אני אהיה העיניים שלך -פרק 79- (18+)

"אוי אמא תפסיקי" ג'ואי אמר בצחקוק כשמליסה לא הפסיקה לצלם אותו עם תעודת הסיום, "אני כל כך גאה בך ילדון שלי" היא אמרה בהתרגשות, "את גם היית גאה בו אם הוא לא היה מקבל תעודה" אדם מלמל, מפיל את הרגש האימהי שלה בפח והיא חייכה והנהנה בהסכמה, מאפשרת לג'ואי ולאדם לצחקק כשהם ישבו במסעדה לכבוד האירוע המרגש.

"יאמי" זואי אמרה באושר כשג'ואי הגיש לה מזלג עם פסטה מוקרמת והיא פתחה את פיה וזללה אותה באושר, רק לאחר מכן הוא התחיל לאכול את האוכל שלו, מדי פעם עוזר לאחותו כשהיא התעייפה לאכול לבד ואדם ומליסה מצאו את עצמם בוהים בחיוך בילדיהם, זה כל מה שהם צריכים בחיים שלהם, ששני הילדים היפים והקטנים שלהם יהיו מאושרים ומאוחדים.
—-

"את הרבה בטלפון" ג'ואי אמר בחיוך כשהביט על אימו חוטפת עוד תמונות שלו לפני שהיה נראה שהיא מסמסת למישהו, "א-אה?" מליסה אמרה והרימה את עיניה אל בנה, "לא, זה סתם" היא צחקקה והניחה את הטלפון על השולחן- לפחות עד שהיא קיבלה צליל הודעה והיא כחכחה בגרונה והביטה על ג'ואי שהסתכל עליה בסקרנות לפני שהיא הרימה מהר את הטלפון שלה, מסתכלת בבלבול על ההתראה שאומרת שלוק שלח לה הודעה והיא מהר נכנסה פנימה, יכול להיות שהוא שלח לה תמונות של איאן בשביל ג'ואי?
—

עיניה של מליסה נפערו לרווחה, 'הניתוח הצליח, איאן רואה' ההודעה הייתה קצרה אבל קולעת ועיניה של מליסה התחילו לדמוע והיא כיסתה את פיה עם ידה הפנויה, "מה קרה?" אדם שאל בחשש לאישתו ומליסה הגישה לו את הטלפון לפני שהיא בהתה על ג'ואי שהביט עליה בבלבול, "אמא הכל בסדר?" שחור העיניים שאל והאם חייכה קלות מתחת לכיסוי היד, "איאן…" היא מלמלה וג'ואי הזדקף בכיסאו, "מה עם איאן?" הוא שאל בלחץ, מפחד שהבכי שלה הוא משהו רע.

"איאן רואה" אדם לחש וג'ואי הסתכל עליו במהירות, אחר כך הוא חזר להביט על אימו ואז שוב על אביו, עיניו עברו מצד לצד, כאילו ומוחו מנסה לפענח את מה שאביו אמר כרגע, "הקסם קרה!" זואי אמרה בחיוך וג'ואי חטף במהירות את הטלפון מידיו של אדם, רק בשביל לקרוא את ההודעה של לוק, "מה?" הוא מלמל לעצמו, לא מאמין למה שהוא קורא, "ה-הוא רואה?" הוא שאל והביט על אימו שהנהנה במהירות וג'ואי כיווץ את גבותיו וחזר להביט על ההודעה לפני שהוא חייך, גיחוך קטן ולא מאמין יצא מפיו לפני שהוא חייג מהר ללוק, מקווה שהוא יענה לו הפעם כשהוא חושב שזאת מליסה שמתקשרת.
—-

