אני על הכבוד שלי וויתרתי! פרק 8

הרגשתי מושפלת ומנוצלת..
אמנם זה ״לא אמור להזיז לי״ כי אני ״שרמוטה״ אבל לא, זה כן מזיז לי, כי אותו אני אוהבת אהבה אמיתית!
רצתי לחדר לקחתי את הדברים שלי, התלבשתי בבגדים שלי ודפקתי ריצה הביתה..
״ליאן בואי רגע״ שמעתי את אמא שלי בסלון והלכתי אלייה ..
״איפה כל הסיגריות, הבגדים החשופים שלך?!״ שאלה בהלם ובשמחה..
״אני מנסה לחזור להיות מה שהייתי״ לחשתי ואמא שלי התנפלה עליי בחיבוק.
״זאת הילדה שלי" אמרה בשמחה, אני אוהבת אותה !
התחלתי לספר לה הכל כולל הכל..
אחרי השיחה שלנו עליתי לישון..
לא היה לי חשק לכלום וככה עברו שבועיים, אני לא אוכלת לא שותה לא משנה כמה מציקים לי.
נכנסה לי מישהי לחדר, לא מוכרת…
נשארתי לשכב במיטה, לא התייחסתי..
״היי״ אמרה בקול רך.
״מי את?!״ החזרתי לה במרדנות.
״הפסיכולוגית שלך״ ענתה לי..
״אני לא צריכה פסיכולוגית, לכי מפה!״ צעקתי עלייה, אך היא לא הקשיבה והתיישבה לידי.
הייתי חייבת לספר לה רק שתלך מפה כבר !
היא החליטה שלפני שאני אכנס חזק לדיכאונות ולאנורקסיה היא שולחת אותי למוסד רפואי..
״מה ?! השתגעת לגמרי!!״ צרחתי וקמתי מהמיטה ובאתי לצאת מהחדר..
״מחר ב2 בצהריים אני באה לאסוף אותך״ אמרה ברוגע ״תארזי לשבועיים״ המשיכה.. מ-ש-ו-ג-ע-ת..
הלכתי לישון, קמתי ב7 וארזתי ..
ב2 היא כבר הגיעה ולקחה אותי, מסתבר שזה גם מוסד לעבריינים צעירים!
״לכי למזכירה ותגידי שאת ליאן..״ הפסיכולוגית המטומטמת הזאת אמרה..
עשיתי כרצונה, אני בכלל לא רוצה להיות פה!
הלכתי למזכירה ״מה שמך?״ אמרה.
״ליאן״ החזרתי באדישות ..
״ליאן חיכינו לך, את בחדר 47 שמאלה במסדרון, יש לך שותף״ אמרה בחיוך ״שותפה? איך קוראים לה״ שאלתי לא מבינה ..
״לא, שותף, קוראים לו דן והוא מהמוסד לעבריינים צעירים״ אמרה..
״אוקי ..״ אמרתי בלחץ ולקחתי ממנה את המפתח.
הם השתגעו?! לא מפרידים פה בין בנים לבנות! ובין מוסדות! אני צריכה להיות עם בן במוסד לעבריינים צעירים? מה לעזאזל קורה פה?!