אני והיא/שחור ולבן~פרק 42

"מה קרה?"שאל אושרי
"עוד פעם דין"אמרתי בעצב
"מה הוא עשה?למה את לא אומרת לליאושר"שאל
"כי..כי.."התחלתי לגמגם
"את אוהבת אותו?"שאל לאחר דקה של שקט
"לא ניראלך?"אמרתי וקמתי מין המיטה
"זה נראה ככה"אמר
"אני לא באמת"אמרתי
"טוב"אמר
"אתה לא מאמין לי?"שאלתי
"מאמין מאמין"אמר וחיבק אותי
"אני ניסיתי להגיד לה אבל הוא דפק לי פרצוף"ניסיתי להסביר לו
"מה את מפחדת ממנו"אמר
"אני יגיד לה"אמר
"היא לא תאמין לה"אמרתי
"טוב באמת שאני לא יודע מה לעשות"אמר
"למה את פשוט לא אומרת לה?"התעצבן
"תפסיק לצעוק עלי"אמרתי עצבנית
"תעני לי לשאלה,את אוהבת אותו?"שאל אותי
"מה?לא"אמרתי
"למה זה נראה ככה?למה את לא אומרת לה?מה את מסתירה?"צעק עלי
"תפסיק לצעוק עליי אני לא מסתירה כלום"אמרתי
"אז תגידי את האמת"צעק עלי,זה באמת נמאס
"תפסיק לצעוק עליי"אמרתי ודמעות ירדו לי על הלחיים. ישבתי על המיטה מנגבת את הדמעות..
"אני מצטער פשוט.."
"לך"אמרתי בקול שקט
"מה?"שאל לא מבין
"אני רוצה להיות לבד"אמרתי,פתחתי לו את דלת החדר שרק ילך
הוא הלך ועמד בדלת הוא הסתכל עלי כמה שניות הוא טרק את הדלת ואז הלך..המשכתי לבכות במיטה שלי מחכה שהיום הזה כבר יעבור
"ליאושר"שמעתי קול,מהר ניגבתי את הדמעות ופתחתי את הדלת
"מה אתה רוצה?"שאלתי את דין שעמד בדלת
"מה קרה?"שאל
"תעזוב אותי לך"אמרתי והצבעתי על הדלת,הוא נכנס וישב לידי
"מה אתה לא מבין? ליאושרררר" צעקתי
"היא לא בבית,היא הלכה לקנות משהו"אמר
"למה אתה לא הלכת איתה?"שאלתי,כבר לא היה לי כוח לדבר
"רציתי להיות איתך"אמר
"אמרתי לאחותך שאני ישאר כי כואב לי הראש"אמר
"את בסדר?"שאל כשראה אותי לא מתעניינת
"תעזוב אותי"אמרתי ודימעה קטנה ירדה וטיפטפה על הבירכיים
"בחיים לא"אמר ושם את היד שלו על הברך שלי.
הסתכלתי עליו והוא היה ילד אחר לגמרי,חמוד,תומך,אחד שדואג..זה לא היה דין שאני מכירה
"עכשיו ברצינות,מה אתה רוצה?"שאלתי אותו
"אותך"ענה לאחר כמה דקות
"אני רצינית,יש לך את אחותי…אתה חבר שלה לא שלי"אמרתי
"צודקת..אבל אני אוהב אותך"אמר ואז שמענו את דלת הבית נפתחת,הוא הביא לי נשיקה בלחי והלך לחדר של ליאושר
"יפשלי כמה זמן לקנות לחם?"שמעתי אותו שואל את ליאושר
"חחח היה תור" היא ענתה לו.
ה',אם אתה שומע אותי עכשיו תרצח אותי..אני מתחננת אלייך…