זאת עם המשקפיים P:
מקווה שאהבתם:)))

אקווה סקול פרק 4 (בבקשה תגיבו )

מקווה שאהבתם:)))

פרק 4-

בייתם של הדודים שלי היה ממש על קו החוף ואני רציני, כלומר בגאות עם הייתי יוצא אל המרפסת הקדמית כבר יכולתי לגעת במים רק מישיבה על ריצפת העץ החורקת. בכול מקרה הבית היה יותר בקתת עץ ישנה וטובה. אני בכל מקרה אהבתי לגור שם.
"דוד צ'רלי, דודה אני אני בבית!" צעקתי כשנכנסתי הביתה.
"איפה הייתה , מייקה?" שמעתי את קולה של דודה אנה מכיוון המטבח, היה ניקר בקולה שהיא מנסה להתרכז.
"במקום של בריק, ניסיתי… לא חשוב. הוא אמר לי להביא את המזוודה. היום הלימודים באקווה סקול מתחילים," ניכנסתי אל המטבח בחיוך והבנתי מה פשר הניסיון שלה להתרכז.
המטבח של הדודים שלה היה צפוף ברמה בלתי נסבלת, היו בו כמה ארונות מטבח כיור ושולחן מתנדנד לפינה האכול אבל למרות כל הצפיפות הדודים שלי התעקשו להכניס לשם גם טלוויזיה, ואני לא מדבר על אחת עם מסך שטוח אלה לאחת עם אנטנות.
כשנכנסתי דוד צ'רלי ניסה לאזן על ראשו את האנטנה ודודה אנה הביטה במסך בריכוז רב.
"הו כמה נהדר," היא אמרה למרות שידעתי שהיא לא בדיוק מקשיבה. "היי מייק, אתה יכול לתת לדני את המגש הזה ולעזור לו?" היא שאלה וסוף סוף הפנתה את פניה המקומטים עלי .
"בטח,"עניתי בחיוך ולקחתי בידי מגש עמוס באכול לאורך המסדרון.
במסדרון היו שלוש דלתות, האחת הייתה לשירותים ומקלחת, השנייה לחדר של דודה אנה והשלישית לחדר שלי ושל דני.(עם אתם תוהים אז דוד צ'רלי ישן בסלון, סיפור ארוך…).
"מה קורה מייקה?" שאל אותי דני כשחיוך ענק מרוח על פניו הקורנות. דני היה בן הדוד שלי והבן היחיד של אנה וצ'רלי, הוא היה כמו אח בשבילי וממנו למדתי לעשות את כל מה שאני יודע.
עכשיו דני שכב על המיטה החורקת שלו היה ללו גבס על שני הרגליים ושני הידיים, כי הדביל הזה ניסה לקפוץ לים מאחד הצוקים האזור(אני גם בטוח הוא קיבל זעזוע מוח קל אבל זה עדיין לא מאושר).
"אתה יודע, אני מתחיל היום ללמוד באקווה סקול," עניתי בחיוך. התיישבתי על קצה המיטה שלו והנחתי את מגש האוכל על המיתה שלי. לקחתי קצת לחם טרי שדודה אנה שמה על המגש והתחלתי לדחוף לפיו.
"הו נכון זה היום," הוא נשמע עצוב וידעתי עד כמה הוא רצה לבוא גם.
"לא נורא תגיעה בשנה הבאה," חייכתי בעידוד.
"עם בריק לא יסגור את המקום עד אז…" הוא מלמל בין ביס לביס.
"הוא לא ידעה דבר כזה, היי דני אתה יודע את זה!" הרגשתי שאני נוזף בו אבל לא יכולתי לשמוע את זה. בזמן שאני לא בבית אני נימצא במקום של בריק וזו עובדה. אקווה סקול הוא כמו הבית השני שלי.
"שמעתי שיש לבריק כל מיני חובות אז אני לא יתפלא עם הוא יסגור את המקום כדי לסגור אותם," הוא המשיך לאכול.
"אני לא יודע מה איתך אבל אני מתכוון לעזור לו!" אמרתי ההחלטיות.
במקום לענות לי דני רק צחק. "אני יודע שתצליח אחי," הוא חייך וידעתי שהוא סומך עלי.
דני סיים לאכול ונראה שהיה כבר חצי רדום. לקחתי את המזוודה שלי ויצאתי לכיוון אקווה סקול.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
תגיות:
סיפורים נוספים שיעניינו אותך