אתה אש… אני אש… ביחד נישרף פרק 1

ממ.. איך להתחיל לכתוב סיפור? איך לפזר את ההשראה שלי למקומות נכונים ואמיתיים? כמו שהחיים לא קלים… גם החיים בדמיון שלי ובמציאות המתערבבת לא פחות רגילים…. אמיתי? מזוייף? זה לא משנה כרגע בכלל… להנות מהסיפור הסוחף שלי… את זה אני מבטיחה… ותשובות לכל השאלות תמיד יהיו לי… קריאה מהנה..!

ליאן, נעים מאוד, בת 24 מאזור המרכז חשוב לי להקדיש כמה שניות ממכם למראה כי ככה תוכלו להריץ בדמיון שלכם תמיד על מי אתם חושבים שאתם קוראים… שיער ארוך חלק, צבע חום בהיר בהיר, עיניים ירוקות וגדולות, 1.69, הדבר שאני אוהבת בי זה את החיוך שלי, זה אחד הדברים היותר חשובים שאני מטפחת אצלי.
קצת על עצמי, אני בחורה מאוד רגישה, אני אוהבת את כולם, אבל מי שפוגע בי.. אלוקים משלם לו על זה, עברתי המון בחיים.. אני יפרט לכם כמובן בהמשך.
בגדול… אני הרפתקנית, האופי שלי מאוד תוקפני לפעמים, אך זה רק כדי להגן על עצמי לפני שמגיעה המכה, החיים שלי מאוד מגוונים, וכשאני מתאהבת… אני מתאהבת… אבל כשצריך לחתוך זה ייגמר.. גם בדם אם צריך!

נולדתי בנתניה מאז ומתמיד, גדלתי פה זה העיר שלי… עברתי גנים, יסודי, חטיבה, תיכון כל הרעש והטררם הזה שהתחיל…
מאיפה להתחיל וואלה אני לא יודעת… קצת קשה לי לשתף, להראות, לקבל ביקורת מן הסתם שזה דבר שמאוד קשה לי לקבל… אבל הנה אני כולי שלכם..

זה קרה כשהייתי בת 21 ההורים שלי טסו לחופשה בספרד למשך שבוע וחצי, רק שהאבא היקר שלי לא חזר… הוא נרצח בספרד איך ולמה? כמובן שהסתירו ממני את כל הפרטים, הוא פשוט היה בן אדם שהיו עליו המון עיניים המון קנאה, לאבא שלי ז"ל קראו ישראל, לאמא שלי עדנה, שתודה לאל יצאה בנס.
כשקיבלתי את הידיעה בדיוק השתחררתי מהצבא, ראיתי חושך לא הייתי מסוגלת לפתוח את העיניים, אבא שלי בשבילי היה מספר אחת, הוא לימד אותי והדריך אותי כל החיים, היה לו אופי חזק, והייתי חכמה מספיק כדי להבין שיום אחד הוא לא יהיה איתי פה יותר הרגשתי את זה תמיד כשהוא היה יוצא מהבית.
אנחנו 4 אחים ביחד איתי, הבכורה היא: סיוון, בת 32 נשואה+2 גרה בירושלים, השני שהוא הדבר שהכי קרוב אליי בנפש בן רווק בן 25, השלישית זו אני, והאחרונה חביבה בת 17 עדיין לומדת, בכיתה י"א הנסיכה היפה שנאל.

אני לא ישכח את ההלוויה הזו בחיים שלי, היו בה אלפי אנשים מכל הארץ כל מי שהוא הכיר הגיע לכבד אותו, אני מחזיקה מאמא שלי ברמה שאי אפשר לתאר, היא המשיכה לאהוב, לגדל, להרים את הבית על הרגליים כמה שהיה לה קשה, אבל היא ידעה עם מי היא התחתנה ובסופו של דבר נשאר עצב בלב לכל החיים אבל החיים המשיכו לתפקד בסופו של דבר, את הכח קיבלנו מבורא עולם.
עברתי את הדרמה של חיי ונעשיתי ממנה חזקה, כשאבא שלי הלך… הקשר עם אחי בן שגדול ממני רק בשנה, התהדק.
תיכננתי ללמוד, להיות בחורה רגילה, לעבוד, לגור בדירה משלי, שהכל יתגשם בזכות עצמי, אפילו להתחתן מוקדם רציתי, אבל שאבא נרצח מסלול החיים שלי השתנה לגמרי.. מצאתי את עצמי במקומות שלא חלמתי עליהם… ובעצם רק עכשיו מתחיל הסיפור האמיתי..

אחרי חודשיים הצלחנו להתעלות על עצמנו, אמא חזרה לעיסוקים שלה, בן חזרה לעניינים שלו, שנאל חזרה לבי"ס ואני… פתאום לא רציתי לעבוד, ללכת ללמוד כלום… כסף תמיד היה לנו, אף פעם לא היה חסר לנו כלום, פוזה מפה ועד להודעה חדשה.. אבל ההורים שלנו תמיד לימדו אותנו "תקבלו הכל, רק תהיו בני אדם עם ערכים" תמיד כיבדתי את המשפחה שלי… ככה גם כולם אצלנו.. אז הרשיתי לעצמי לעצור את החלומות שלי.
חזרתי לחברות שלי… כולם מכירים אותי, לא חסרות לי חברות\ אבל אני לא מאמינה בכולן אני מאוד בררנית חוץ מאך ורק בחורה אחת שהיא כמו אחותי, נוי, גדלנו ביחד לא החלפנו אחת את השנייה באף אחד לא גבר ולא חברה אחרת ! בד"כ חוץ ממנה תמיד התחברתי לבנים, הם פי אלף יותר טובים מבנות כל השנים זה ככה… חברים לא חסר לי.

ערב אחד, הרגשתי לבד אז החלטתי להזמין כמה בנות אליי, וכמה ידידים… ישבנו במרפסת, אחד הביא וודקה, השני הביא מוזיקה וככה יצאה לנו "חפלונת" חמודה.
היה ממש כיף התפרקתי כזה, כיף להיות עם החברים הטובים ואצלנו אף פעם לא חסר אקשן.
השעה הייתה 1:00 כולם היו בראש טוב והחלטנו לצאת למועדון הנייט בתל אביב בהכי ספונטניות, זו הפעם הראשונה שיצאתי מאז המוות של אבא שלי, אז הרגשתי צורך להסתדר ולדפוק הופעה.
לפני שאבא שלי נרצח הוא קנה לי ג'יפ של לאנד קרוזר חדש מהחברה, זאת הייתה מתנה ליום הולדת, נתתי לחברה שלי לנהוג כי שתיתי קצת והיא לא… אז ככה עם כל הרעש והכיף הגענו למועדון היה מפוצץ, הכניסו אותנו בפרוטקציה כי לא קל להיכנס למועדונים בתל אביב והיינו עם כמה בנים שהשם שלהם הולך לפניהם אז זאת לא הייתה בעיה…
רקדתי, נהניתי, שתיתי מה לאאא פשוט עפתיייי אחרי שעה וחצי, יצאתי החוצה קצת לנשום אוויר, לעשן סיגריה, התקדמתי לסימטה חשוכה, לא ראיתי כלום ופתאום שמעתי שני בחורים צעירים מדברים בצד, לא יכולתי לסתום את האוזניים בגלל מה ששמעתי כל מילה שאחד מהם הוציא מהפה מיגנטה אותי יותר ויותר להקשיב להם… ואני שוב מזכירה.. לא ראיתי כלום חושך מצרים…. ואז בלי ששמתי לב…אחד מהם תפס אותי מאחורה סתם לי את הפה עם היד, לא ראיתי את הפנים שלו הלב שלי דפק בצורה מפחידה…
מה גרם לי להתקרב למקום שלא הייתי צריכה להתקרב? זה ששמעתי במעורפל דיבורים על יריות, סכינים, קללות.. וגם כמה שמות מוכרים… הבנתי שהם מתכננים משהו וכמובן שרציתי לזהות את הפנים של השניים אבל לא הצלחתי…אני מהטבע שלי לא פחדתי רצח כמו שכל בחורה נורמלית הייתה מתחילה לבכות בהיסטריה.. בירכו אותי בכח ועוצמה בזה אין ספק להתמודד עם דברים ידעתי, בזכות אבי היקר על כל מקרה, גם בחיים שלי לא הייתי פותחת את הפה עליהם זה לא היה ענייני גם אם הכרתי והבנתי ושמעתי… מה לעשות? לצערי הרב בורא עולם מעמיד אותנו לפעמים במקומות שלא צריך להיות בהם גם בניגוד לרצונך… זה הגורל.
בחזרה לעניין, הבחור אמר לי:"סתמי את הפה, אני משחרר את היד בשלוש את נרגעת ואומרת לי בדיוק מה שמעת". ואז שמעתי את הבחור השני אומר לזה שתפס אותי… "קח אותה רגע לאור אני לא רואה את הפנים שלה כמו שצריך היא מוכרת לי" המשכנו ללכת רחוק המקום עדיין היה מבודד.. עדיין לא ראיתי כלום, והפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל… הם לקחו לי אותו…. שמו אותו על השתק.
סוף סוף הסתובבתי לראות מי הגבר האמיץ הזה ששם עליי את הידיים שלו… ומי הם בכלל?!?! . . .