אני על הכבוד שלי ויתרתי ! פרק 7

קמתי שוכבת על המיטה של מאור וראיתי את מאור הולך בסיבובים בחדר עם פרצוף לחוץ, מה קרה פה ?!
״מה קרה..?״ אמרתי בלחש, מתאוששת..
״התעלפת? את בסדר?!״ אמר מאור בלחץ.
ניסיתי להתיישב והחזקתי את הראש מאחורה מהכאבים ״איה..״ לחשבתי בכאבים.
״תזהרי״ צעק והתיישב על המיטה לעזור לי.
הסתכלנו אחד על השנייה בעיניים כמה דקות, העיניים שלי נצצו, באמת שניסיתי לא לבכות, אבל הדמעות יצאו לי.
״אני מצטער על מה שאמרתי..״ אמר מאור בלחש ..
״זאת דעתך, אין לך על מה להצטער.״ אמרתי בהחלטיות וניסיתי לחייך, חיוך מזויף..
״חוץ מזה, כבר יש לי את הסטיגמה הזאת ואפילו אתה אמרת שהיא לא תצא ממני בחיים, אז למה לא להנות מהחיים? זה האופציה היחידה שלי..״
״never back down" מאור אמר בניסיון כושל למבטא אמריקאי וקרץ. (לאלה שלא יודעות זה אומר ״לעולם על תכנע״ במקרה הזה תכנעי)
צחקתי צחוק אמיתי מה שלא היה לי הרבה זמן וקפצתי עליו בחיבוק..
״התגעגעתי״ אמרתי ונאנחתי..
״גם אני, מה עשית לעצמך? בגיל 14.. את אמיתית?!״ אמר בעצבים ״עד גיל 13 לא ידעת מה זה סקס, ושנה אחרי כבר הפכת לשרמוטה של העיר..״ המשיך.
״אני לא אשכח את זה שניסית להסביר לי מה זה סקס״ התפקעתי מצחוק במשך כמה דקות והוא צחק איתי..
״אני אוהב אותך״ אמר בצחוק מתגלגל, הצחוק הזה שאני מאוהבת בו..
שהוא אמר את זה הרגשתי משהו בבטן, הרגשה שתמיד שהייתי איתו מאז שאנחנו מכירים ואנחנו מכירים מאז שאני בת 12..
במשך שנתיים עד גיל 14 היינו כמו אחים, אבל תמיד רציתי אותו יותר מזה..
הוא התחיל לנשק אותי בהתחלה ברוגע ואחרי זה בפראות, הוא ירד לצוואר והכניס לי ידיים מתחת לחולצה, שכבנו ונרדמנו.
קמנו היה כבר ערב, מעיין לא הייתה בבית, ירדתי לסלון ומאור היה שם עם חברים שלו, הייתי במדרגות ומאור ראה אותי..
״קחי את הבגדים שלך ותלכי..״ אמר באדישות..
״מה יש לך?״ שאלתי מבולבלת..
״זה לא שונה משאר הבנים שזיינו וזרקו אותך, שרמוטה״ אמר שוב באדישות.
לא יכולתי להגיב, מה קורה פה?! למה עשיתי את זה ?! מטומטמת, מטומטמת, מטומטמת!!!