"הלו" לוק ענה, "לוק" ג'ואי נשמע חלושות ולוק הרים את גבותיו בהפתעה, מסתכל על איאן שהיה עוד עם הרופאים, "אתה שמעת?" לוק שאל, "הוא באמת רואה?" ג'ואי שאל, קולו נשבר לרגע ודמעות האושר התחילו לרדת מעיניו, "כן ג'ואי, איאן רואה, הורידו לו את כיסוי העיניים היום" לוק אמר וג'ואי הניח את ידו הפנויה על חזהו כשליבו פעם בחוזקה ואיים לצאת החוצה ולהתפוצץ מרוב אושר אין סופי, "ה-הוא, ה-הוא באמת רואה?" ג'ואי שאל ופרץ בבכי באמצע המסעדה, גורם לאנשי הצוות ולסועדים האחרים להביט עליו, אבל לא באמת היה אכפת לו, גם לא באמת היה אכפת למשפחה שלו, העיקר שאיאן רואה.
"כן ג'ואי" לוק אמר בחיוך, שומע את הבכי השמח של ג'ואי, הבכי היה מלא בכאב, בשמחה, בהקלה ובדאגה, כל כך הרבה רגשות היו מעורבים בדמעות הקטנות שנפלו כמו יהלומים קטנים מעיניו השחורות של ג'ואי, "איאן…" ג'ואי מלמל, מרגיש איך שהיד של זואי טופחת בעדינות על גבו בזמן שהיא בכתה גם כן, היא לא באמת הבינה שג'ואי בוכה משמחה.

"הוא בסדר? ה-הוא מסתדר? מה הוא עושה עכשיו?" ג'ואי מלמל ונשם עמוק, מנסה לעצור את הבכי הבלתי אפשרי לעצירה, "הוא בסדר, הוא עם הרופאים, הם בודקים אותו ומבררים שהכל באמת בסדר" לוק הרגיע וג'ואי ניגב את דמעותיו, "אני יכול לראות אותו? אני יכול לדבר איתו?" ג'ואי שאל, נוגס בשפתו התחתונה ומתחנן לתשובה חיובית, "כרגע לא, אבל אני אשלח לך כמה תמונות בהמשך" לוק אמר וג'ואי הנהן לעצמו, "א-אוקיי" הצעיר אמר, מצחקק בחוסר אמונה, "הוא רואה" ג'ואי מלמל והביט בתקווה על הוריו שהנהנו אליו עם דמעות בעיניים, "כן, הוא רואה" מליסה אמרה בחיוך וג'ואי הניח את ידו על מצחו, צוחק לעצמו באושר.

"מתי תחזרו? בקרוב נכון? אם הכל מסתדר אז אתם תחזרו בקרוב?" ג'ואי שאל בתקווה ולוק הביט על איאן ועל הרופאים, "ייקח זמן ג'ואי, איאן צריך ללמוד לא מעט דברים, הוא מבולבל והוא לא באמת מבין מה הוא רואה, הוא צריך ללמוד דברים שלך נראים טבעיים, הוא צריך ללמוד אותיות, הוא צריך ללמוד לקרוא ולכתוב, הוא צריך ללמוד איך ללכת מבלי מקל במקומות ציבוריים, או איך לחצות כביש לפי התמרורים, הוא צריך לדעת איך להשתמש בטלפון ובמחשב, יש לו עוד הרבה מה ללמוד והוא גם עדיין לא החלים לחלוטין, יש לו עוד דרך ארוכה של טיפולים ובירורים לעבור" לוק הסביר וג'ואי נאנח ועצם את עיניו בייאוש, אז בסופו של דבר איאן באמת יהיה רחוק ממנו לא מעט זמן.

"אבל ג'ואי…" לוק אמר, "עברנו את החלק הקשה ביותר" הוא הוסיף, מעודד את ג'ואי שחייך לעצמו, "כן" הצעיר אמר לפני שחזר לבכות שוב, כנראה שהגוף הטראומתי שלו עדיין מנסה לעכל את כל השמחה הפתאומית שהגיעה אחרי כל ימי הסבל הארוכים שהרגישו כמו נצח.
—

"אני צריך לנתק" לוק אמר לפתע כשעיניו נפגשו עם עיניו של איאן שהסתכל עליו בבלבול, כנראה והעיוור לשעבר עדיין ניסה לפענח את מה שהוא רואה, הוא עדיין לא באמת ידע איך לוק נראה, "ג'ואי" לוק הניע את שפתיו בצורה אילמת בזמן שהצביע על הטלפון ואיאן כיווץ את גבותיו, מסתכל על המכשיר הלא מוכר שהיה מונח כנגד אוזנו של הנהג הלא מוכר גם כן, "זה ג'ואי בטלפון?" איאן שאל בשקט ולוק הנהן בחיוך, גורם לליבו של איאן להחסיר פעימה לפני שהוא חייך בחזרה.

"כבר?" ג'ואי שאל בעצב, לא רוצה לסיים את השיחה עם לוק, הוא רצה לשמוע עוד דברים על איאן, הוא רוצה לדעת שהכל בסדר, הוא רוצה לשמוע אותו ולראות אותו ולחוות אותו ולהרגיש אותו, הוא כל כך רוצה להרגיש אותו.

"מצטער ג'ואי, אני אעדכן את ג'סיקה בהמשך" לוק אמר וג'ואי ניגב את דמעותיו, "אוקיי" הצעיר אמר לבסוף, הוא כבר יודע שאין טעם להתעקש, הוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, והכל בגלל שאיאן לא מאפשר זאת- מה שהיה די אירוני.

"לוק" ג'ואי לחש לבסוף, "מממ?" הנהג שאל, "אתה עם איאן כרגע, נכון?" הצעיר שאל, "כן" לוק השיב, "אתה יכול לשים אותי על רמקול?" שחור העיניים שאל, "ג'ואי…" לוק מלמל, "הוא לא צריך לדבר, א-אני רק רוצה להגיד לו שאני אוהב אותו" ג'ואי אמר, ממשיך לנגב את עיניו ולוק נאנח לעצמו והביט על איאן שהמשיך לבהות עליו, "טוב" לוק אמר לבסוף והוריד את הטלפון מאוזנו רק בשביל לשים את ג'ואי על רמקול.

"תדבר" לוק אמר ואיאן כיווץ את גבותיו בבלבול, "אני?" איאן שאל והצביע על עצמו, וג'ואי עצם את עיניו וחייך כששמע את קולו של איאן, אומנם זה היה נשמע מעומעם ואומנם איאן לא היה נשמע כל כך ברור, אבל ג'ואי זיהה את קולו, "לא, אני" ג'ואי ענה ואיאן פער את עיניו והשתתק באחת, גופו קפא והוא הביט בחוסר אמונה על המכשיר שהיה בידו של לוק, "זה אני איאן, ג'ואי" חום השיער אמר, "ר-רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך" הוא אמר בקול ברור ואיאן איבד מספר נשימות לפני שהוא חייך לעצמו, "אני אוהב אותך איאן, כל כך" ג'ואי המשיך, "תודה" הוא הוסיף, "תודה שאתה רואה, תודה שאתה בריא, תודה איאן" קולו של ג'ואי נשבר ואיאן נאנח לעצמו.

"אני אוהב אותך" איאן אמר לפתע בקול ברור ויציב וג'ואי השתנק, מביט על הוריו בהפתעה, "אני אוהב אותך ג'ואי" העיוור הוסיף וג'ואי עצם את עיניו וחייך לעצמו, "גם אני" הוא מלמל ואיאן חייך ללוק והנהן לו, "להתראות ג'ואי" הנהג אמר כשהבין שהגיע הזמן לסיים את השיחה והוא ניתק את הטלפון, עוד לפני שג'ואי הצליח לעצור אותו.
—

ג'ואי לא ניסה לחייג שוב, הוא לא ניסה ליצור קשר, הוא רק החזיר את הטלפון לאימו, הוא ניגב את עיניו ונשק לאחותו הקטנה, "הכל בסדר זואי" הוא אמר וניגב את דמעותיה, "אני מאושר" הוא הוסיף בכנות והיא חייכה אליו וחיבקה אותו במהירות, "אני שמחה" הקטנה אמרה והוא עצם את עיניו וחיבק אותה בחוזקה, ממשיך לעכל את כל מה שקרה.
—–

"ג'ואי סיים היום את הלימודים" לוק אמר בחיוך כשהתיישב למול איאן שישב על המיטה בזמן שחיבק את הדובי האפור, "באמת? שכחתי מזה לגמרי" איאן אמר ולוק חייך והנהן בהבנה, "ג'סיקה שלחה לי עכשיו תמונות שלו שמליסה צילמה, הם אוכלים במסעדה, רוצה לראות?" לוק שאל ואיאן צחקק למשמע המילים האחרונות, "כן" הוא אמר, "הייתי רוצה לראות" הוא הוסיף ולוק חייך אליו בשמחה, מגיש לאיאן את הטלפון שלו.

"תזיז עם האצבע על המסך, ככה אתה יכול לראות תמונות שונות" לוק הסביר ואיאן הנהן לפני שהסתכל על המסך, רואה את בן זוגו המחוייך אוכל משהו שהיה נראה כמו ספגטי שהוא זוכר שראה בילדותו, "הוא כל כך יפה" איאן מלמל בחיוך, מעביר באיטיות עם אצבעו את התמונות, רואה את החיוך המדהים של ג'ואי, מה שגרם לו להתאהב בג'ואי עוד יותר- אז אחרי הכל זה עוד אפשרי לאהוב את ג'ואי יותר ממה שהוא אהב.

"זאת זואי?" איאן שאל כשראה ילדה קטנה ומחוייכת יושבת ליד ג'ואי בזמן שהצעיר מאכיל אותה, "כן, זאת זואי" לוק אמר בחיוך ואיאן הנהן לעצמו, מסתכל על הקטנה בחיוך לפני שהוא חזר להביט על בן זוגו.

ג'ואי הפנט אותו, המראה היפיפה שלו היה משהו שהוא התגאה בו, הוא באמת לא מאמין שהוא זכה לבן זוג יפה שכזה, זאת אומרת- הוא ידע שג'ואי יפה, אבל רק דרך הידיים, עכשיו, כשהוא רואה דרך העיניים שלו, הוא מבין עד כמה שג'ואי מלאכי.

"הוא מסתדר?" איאן שאל, "כן, הבנתי שדרייק רוצה להציע לו לעבוד במרכז כאחראי על פושעים צעירים אחרי שהוא יסיים את המחוייבות שלו, נשאר לו רק חודש וחצי עד שהוא מסיים" לוק אמר ואיאן הנהן, "יופי" איאן מלמל בחיוך, נוגס בשפתו התחתונה כשהוא חזר לראות את התמונות שוב ושוב, מסתכל גם על תמונות שג'סיקה שלחה בעבר, מה שנתן לו לראות את ג'ואי בזמנים שונים.
—

"הגיע הזמן להתחיל ללמוד את העולם" לוק אמר לפתע ואיאן ניתק את עיניו מהמסך, מביט על לוק, "נכון" איאן אמר, "בוא נסיים עם זה מהר" איאן הוסיף ולוק הנהן, "נתחיל בזה שקודם כל תראה איך אתה נראה" לוק אמר בחיוך ואיאן צחקק, נכון, הוא עדיין לא ראה את עצמו, "שנתחיל?" לוק אמר ואיאן נשם עמוק, "שנתחיל" הוא השיב בביטחון והשטני חייך באושר וטפח על כתפו של איאן, "אני אעזור לך" הוא אמר ברצינות, "אני יודע" איאן השיב ולוק הנהן לעצמו והתרומם לעמידה, הגיע הזמן להתחיל ללמוד.
—

איאן עמד לבד בחדר, הוא הביט על דמותו מהמראה, העיניים שלו עוד היו נפוחות ואדמדמות, אבל הוא התמקד יותר במבנה פניו, הוא נגע באפו, בשפתיו, בשיערו, האדם שעומד למולו במראה זה הוא, הוא הסתכל על גופו המכוסה, על רגליו ועל זרועותיו לפני שהוא הסתובב הצידה, מסתכל על גופו ביסודיות לפני שחזר להביט על פניו, הוא חייך ועשה פרצופים, רוצה לדעת איך הוא נראה בכל הזוויות, הוא לא באמת הכיר את עצמו, הפעם האחרונה שהוא ראה את עצמו היה כשהוא היה עוד ילד קטן, הוא זוכר את הדמות הזאת במוחו, אבל היא כבר לא קיימת, כרגע הוא אדם בוגר, שרירי ומפותח, הוא לא אותו ילד, אבל הוא לא שנא את מה שהוא ראה, הוא חייך לעצמו ונאנח ברוגע, "שלום לך" הוא אמר לפני שהתחיל לפשוט את בגדיו.
–

הוא הסתכל על גופו החשוף, לא ממעיט בשום פיסת עור והוא חייך לעצמו שהביט על איברו המוצנע, "גדלת עם השנים" הוא מלמל לעצמו בצחקוק לפני שחייך ברוגע, אז את זה ג'ואי ראה, בגוף הזה ג'ואי נגע, הגוף הזה חקר את ג'ואי לעומק- תרתי משמע, הגוף הזה, ששייך לו ורק לו, הוא זה שהרגיש את ג'ואי, ועם המחשבה הזאת איאן נגס בשפתו התחתונה וסירק עם אצבעותיו את שיערו הבלונדיני כלפי מעלה, "אוי ג'ואי, אני רוצה אותך כל כך" הוא מלמל לפני שעצר והביט על איברו, הוא בלע את רוקו וכחכח בגרונו לפני שזרק מבט על הטלפון של לוק שהיה על המיטה אחרי שלוק השאיר לו את האפשרות להסתכל על תמונות של ג'ואי.
–

"אוקיי" איאן אמר לעצמו לפני שהלך מהר אל המיטה, הוא נשכב עליה ולקח את הטלפון, מצליח להפעיל אותו לבד ולהגיע בחזרה לתמונות של ג'ואי, ועם ידו הימנית הוא אחז באיברו, מניע את ידו באיטיות עליו בזמן שהוא הסתכל על פרצופו המחייך של ג'ואי והוא דפדף בתמונות, משקיע בהן מחשבה בזמן שידו התחילה לנוע מהר יותר על איברו שהתקשה במלואו.
"ג'ואי" איאן נאנח, עיניו סורקות את הנער המחייך שכאילו והביט עליו, מה שנתן לגופו של איאן להתחמם עוד יותר, הוא רצה לגעת בג'ואי, להרגיש אותי, להריח אותו, לשכב איתו, הוא רצה לשמוע אותו גונח והוא רצה להרגיש את קירותיו הפנימיים של הצעיר- אבל כל זה לא אפשרי כרגע, ומה שהוא יכל לעשות זה רק לחפור בזיכרונו ולהוציא משם את כל מה שהוא זוכר מבן זוגו.

איאן אונן לעצמו שוב ושוב, ידו המאוגרפת נעה מעלה ומטה, שוב ושוב, במהירות על איברו, הוא נגס בשפתו התחתונה, מביט עמוק אל תוך עיניו השחורות של ג'ואי שננעלו עליו ללא תזוזה, והוא הרגיש את זה קרוב, חום גופו היה בשיאו, ליבו פעם בחוזקה, נשימותיו התקצרו ונהיו כבדות יותר, אנחות יצאו מפיו ושריריו התקשחו כשהוא גמר בחוזקה על ביטנו וידיו, לא מעט זרע נפלט החוצה, ובצדק- כל הזמן הזה הוא לא באמת נגע בעצמו וזה היה חסר לו, המגע המיני עם ג'ואי היה חסר לו, ג'ואי בכללי היה חסר לו.
–

איאן עצם את עיניו, הוא נשם במהירות והסדיר את נשימותיו, ידו השמאלית צנחה מטה על המיטה, כבר לא מחזיקה לפניו את התמונות של ג'ואי והוא נאנח לעצמו והרים את ראשו מעט, מסתכל על איברו האדמדמם ועל הנוזל הלבנבן והצמיגי לפני שהוא הניח את ראשו בחזרה על הכרית, מביט על התקרה בשקט והוא נאנח שוב, הפעם מחייך קלות, הוא לא מאמין שהוא רואה.
—

ג'ואי נכנס לחדרו, הוא התיישב על מיטה ואחז בדובי האפור בחוזקה, נושק לראשו, "אני אוהב אותך" הוא מלמל, "אני אוהב אותך" הוא לחש שוב, חוזר על המילים השקטות שוב ושוב, הוא נזכר בקול היציב של איאן והוא חייך לעצמו, נוגס בשפתיו בחוזקה, "אני רוצה שתחזור" הוא אמר והביט על עייני הפלסטיק השחורות של הדובי האפור שחייך אליו בתמימות והוא חייך לעצמו וליטף את הפרווה האפורה.

ואז זה קרה, החרמנות של ג'ואי הגיע אליו, הוא לא נגע בעצמו בזמן שאיאן לא היה, טוב, הוא היה עסוק בלבכות ולהיות בדיכאון, אבל עכשיו, כשהשמחה הפתאומית הגיעה, ככה גם הרצון שלו לענג את עצמו הגיע גם כן, כנראה וגופו רוצה פיצוי על כל הזמן הארוך והמתיש שעבר וג'ואי כחכח בגרונו והביט על הדובי, "מה אם…" הוא מלמל, "א-אני אעשה את זה?" הוא שאל את הדובי בתמימות לפני שהוא נגס בשפתו התחתונה וירד מהמיטה, הוא התכופף מתחתיה, מביט על המתנות שהוא קיבל לכבוד יום ההולדת שלו והוא בלע את רוקו, לוקח את המתנה של ג'סיקה.
—–

"אני הולך לישון היום אצל איאן" ג'ואי אמר כשיצא עם תיקו מהחדר, מודיע להוריו שישבו בסלון, "אוקיי, מחר גם ככה שבת אז אין לך עבודה" מליסה אמרה וג'ואי הנהן בחיוך, "אז אני הולך" הוא אמר, "אני אקח אותך" האם אמרה בחיוך והצעיר הנהן בהבנה, מסתכל על איך שאימו קמה מהסלון והולכת אליו לפני ששניהם יצאו ביחד מהבית, עולים על הרכב ונוסעים בשתיקה אל ביתו של איאן, ג'ואי למעשה לא באמת יכל לדבר, הוא היה מובך מעצם העובדה שיש לו ויברטור בתוך התיק ומליסה החליטה שגם היא לא תדבר, חושבת שג'ואי עוד נמצא במחשבות עמוקות על איאן- אומנם הוא כן חשב עמוקות על איאן, אבל כרגע לא בצורה תמימה כמו שהיא הניחה לעצמה.
—
"שלום" ג'ואי אמר בחיוך כשנכנס לביתו של דרייק מבלי לתקתק, למעשה זה כבר הפך להיות הבית השני שלו, "או שלום ג'ואי, לא ידעתי שתבוא" דרייק אמר מהסלון וג'ואי חייך והנהן לפני שגירד בעורפו בחוסר נעימות, "ש-שמעת על איאן?" ג'ואי שאל והמבוגר הנהן בחיוך, "הבנתי שגם אתה שמעת" אביו של איאן אמר וג'ואי הנהן, "כן" הצעיר מלמל וכחכח בגרונו, "א-אני עולה לישון, אני עייף" ג'ואי אמר ועוד לפני שדרייק הנהן אליו, הוא עלה מהר במדרגות, גורם למבוגר להביט עליו בבלבול לפני שנאנח בחיוך, חושב לעצמו שג'ואי רוצה להיות בחדר של איאן לבד כרגע אחרי הבשורות הטובות.
—

"א-אוקיי" ג'ואי אמר וזרק את תיקו על הקרקע לפני שנעל את הדלת ופשט את בגדיו במהירות, הוא כחכח שוב בגרונו ורכן מטה אל תיקו, מוציא משם את הקופסה עם הוויברטור השחור לפני שהוא פתח אותה והוציא משם את איבר המין הפלסטיקי, "היי" הוא לחש ומישש את המוצר בעדינות לפני שהוא הלך מהר לארון של איאן, מוציא משם חולצה של בן זוגו והוא לבש אותה במהירות, מאפשר לגופו להיות עטוף בריחו של איאן לפני שהוא נשכב על המיטה.

"מה עכשיו?" הוא שאל את עצמו והביט על הוויברטור, הוא לחץ עליו ומהר צליל רטט נשמע כשהוויברטור התחיל לרעוד, "שששש!!!" ג'ואי אמר בלחץ, לוחץ על עוד כפתור, מה שגרם לרטט להתחזק ולוויברטור לרעוד יותר, "שששש, שקט!" הוא אמר בלחץ, ידיו רועדות בחשש בזמן שלחצו על כל מיני כפתורים, מגלים לג'ואי את יכולות המכשיר עד שהוא הצליח לכבות אותו, "תישאר ככה" הוא אמר ונשם עמוק, "כ-ככה הכי טוב" הוא מלמל לפני שפתח את השידה ליד המיטה, מוציא משם חומר סיכה.
–

"אוקיי, זה קטן עלייך ג'ואי" הצעיר מלמל לעצמו, מביט שוב על הוויברטור, "זה בכללי קטן, ל-לאיאן י-יש יותר ג-גדול, אז אתה י-יכול להכניס את זה בעצמך" הלחוץ מלמל לעצמו, מנסה להרגיע את ליבו לפני הוא פתח את חומר הסיכה, מרטיב את הוויברטור לפני שהוא שם אותו כנגד חור ישבנו, מנסה באיטיות להכניס אותו פנימה, אבל הרקטום שלו היה קשוח מדי והוא ניסה להכניס חזק יותר, שוב ללא הצלחה והוא נאנח לעצמו, חושב על מה שאיאן היה עושה לו והוא הזיז את הוויברטור ממנו, מניח אותו בינתיים על השידה לפני שהוא הרטיב את אצבעותיו עם חומר הסיכה, שולח את ידו אל ישבנו והוא ליטף את הרקטום שלו ברכות, מרכך את עצמו מעט חיצונית לפני שהוא עצם את עיניו והחדיר באיטיות אצבע אחת פנימה.

"מממ" הוא מלמל ונגס בשפתו התחתונה, מניע את האצבע שלו בתוכו, מזיז אותה באיטיות לכמה רגעים לפני שהוא איבד את סבלנותו והוא החדיר אצבע נוספת, זה היה טיפה קשה יותר, אבל בסופו של דבר היא נכנסה פנימה, "פאק" ג'ואי מלמל, מניע את אצבעותיו בתוך גופו, מנסה לעשות את זה מהיר כמה שיותר, הוא רצה לפרוק את עצמו.

עוד אצבע נכנסה פנימה, וכאן ג'ואי פלט מספר גניחות לפני שהוא חסם את פיו עם ידו הפנויה, מאפשר לעצמו להניע את שלושת אצבעותיו בתוכו, פורם את עצמו ומרכך את עצמו כמה שאפשר, מכין את עצמו לצעצוע המיני שעומד להיכנס אליו.
—-
הוא היה מוכן, ג'ואי נשם עמוק והוציא את אצבעותיו פנימה, הוא לקח מהר את הוויברטור בחזרה, מביט עליו ומהנהן לעצמו לפני שהוא הניח את הוויברטור כנגד החור המוכן שלו, מחדיר אותו באיטיות פנימה, "שיט" הוא קילל כשהרגיש איך שהוויברטור מזדחל לתוכו והוא שלח את ידו הפנויה אל איברו, מתחיל לאונן לעצמו בזמן שהוויברטור עוד עשה את דרכו פנימה.

וכשהמכשיר נכנס במלואו פנימה, ג'ואי התחיל להניע אותו בפנים, מוציא ומכניס אותו פנימה בזמן שידו עלתה וירדה על איברו והוא גנח בשקט את שמו של איאן בזמן שעצם את עיניו, מדמיין שאיאן נמצא איתו כרגע ועם המחשבה הזאת הוא התחיל הניע את הוויברטור מהר יותר בתוכו.

לפחות עד שהוא בטעות לחץ על אחד מהכפתורים, גורם לוויברטור לרטוט באחת בתוכו והוא פתח את פיו במהירות, פוער אותו כשגניחה אילמת נגנבה ממנו, גבו התקמר מעט מעלה וגופו קפא במקומו כשהוויברטור התגרה בו בפנים, נותן לו להרגיש משהו שהוא מעולם לא הרגיש.

"אהמ~" ג'ואי הצליח לגנוח בקול, פולט עוד ועוד גניחות בזמן שהוא ניסה להפסיק את הרטט, אבל שוב הוא הפעיל שלבים שונים והוויברטור נע בחוזקה בתוכו, גורם לרגליו להיצמד יחדיו בשיכול, "אהמ~ אהה~, אמממ~" ג'ואי גנח בחוזקה, ידו האחת אוחזת בוויברטור בעוד שהשנייה שחררה את איברו כשהיא רעדה מעט, והצעיר הניח את הזרוע הקדמית שלו על שפתיו, נוגס בה קלות לפני שהוא עצם את עיניו בחוזקה, מתחיל להניע את הוויברטור הרוטט בתוכו, מה שגרם לגופו להשתגע, רגליו המשיכו להיצמד ולנוע באיטיות והוא ניסה למנוע מגניחותיו לצאת החוצה.

"איאן" ג'ואי גנח, ידו נעה מהר יותר וכך גם הוויברטור, וגופו רעד מעט, נשימותיו נהיו מהירות יותר וליבו פעם בחוזקה לפני שהוא גמר בחוזקה על החולצה של איאן מבלי באמת לגעת באיברו, גופו רעד במהירות, האורגזמה עטפה אותו והוא איבד לכמה שניות את יכולת הנשימה כשגבו התקמר מעלה בחדות, הוויברטור המשיך לנוע בתוכו, מה שגרם לאורגזמה להימשך זמן ארוך יותר עד שהוא הצליח לשלוט בעצמו והוא הוציא מהר את המכשיר הרוטט ממנו, מכבה אותו במהירות ומניח אותו על המיטה לפני שהוא יישר את רגליו על המיטה.
–

ג'ואי נשם עמוק והביט על התקרה הלבנה, הוא אחז בחלק העליון של חולצתו של איאן, מושך אותה מעט מעלה ומניח אותה על אפו, מסניף אותה ואוחז בה בחוזקה, "איאן" הוא מלמל ועצם את עיניו, נרדם באיטיות כשהאנרגיות נעלמו לו ומה שנשאר לו היה רק הניחוח הממכר של איאן שעטף את אפו והרגיע אותו.