אני רוצה להיות אמיתית עם המעריצים שלי פרק 2

חזרנו למלון ״לילה טוב נסיכה״ דילן אמר לי ״לילה טוב אוהבת אותך״ נכנסתי לחדר שלי הורדתי את האיפור עשיתי גולגול שמתי פיג׳מה והלכתי לישון.
~למחרת בבוקר~
קמתי והתארגנתי לבקר את הילדים חולי הסרטן שמתי בגדים פשוטים גופייה לבנה טייטס שחור עליונית שחורה ונעלי אולסטאר סידרתי את השיער לא התאפרתי כשיצאתי החוצה ראיתי שדילן מוכן וגם סקוט ההורים שלי ואחים שלי נשארו במלון איך שיצאתי צלמי פפראצי הקיפו אותי מכל מקום ואז פגשנו את משה השומר ראש שלי שהרחיק את הצלמי פפראצי טיפה חייכתי ועשיתי שלום ונכנסנו לוואן כל הנסיעה התרגשתי לא ידעתי איך הם יגיבו הם יאהבו אותי או לא יאהבו אותי כשנכנסנו עלה לי חיוך על הפנים ראיתי ילדים מדהימים ששמחים חזקים הם היו מהממים איך שנכנסתי כל המבטים הופנו אליי ״היי איזה יפים אתם״ אמרתי והרגשתי כל כך אמיתית שאין לי מסכות אין איפור ואני יכולה לדבר איתם על דברים קשים שעברו עליי כי הם יבינו הם היו ילדים יפים ואני מכבדת כל אחד מהם
הרבה רצו אליי וחיבקו אותי היו ילדים שנשארו בצד ונראו מבויישים הצטלמתי איתם נתתי להם חתימות שרתי איתם ביחד ואז ילדה אחת באה אליי בערך בגילי ״היי שחר אני מעריצה גדולה שלך״ באמת נתתי לה יד והיא ישר קפצה ״מה קרה?״ שאלתי ״כלום״ ״אני יודעת שקרה משהו בואי איתי החוצה רגע״ יצאנו החוצה וקלטתי את הדמעות בעניים שלה ״זה בסדר לאט לאט אני איתך תמיד״ היא חייכה חיוך קטן ״קשה לי אני כל יום נלחמת עם המחלה הזאת וקשה לי״ היא הפסיקה לדבר והרימה את השרוול וראיתי שלוש חתכים עמוקים ״רק בגלל המחלה הזאת אני חותכת״ ״אני יכולה להבין אותך גם אני חותכת״ ״למה…??״ היא שאלה