זאת עם המשקפיים P:
בבקשה תגיבו עם אתם כבר בכל מקרה נכנסים ...

אקווה סקול פרק 2 (תגיבו :)

בבקשה תגיבו עם אתם כבר בכל מקרה נכנסים ...

המכונית של אבא עצרה ממש בכניסה למקום שככל הנראה היה בית הספר לצלילה ,אקווה סקול .
"המקום קצת השתנה …" מלמל אבי והביט מבעד לשמשה הקדמית במתרחש .
גם אני עשיתי זאת , אני לא יודעת איך מקום הזה היה נראה בתקופה של אבא ואמא אבל עכשיו הוא לא נראה מזמין כל כך , גדר ברזל מחלידה הכיפה את המקום ועליה היו תלויות אין ספור רשתות דייג מעלות עובש , בחוץ לגדר הכל היה נראה כמו מדבר ונראה שלא היו מקומות ישוב במרחק כמה קילומטרים .
"אני בטוח שבפנים הכל אותו דבר" הוא קבע לבסוף ופתח את הדלת בצד שלו של המכונית . עשיתי כמוהו ויצאתי מהמכונית . אבא התקדם לכיוון השאר ברזל שנראה כבד למראה וחרק כשאבא פתח אותו . "עם אני לא טועה ההרשמה היא-"
"אתה עד תראה בריק ,במחקר שלי היה יכול להציל את המקום הזה" דבריו של אבא נקטעו בגל איש שהיה נראה כמו דוגמא קלאסית למדען משוגע , שיערו היה לבן וקפץ למעלה כאילו בזה הרגע הוא התחשמל , עיניו היו חלביות גם הם ועורו חיבר כאילו לא יצא מזמן מהמעבדה שלו . הוא לבש חלוק מעבדה לבן ואחז בידו קלסר עם כמה דפים שבצבצו ממנו .
"כבר דיברנו על זה קלארק , אתה לא יכול ל-"נשמע קול בס שנקטע גם הוא פתאום. "אנחנו עד נדבר על זה קלארק " אך נראה היה שקלארק כבר עזב את המקום בליווי חריקת השער .
"בריק ?" שאלה אבי , נראה היה שהוא מכיר אותו .
לפתע אדם נמוך ומלא יצא מבניין קטן שהזכיר צריך . "זה לא יכול להיות אתה פרדי " אמר מי שככל הנראה ולמיטב הבנתי היה בריק . הוא התקדם לכיוון אבא שלי וחיבק אותו חיבוק גברי טיפוסי .
"לא יכול להיות שאתה מנהל את המקום הזה עכשיו " אמר אבי וצחק בכל רם .
"יכול ועד איך , אני לא מאמין שזה אתה . מה אתה עושה כאן ?" הוא שאלה ואז עיניו הופנו עלי .
"בריק , תכיר זו הבת שלי ,נשלי " חייך אבי בגאווה ,חייכתי גם אני אל בריק השמנמן בעל השיער החום ועניינים בחומות שנראה ממש כמו דובי . "היא תבלה כאן את הקיץ " חייך אבי .
פניו של בריק הרצינו פתאום . "תראה פרדי . יש כמה דברים שכדי שנדבר עליהם ,נשלי את יכולה להסתובב בינתיים " הוא חייך אלי אבל פניו הרצינו מיד כשהוא פנה לכיוון הצריף כשאבי בעקבותיו .
מבפנים המקום באמת היה נראה שונה , היו בו כמה צריפים ובניין מעט יותר גדול בעל שני קומות והרבה חלונות , יכולתי לאתר גם חנות להשכרת ציוד וחנות מתנות ,ראיתי את הים שהיה גדול ונפרס למרחקים עצומים ואת האקווריומים של הדגים והכרישים ,אבל מה שעניין אותי היה המקום בו נצלול .
התקדמתי לכיוון הים בחשש קל , המקום היה שקט מאוד ופחדתי לעשות רעשים מיותרים . התקרבתי יותר ויותר אל הים , זה היה בעצם מזח מעץ ותחתיו היה חול וים . ברגע שעליתי על הקורות החורקות לא יכולתי לחזור יותר ,משהו בים משך אותי עליו הרגשתי כאילו בכל רגע אני עלולה לקפוץ ולא לחזור יותר לעולם .
"מי שם ?" שמעתי קול נבהלתי וחזרתי בריצה אל המקום שבו אבא ובריק השאירו אותי .


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך