אפלת הערפדים -פרק 1

"פאק אמילי את צריכה להפסיק עם זה " אומר קול אחד בראשי
"אבל זה גורם לה להרגיש יותר טוב , תן לה לעשות את זה !! " מחזיר עוד קול אחר בראשי .
" אולי אתם מוכנים לסתום כבר ?!?! פאק ממש מתחיל לי להימאס ממכם … " צעקתי על כל הבית .
"אמילי הכול בסדר ? " מתקרבת אמא שלי אל חדר האמבטיה ופונה אליי דרך דלת עץ ענקית וסגורה.
"כן אמא אני כבר יוצאת !" החזרתי לה ומייד זרקתי את הסכין לפח כדי שלא יבינו שעוד פעם חתכתי את עצמי , חבשתי את היד ויצאתי מחדר האמבטיה לכיוון חדרי .
נכנסתי לחדרי הגדול והסתכלתי על הקירות הצבועים שחור ואדום , על המיטה שלי , על הארון ועל שידת האיפור המפוארת שלי שלא באמת מגיעה לי .
התקדמתי לכיוון שידת האיפור הסתכלתי על שערי הבלונדיני הארוך עם הפוני הנוטה לצד , בוהה בעייני הכחולות המאופרות באייליינר הקרובות לצבעו של הים , התרחקתי מעט והפשלתי טיפה את מכנסיי , בשביל לבהות בצלקת שמזכירה לי את העבר שלי שאני כ"כ רוצה לשכוח אבל לא יכולה , הרמתי את הג'ינס הכהה בחזרה וסגרתי אותו , התקדמתי לכיוון הארון בעודי לבושה גופייה דקיקה ואני מרגישה את הקור עד שד עצמותיי, הוצאתי סריג עם פסים שחורים לבנים ולבשתי , חזרתי אל השידה בשביל להסתכל על שעון המיקי מאוס הילדותי אשר הראה את השעה 7:30 , הגיע הזמן לצאת לבית ספר .
ניתקתי את הפלאפון המתקדם שלי מן החשמל ואת האייפוד , לבשתי את נעלי הספורט הגבוהות שלי , לקחתי את התיק שלי ויצאתי לבית ספר .
פתחתי את קופסת הסיגריות עם הכיתוב "Black Devil " הוצאתי סיגריה והדלקתי אותה , לוקחת שאחטה ארוכה בדרך לביתה של רייני ואדם .
ממרחקים אני יכולה לזהות אותם , רייני עם השער האדום הבוהק ועייניה הירוקות הנראות ממרחקים מבנה גופה בצורת הגיטרה וסגנון הבגדים הזה כל הזמן מכנסיים בצבעים שונים , והחולצות חייבות להיות שחורות , אוי רייני מה נעשה איתך !
ואדם עם השער השחור הכהה הנוטה לצד , עם הג'ינס הכהה האהוב עליו שהוא כבר חרש עליו וחולצה של " Suicide Silence ", אני מתקרבת אליהם , ומסתכלת אל תוך עייניו של אדם , בגוון הלבן הזה וכרגיל מתהפנטת .
אנחנו כבר קרובים לשער בית הספר כשפתאום מתחיל לי כאב ראש נוראי , שאני כבר יודעת מה הוא מסמל .
אני מתחילה במהירות למלמל את מילות קודש הערפדים "אני קוראת לאפלת הציידים לעזוב, לאפלת הערפדים לבוא , אני מבקשת מן הלילה שהירח יזרח במלואו " , אני ממלמלת את אותן המילים שוב ושוב ושוב .
ואני מרגישה איך לאט לאט העולם קופא מסביבי , הכול חושך , רעשים של צעדים ושיירות של ערפדים מקיפים אותי , והנה הוא בן האדם הזה שהרס את חיי , ואת חיי כל הערפדים .

" לאוניד ברייק הארט "