אמר וג'ואי חייך קלות והנהן, זה נכון שלוק התקשר לג'סיקה ואמר לה את הבשורות הטובות שאיאן התעורר, אבל איאן עדיין עם כיסוי עיניים, הוא לא באמת יודע אם הוא יכול לראות או לא, מה שכן, איאן לפחות שואל עליו לא מעט וזה מה שמשח את ג'ואי- לדעת שאיאן לא מפסיק לחשוב עליו בדיוק כמו שהוא עצמו לא מפסיק לחשוב על איאן.

"תזכור להתקשר אם קורה משהו!" טד צעק כשג'ואי כבר היה די רחוק, עושה את דרכו למרכז לעיוורים והוא הרים את ידו מעלה, מנופף להם קלות וממשיך ללכת, "יהיה בסדר" רוי אמר בחיוך לטד שהנהן ונאנח לעצמו, "ג'ואי מרגיש יותר טוב" הג'ינג'י השיב ורוי הנהן וחיבק את עורפו של חברו, "כן…" קצוץ השיער מלמל, "רוצה לאכול גלידה?" הוא הציע וטד הנהן במהירות, מסתכל לכמה רגעים על ג'ואי שהיה קטן באופק לפני שהוא התחיל לצעוד עם רוי אל הגלידריה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך