אני והחבר הדמיוני שלי – פרק 33

כמעט עניתי לו, אבל קצת התביישתי אולי קצת הרבה..
אחרי כמה זמן..
אני עונה לדניאל שלי: "כ-כן" דניאל חיבק אותי,
בכיתי מרוב אושר..
הייתי הכי מאושרת שיש, בכיתי על הכתף של דניאל,
דניאל שאל: "תפסיקי לבכות יפה'שלי"
אנה באה אליי וחיבקה אותי,
כל החברים שלנו באו חיבקו אותנו,
אמרו לנו בהצלחה, מזל טוב, תחיו באושר ועושר.
הלכנו לשבת מסביב לשולחן, אכלנו היה לנו הכי כיף שאפשר..
אבל רק אחר כך חשבתי..איך נספר את להורים שלי?
ולהורים של דניאל? אני אפילו לא פגשתי את ההורים שלו
לא פעם אחת אפילו, רק הוא סיפור לי עליהם..
אחר כך, כשכולם הלכו סדרנו את השולחן,
ושאלתי את דניאל: "דניאל, איך נספר את זה להורים שלי?
ובכלל להורים שלך? אפילו לא ראו אותי לא פעם אחת…רק
שמעו עליי.."
דניאל ענה: "מחר נספר הכל, נלך למסעדה משהו יפה ואז
נספר…"
אמרתי: "טוב".
הלכנו לישון, נרדמנו כל כך מהר בגלל שאתמול הלכנו לישון
מאוחר..אחרי שסדרנו והאורחים הלכו..
התעוררתי, בדקתי מה השעה ראיתי השעה הייתה
10:00 בבוקר, הלכתי להתקלח יצאתי מהמקלחת,
הלכתי לחדר שלי, להאיר את דניאל..
לא ראיתי את דניאל, הלכתי למטבח ראיתי את דניאל לבוש,
ומכין אוכל..איזה מאמי!!
אמרתי לדניאל: "מה קמת והכנת אוכל? ואפילו לאמרת 'אדל
תני לישון' חחח"
דניאל אמר..