אני על הכבוד שלי וויתרתי – פרק 2

הלכתי לגינה הקרובה ביותר לבית שלי, כאן אנסו אותי, כאן חיללו את הגוף שלי, כאן נהייתי לשרמוטה למה שאני לא באמת !
סוף סוף שקט, אין את הרעש של המוזיקה..
אני רוצה לחזור שנתיים אחורה ולתקן את הכל !
אבל אבוד לי זאת לא טעות שאפשר לתקן .
שקעתי במחשבות עד לשעות הקטנות של הלילה, בטח אמא שלי חושבת שאני אצל איזה בן, כמו שאר הפעמים שבאמת הייתי..
פתאום שמעתי קולות, הסתובבתי וראיתי חבורה של בנות, אחת מהן הייתה מעיין היינו החברות הכי טובות אבל היא עזבה אותי מאז שהתחלתי לעשות שטויות, ובצדק !
"חחח בטח הזיון שלה הבריז לה" שמעתי את מעיין אומרת.
בדרך כלל אני מאיימת על בנות כאלה, לא מכוונה רעה פשוט אני לא רוצה שימשיכו להציק לי !
הלכתי אלייה, "תסתמי את הפה שלך חתיכת מטומטמת" צרחתי עלייה מנסה שלא לבכות..
"איכס אני לא מאמינה שהייתי חברה של הפרוצה הזאת, מתי פעם אחרונה בדקת איזה מחלות יש לך אע? אל תתקרבי אליי" אמרה.
פתאום הרגשתי יד חונקת אותי, הרמתי את הראש וראיתי את___.
מה הוא עושה פה?!

המשך ? (:
אהבתם? תנו הצעות לשיפור (: