אני אהיה העיניים שלך -פרק 78-

"ג'ואי הגיע הזמן לקום" קולו של דרייק נשמע ביחד עם דפיקות על הדלת, "מממ" ג'ואי מלמל ברוגז, "עוד כמה דקות" הוא קרא והמבוגר צחקק, "יש לך עוד חצי שעה לתחילת הלימודים" המבוגר אמר וג'ואי פתח את עיניו באחת, מתיישב במהירות על המיטה, "באמת?" הוא שאל בחוסר אמונה, "כן" חום העיניים אמר, "אני מתארגן ובא" הצעיר אמר, "מעולה, אני אכין לך אוכל אז תעשה את זה מהר" המבוגר אמר לפני שירד מטה במדרגות, מתחיל בעבודה והוא חייך לעצמו, מוצא את העיסוק בג'ואי כמשהו נחמד.
–

הצעיר התמתח והביט על החדר ואז על המיטה לפני שהוא נאנח וליטף את הכרית, "מתי תחזור?" הוא שאל את איאן שהיה רחוק אי שם וכשהוא לא באמת קיבל תשובה הוא חייך לעצמו בעצב והתרומם מהמיטה, הולך אל המקלחת ושם הוא התקלח וצחצח את שיניו, מאפשר לעצמו לעצום עיניים ולדמיין את איאן לידו, ככה אולי הבוקר והיום שלו יהיו טובים יותר.
—

"ואוו" ג'ואי אמר בהתלהבות כשירד למטה וראה על שולחן האוכל פנקייקים וכריך עטוף, "תאכל מהר" האב אמר מהסלון וג'ואי הנהן והלך מהר אל השולחן, מתיישב עליו ומתחיל לזלול את הבצק המתוק בזמן שהכניס את הכריך לתיקו, "טעים?" אביו של איאן שאל וג'ואי הנהן במרץ, לא מדבר ורק עסוק בלאכול ודרייק הביט עליו בחיוך, הילד הזה כל כך טוב שהוא יותר משמח שאיאן בחר בו להיות בן הזוג שלו.
—-

"אני אקח אותך" דרייק אמר כשהצעיר סיים לאכול, וג'ואי הביט עליו בהפתעה, "אתה?" הוא שאל ולבן השיער צחקק, "אני נראה לך כל כך מבוגר שאתה חושב שאני לא יכול לנהוג?" דרייק שאל וג'ואי כחכח בגרונו והניע את ראשו לשלילה, "לא…זה רק…" הוא מלמל, לא יודע מה באמת להגיד ודרייק צחקק וטפח על גבו של ג'ואי, "בוא, יש לך בית ספר" חום העיניים אמר וג'ואי הנהן בחיוך ועשה את דרכו על היציאה, הולך אחרי דרייק אל הרכב שהוא מעולם לא ראה.

"מה אתה חושב?" דרייק אמר וטפח על הרכב, "קניתי את הרכב לפני כמה ימים" הוא הסביר וג'ואי גיחך לעצמו, הוא לרגע שכח עד כמה שדרייק עשיר, "הרכב יפה, תתחדש" ג'ואי מלמל, "אבל אתה לא חייב להשוויץ כל כך" הוא הוסיף בחוצפה משתובבת ולבן השיער צחק בקול לפני שנכנס פנימה, מתיישב בכיסא הנוסע ולא הנהג, וג'ואי הביט עליו בחוסר הבנה.

"בוא, תנהג אתה" האב אמר וג'ואי הביט עליו בחוסר הבנה, "אני?" הוא שאל האב הנהן, "יש לך רישיון, לא ככה?" דרייק שאל, "כן, יש לי, אבל ממזמן לא נהגתי" הצעיר מלמל, "אז קדימה, תנהג" האב אמר וג'ואי הלך בהיסוס אל הרכב, פותח את הדלת ומתיישב בכיסא הנהג, "אם אנחנו עושים תאונה זה לא באשמתי" ג'ואי הזהיר והאב צחק וחגר את עצמו, "אני בוטח בך" דרייק אמר בחיוך וג'ואי בלע את רוקו וחגר את עצמו גם כן, "אז כדאי שלא תבטח בי" ג'ואי מלמל והתניע את הרכב בהיסוס לפני שהתחיל לנסוע באיטיות, שתי ידיו אחזו בהגה והוא ישב זקוף ודרוך וזה די שעשע את דרייק.

"אתה נוהג בסדר, אל תפחד" האב ניסה להרגיע את הצעיר שהיה עדיין לחוץ ודרוך, "תחשוב שאיאן נמצא כאן ברכב ושהוא צוחק עלייך ביחד עם לוק" דרייק מלמל ועיניו של ג'ואי נרגעו לפתע לפני שהוא חייך לעצמו ונשען קלות לאחור, "המטומטם הזה" הוא מלמל והמבוגר צחקק והביט אל האופק, יודע שג'ואי לאט לאט יתרגל.
—–

"ג'ואי!" טד צעק בחוסר אמונה כשראה את הצעיר יוצא מהרכב, "היי" הצעיר מלמל, רואה איך שטד בוהה ברכב ואז בדרייק שיצא מהדלת ועבר אל מושב הנהג, "אני לא מאמין" המנומש אמר לפני שרץ קלות אליהם.

"אתה נהגת כרגע ברכב הזה?" המנומש שאל וג'ואי צחקק והנהן, "ישנתי בבית של איאן אתמול ודרייק החליט לתת לי לנהוג לכאן ברכב החדש שהוא קנה" הצעיר מלמל והמנומש הנהן לעצמו, עדיין לא מאמין למה שהוא רואה, אבל הוא התחיל לעכל את המצב.

"מה שלומך טד?" דרייק שאל מהרכב, "הכל טוב" המנומש אמר בחיוך, "חתיכת רכב השגת לעצמך" הוא הוסיף וג'ואי צחקק, "אולי אני אתן לך לנהוג עליו גם כן" דרייק אמר, "באמת?" טד צווח בהתרגשות וג'ואי מיהר לכסות את פיו, אם טד יתפוס תשומת לב יותר מדי אז אנשים ישימו לב אליהם.

"אנחנו נלך" ג'ואי אמר בחיוך, עדיין חוסם את פיו של טד הנרגש ודרייק הנהן אליו בהבנה, מסתכל על איך שג'ואי גורר את חברו בחזרה אל בית הספר לפני שהוא נהג בחזרה הביתה, מרגיש עם יחסו לג'ואי כאילו ופיצוי לאיאן על כל הזמן הזה שהוא לא היה זה שלוקח אותו אל בית הספר כשהיה צעיר יותר.
—–

"למה הוא נראה ככה?" רוי שאל את ג'ואי לגבי טד כשהוא הגיע אל בית הספר וג'ואי נאנח לעצמו, "הוא סתם טיפש" הצעיר אמר, "את זה אני כבר יודע" קצוץ השיער אמר והמנומש שלח לו מבט נרגז, "ג'ואי נסע על רכב של מיליונרים, דרייק נתן לו לנסוע על הרכב החדש שלו לכאן" טד אמר ורוי הרים את גבותיו בחוסר אמונה, "באמת?" הוא שאל את ג'ואי, "אני לא משקר לך" טד אמר ברצינות, "בסך הכל נסעתי לכאן, זה לא ביג דיל" ג'ואי מלמל, "בסך הכל נסעת על רכב שבטח שווה יותר ממיליון דולר ואתה אומר לי שזה ביג דיל?" כחול העיניים שאל וג'ואי צחקק, "טוב נו…" טד מלמל, "אחרי הכל בן הזוג שלו בטח שווה כמה מיליונים, אז ג'ואי כבר לא מתרגש ממיליון דולרים מסכנים" המנומש אמר בהתגרות וג'ואי צחק לעצמו על ההשוואה המשעשעת.

"יש משהו במה שאתה אומר" רוי אמר כשחיבק את עורפם של חבריו, "אז זה אומר שבעקיפין החבר הכי טוב שלנו שווה גם כמה מיליונים?" הוא שאל את טד בהשתובבות, "כנראה" טד השיב וג'ואי גיחך, "אידיוטים" הוא מלמל, "אבל אתה אוהב אותנו, נכון?" רוי שאל בחיוך, "מי יודע" ג'ואי ענה בהתגרות ושני האחרים הביטו זה על זה בחיוך ערמומי לפני שהם מחצו את ג'ואי בחיבוק, לא מאפשרים לו לזוז והוא גלגל את עיניו בייאוש, הם פשוט כל כך משוגעים שהוא לפעמים לא יודע מה לעשות איתם.
—-

"אז אתה עכשיו תגור גם עם דרייק?" רוי שאל כשהם אכלו את ארוחת הבוקר שלהם על הדשא בחצר בית הספר, "כן" ג'ואי השיב בחיוב, "בטח היה לך לא קל ללכת לשם" קצוץ השיער מלמל וג'ואי חייך והנהן, "קצת" הוא מלמל, "שקרן, אתה בטח בכית כל כך חזק עד שנרדמת" הג'ינג'י מלמל והצעיר צחקק, "אפשר להגיד" הוא השיב וטד נאנח, "ידעתי" הוא מלמל ורוי נאנח גם כן, "אבל עכשיו אני בסדר" ג'ואי אמר בכנות, הוא הצליח להרגיע את עצמו מאז, אולי יקרה לו עוד פעם בהמשך שהוא יבכה וישבר, אבל עד אז הוא יהיה בסדר.

"אני שמח" רוי אמר וטפח על כתפו של חברו הטוב, "תחשוב על דברים חיוביים" טד אמר בחיוך, "עוד מעט אין בית ספר, וככל שהזמן עובר גם הזמן שנשאר לך בהתחייבות נגמר וגם ככה אתה מתקרב לפגישה עם איאן" המנומש הוסיף בחיוך וג'ואי חייך אליו, "צודק" הוא השיב, "ככל שהזמן עובר ככה הכל יהיה טוב יותר" שחור העיניים מלמל ושני חבריו הטובים הנהנו בהסכמה.
——

"הוא ישן אצלך" לוק אמר, "באמת?" איאן שאל בחיוך, הוא ישב על מיטת בית החולים בזמן שאכל את ארוחת הבוקר שלו, "כן, דרייק אמר שהוא שמע אותו בוכה בלילה, אבל ג'ואי בסוף הצליח להירדם" לוק אמר ואיאן נאנח והנהן בהבנה, "אין לך מה לדאוג, ג'ואי היה בסדר בבוקר ודרייק אפילו נתן לו לנהוג ברכב החדש כל הדרך אל בית הספר" לוק אמר בגיחוך ואיאן הרים את גבותיו קלות בהפתעה, "הוא היה קצת לחוץ בהתחלה לפי מה שהבנתי מאבא שלך, אבל בסוף הוא הצליח לנהוג כמו שצריך" הנהג אמר ברצינות ואיאן חייך לעצמו לפני שהוא פרץ בצחוק מתגלגל, מפתיע את לוק שלא הבין מה כל כך מצחיק.

"אני מדמיין את הבעת הפנים שלו בזמן הנהיגה" איאן אמר בין הצחוק, הוא יכל להרגיש עם אצבעותיו את הפנים של ג'ואי, הוא עוד זכר איך שהצעיר מרגיש וזה מה שהקל עליו הכי הרבה.

לוק גיחך והביט על הצעיר שהמשיך לצחוק לפני שהוא לקח את הטלפון וצילם מספר תמונות של איאן בשקט לפני ששלח אותם אל ג'סיקה, יודע שהיא תדע מה לעשות איתן.
—–

"או" ג'ואי מלמל כשראה הודעות מג'סיקה, "מה זה?" טד שאל והציץ, "לא יודע, היא שלחה לי תמונות" ג'ואי מלמל לפני שלחץ על ההודעות.

ואז ליבו צנח לקרקע כשהוא הביט על שתי התמונות שהיא שלחה לו, איאן היה נראה צוחק, השיער הבלונדיני היה מבולגן על ראשו בעוד שעיניו היה מכוסות בתחבושת לבנה והיה נראה שהוא אוכל כרגע, "אומייגאד" רוי מלמל כשראה את התמונות וטד הביט בחיוך על ג'ואי שהתחיל לבכות שוב, "איאן…" הוא לחש בקול שבור אבל גם שמח, ושני חבריו הביטו עליו בחיוך לפני שחיבקו אותו, לא מונעים ממנו את יכולת הראייה על התמונות, מאפשרים לג'ואי להסתכל מבלי הפסקה על התמונות של הבן אדם שהוא הכי התגעגע אליו כרגע.
–

"רואה, הוא בסדר והוא אפילו צוחק" טד אמר, שומע את הבכי הלא פוסק של ג'ואי והוא נאנח לעצמו והמשיך לחבק את חברו, וג'ואי אפשר לעצמו להתפרק מעט, לא היה אכפת לו כרגע מהתלמידים שהסתכלו עליו בחוסר הבנה, מה שהיה אכפת לו כרגע היה רק איאן, כל כך כאב לו לראות את בן הזוג שלו לובש בגדי בית חולים כשהעיניים שלו מכוסות, אבל הוא לא יכל שלא לשמוח מעצם העובדה שאיאן נראה בסדר.

'לוק אמר לי שהוא צוחק בגללך, הוא סיפר לו על שהיית לחוץ כשנהגת' ההודעה מג'סיקה נשלחה וג'ואי החסיר פעימה, 'באמת נהגת?' היא שלחה שוב שאלה וג'ואי הקליד 'כן' בידיים רועדות והיא חייכה להודעה, מניחה לעצמה שג'ואי צריך כרגע את השקט שלו בשביל להתרכז בתמונות.

"הוא צחק בגללך" רוי אמר בחיוך כשקרא את ההודעה מג'סיקה וג'ואי הנהן וליטף עם אצבעותיו את איאן, "בגללי" הוא מלמל ורוי ליטף את שיערו של הצעיר בעוד שטד נשק מהר ללחיו של ג'ואי לפני שהוא ניגב לו את העיניים, מאפשר לג'ואי לראות טוב יותר את איאן, "כמו שאתה שמח לראות אותו, אני יותר מבטוח שהוא ישמח לראות אותך גם" רוי אמר וג'ואי נגס בשפתו התחתונה, "א-אני רוצה שהוא יראה אותי" הצעיר לחש והמנומש הנהן אליו, "הוא עוד יראה אותך" טד אמר וג'ואי חייך לעצמו, ממשיך ללטף את תמונותיו המעודדות של איאן, "הוא יראה אותך ויבין שהוא עשה בצדק שהוא החליט לעבור את הניתוח" רוי אמר בביטחון לפני שחזר לחבק את ג'ואי, יודע שהצעיר צריך אותם כרגע לצידו.
—–

ג'ואי רק בהה בתמונות, גם בחדשות וגם בתמונה הראשונה שנשלחה אליו של איאן ישן, והוא חייך לעצמו כשעשה את דרכו אל המרכז, מצליח לקבל מספיק כוחות בשביל להמשיך ולהתמודד עוד קצת עם המצב.
—-

הוא נכנס למרכז והלך במסדרון עד שנכנס לחדר הקבלה, הוא אמר שלום ללורי ולבנים לפני שהוא התיישב לצידם, מקשיב לאחר מכן ללורי לפני שהוא הלך עם שני הבנים להחליף בגדים במלתחות, לאחר מכן שלושתם הלכו למחלקה והוא היה עם הבנות, ואת האמת, מה שהיה לו בראש, היה רק איאן ואיאן ועוד איאן.
—

היום עבר מהר וג'ואי לקח את הטלפון שלו במהירות, ממשיך להסתכל על התמונות בזמן שיצא החוצה עם ג'אק ודני, רוצה לראות את איאן כמה שיותר ובכך הוא התעלם מהם ובכלל מהיקום- לפחות עד שצפירת רכב הקפיצה אותו והוא ניתק את עיניו מהטלפון שלו, מסתכל על מליסה וזואי שישבו ברכב ונופפו לו במהירות והוא חייך לעצמו ורץ אליהן קלות, אומר לג'אק ולדני להתראות לפני שהוא נכנס לרכב.
–

"איך היה היום?" מליסה שאלה בחיוך, היא כבר יודעת מהתמונות שג'סיקה שלחה, "היה בסדר" ג'ואי אמר בחיוך ושחורת העיניים הנהנה בחיוך, מסתכלת על איך שזואי אוחזת בידו של אחיה בשמחה, "היה כיף בבית של איאן?" הקטנה שאלה וג'ואי הנהן, "יופי" זואי אמרה וטפחה על ברכו של אחיה בעדינות, גורמת לו לחייך אליה בעוד שמליסה חייכה לעצמה והתחילה לנסוע אל הבית שלהם, שמחה שהכל מסתדר לאט לאט.
—
*אחרי יותר מחודשיים וחצי*

"תודה" ג'ואי אמר בחיוך למוריו כשאחז בתעודת סיום הלימודים שלו, "אני לא מאמין שהצלחתי לסיים את הלימודים עם תעודה נורמלית" הוא נאם למול התלמידים וההורים המצחקקים, "היה לי כיף" הוא אמר בחיוך, מביט על הוריו הנרגשים, על זואי, על ג'סיקה- שהחליטה לא להיות בטקס סיום הלימודים שלה, על דרייק ועל לורי שהגיעה גם כן- אחרי הכל הם הצליחו לאט לאט להתחבר זה אל זאת.

"שמחתי להכיר את החברים הכי טובים שלי כאן" הוא אמר והסתכל הצידה על רוי וטד שעמדו בצד של הבמה ביחד עם עוד תלמידים שסיימו את שנת הלימודים האחרונה שלהם.

"מתים עלייך ג'ואי!" טד צעק בהתרגשות, גורם לקהל לצחוק בחוזקה וג'ואי צחק גם כן, "זהו" הוא אמר לאנשים, "הגיע הזמן להגיד להתראות לבית הספר, מפה אני אהיה אחראי על החיים שלי ועל הדרך שבה אני רוצה ללכת" הוא אמר ברצינות, מקבל הנהונים מסכימים מההורים ומהתלמידים, "בהצלחה לכולם, אתם יכולים להגשים את החלומות שלכם" הוא סיים את דבריו לפני שהלך אל חבריו בבמה, מקבל מהם חיבוקים חמים לפני שהוא עמד לידם, מקשיב לעוד תלמידים שנאמו את נאום הסיום שלהם לפני שהוא חזר להביט על האנשים שהכיר בקהל, מקבל מהם חיוכים מאושרים והוא נאנח לעצמו באושר, שמח שהוא סיים משהו כמו שצריך.
–

ועכשיו, עכשיו נשארה ההתחלה, עכשיו ג'ואי צריך להתחיל לחשוב על מה הוא רוצה לעשות, עכשיו הוא צריך להתחיל לחשוב על מה הכי טוב לו, עכשיו הוא מתחיל את חייו באופן עצמאי, עכשיו הוא לא תחת שום מסגרת, עכשיו זה הוא כנגד העולם, אבל הוא יצליח להתמודד, אם לא בעזרת עצמו אז בעזרת חבריו ומשפחתו, הם יהיו המסגרת שלו כרגע, איתם הוא יכול להיות מה שהוא רוצה.

אומנם איאן רחוק ממנו, אבל ככל שהזמן עובר, איאן מתחיל להיות קרוב אליו יותר מתמיד, וגם אם זה ייקח שנה או שנתיים, בסופו של דבר הזמן יעבור ואיאן יחזור, ולא משנה איך הוא יחזור, ג'ואי ישמח לראות אותו.
—–

"לאט לאט" הרופא אמר כשהסיר את התחבושות מעיניו של איאן, ולוק הביט בלחץ על הליפופים המתפרקים, הוא אגרף את ידיו וקיווה לטוב, וכשהרופא הסיר את שתי התחבושות מעיניו של איאן, מה שנשאר עכשיו זה שאיאן יפקח את עיניו.
—

לאט לאט איאן פקח את עיניו באיטיות מורטת עצבים, הוא נשם עמוק והוא נלחם בכאב, וכשאור לא מוכר נכנס לעיניו הוא סגר אותן בחזרה, "אני לא יכול" איאן לחש, מאוכזב מעצמו, זהו, הוא לא יכול לראות יותר, אין לו סיכוי- זה מה שהוא לפחות חשב לעצמו בכאב לב וכל מה שהוא חשב עליו לאחר מכן היה ג'ואי, הוא עזב את ג'ואי לכל כך הרבה זמן רק בשביל להישאר עיוור? אז זה אומר שהוא צריך לקיים את ההבטחה שלו לעצמו ולא לחזור בחזרה לארץ? הוא צריך להיפרד רשמית מג'ואי בשביל שהצעיר לא יסבול בגללו בעתיד?
—

"תנמיכו את האור" הרופא ביקש והאחיות הנמיכו מהר את האור בחדר, "תנסה עכשיו" הרופא אמר, "אין סיכוי, אני לא יכול לראות" איאן אמר ולוק התרגז, "ממתי אתה מוותר כל כך מהר? נראה לך שאם ג'ואי היה כאן הוא היה מאפשר לך להישבר? תפקח את הפאקינג עיניים שלך!" לוק אמר בחוצפה, פעם ראשונה שהוא פולט סוג של קללה לאיאן, ואיאן כחכח בגרונו, המילים של לוק הכניסו אותו לפרופורציה והוא שהתחיל שוב לפקוח את עיניו, שוב אור לא מוכר נכנס לעיניו אבל הוא היה פחות מכאיב והוא הצליח להתמודד נגדו, מה שאיפשר לו להמשיך לפקוח את עיניו, ג'ואי רץ במוחו, מאפשר לו להתמודד, ג'ואי ועוד קצת ג'ואי, ואיאן פקח את עיניו לחלוטין.
–

בהתחלה הכל היה מטושטש, היו נקודות אור, היו גם כתמים צבעוניים ומוזרים שהופיעו ברקע, אבל איאן לא באמת הצליח לראות, הוא לא באמת ידע מה הוא רואה או אם בכלל הוא רואה, יכול להיות שהוא רק מדמיין, והוא מצמץ עם עיניו, רואה דמויות לא ברורות.
–

"יופי" הרופא אמר ואיאן כיווץ את עיניו, "א-אני לא רואה" הוא מלמל, "זאת אומרת אני רואה מטושטש, כל כך מטושטש" איאן מלמל, עיניו החומות זזות מצד לצד, מנסות למצוא פוקוס הגיוני, "קדימה איאן, אתה צריך לראות את זה" לוק נשמע, "תעשה את זה בשביל ג'ואי" הוא הוסיף ואיאן נשם עמוק ועצם את עיניו בחזרה, מתפלל בכל ליבו שהוא יצליח לפני שהוא פקח את עיניו שוב.
–

ושוב, הכל היה מטושטש, אבל הפעם איאן החליט לא לוותר, הוא מצמץ עם עיניו, הוא כיווץ את גבותיו, הוא סגר מעט את עפעפיו, הכל בשביל שהראייה שלו תהיה בפוקוס, הוא רוצה לראות את ג'ואי, הוא חייב לראות את ג'ואי, אין מצב שהוא צריך לעזוב אותו, לא, לא יכול להיות.

ולפתע, מבלי לדעת, הראייה שלו נהייתה חדה יותר והוא קפא במקומו כשלמול עיניו הוצג טלפון, או יותר נכון משהו שהוא הניח לעצמו שהוא טלפון, והוא הרפה את פניו, מצחו כבר לא היה מכווץ, עיניו היו פקוחות לרווחה והוא הביט בשתיקה על המכשיר שלמולו, ועל מסך המכשיר היה תמונה של נער יפה תואר וחייכן, צבע עורו לבן, שיערו חום שמגיע עד לכמעט כתפיו, הפוני החום שלו היה מבולגן בצורה יפיפייה ועיניו היו שחורות כפחם, חיוכו היה גדול ואפו היה קטן ומחודד בקצת, איאן לא באמת זכר מה זה יופי, אבל הוא ידע שמי שהוא רואה הוא יפה לחלוטין.

"ג'ואי" איאן לחש לעצמו, מביט בחוסר אמונה על בן הזוג שלו שהוא זכה לראות בפעם הראשונה דרך מסך הטלפון של לוק- שדמע בהתרגשות, איאן רואה.