אני,אתה והעולם -סיפור חדש ! -פרק 1 -(:

פתחתי את העיניים לאט לאט ,השעה הייתה 6:30 . התעוררתי לעוד בוקר חדש .
בהייתי בתקרה . והצטערתי ,שגם היום התעוררתי .
כן .. אני מהטיפוסים המוזרים האלה ,שכל הזמן מסתגרים ,הטיפוסים הבודדים .
קמתי מהמיטה בחוסר רצון ,אמא שלי צורחת מלמטה שכבר מאוחר .

התלבשתי ,כבר ממזמן הפסקתי להתאים את הבגדים שלי לסביבה . הרי בכל מקרה יעשו ממני צחוק
אז למה להתאמץ ?
לבשתי ג'ינס וחולצת טירקו שחורה . כן שחור זה הצבע האהוב עליי .
ירדתי למטה .
"זואי" ,אמרה אמא "היום תצטרכי לקחת את האחים שלך לגן "
אויי למי יש כוח ? המעצבנים הקטנים בטח ישגעו אותי כל הנסיעה .
התארגנתי ויצאתי החוצה ,האחים הקטנים שלי אחריי .

—
"נו אולי תיהיו בשקט שם !?!? אני מנסה לנהוג !! " אמרתי לגושים הקטנים שישבו לי באוטו בספסל האחורי
הם השתתקו והנסיעה הייתה שקטה מתמיד . הורדתי אותם בשער ונופפתי להם לשלום . לא מגיע
להם שאני אוציא עליהם את העצבים שלי .
המשכתי אל עבר תיכון "ארונסון" . אם זה היה תלוי בי ,לא הייתי הולכת לשם בכלל . זה כמו כלא בשבילי
רק צרות יש לי שם . גם ככה בשיעורים אני לא מרוכזת .
החנתי את האוטו ונעלתי אותו ,ליתר ביטחון ,וצעדתי אל עבר הכיתה .
אם עדיין לא הזכרתי מי אני , אז אני זואי ,קיצור של ג'ואי סראטצ' . אין לי מושג מאיפה הקריצו לי את השם הזה
אבל תמיד ידעתי שאני מוזרה ,החברים בכיתה שלי דאגו להזכיר לי את זה כל יום .
אני את המלחמה שלי איתם סיימתי עוד בחטיבה ,שיעשו מה שהם רוצים ,גם ככה עוד מעט אני מתחפפת מכאן/
לועגים לי על הכול ,על השיער הפרוע והשחור שלי ,שאני נוהגת להסתיר אותו עם כובע ..
על העינים הגדולות והירוקות שלי . וכמובן ,על המוזרות שבי

נכנסתי לכיתה
"גברת זואי " פתחה המורה בנאומה "שוב את מאחרת ?!"
לא אמרתי כלום , רק השפלתי את מבטתי לריצפה והתישבתי במקומי . רחוק רחוק מכולם.