"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 35 ואחרון

עונה 2 פרק 35 –

מנקודת המבט של סהר –

"אנשיםם יגידו חברים יעידו ביתר היא הנשמה, וכולם על הזבי הפועל ומכבי
ביתר היא הנשמהההה" שמעתי מהחדר הלבשה את האוהדים הכי משוגעים מטורפים שיכול להיות
האוהדים של בית"ר, זה רמה חדשה של אובססיה באמא שלי!
"כל האוהדים האלה כמו כל משחק מצפים לראות אותכם מנצחים, אנחנו לא נאכזב אותם הפעם נכון?
יש לנו פה שחקנים חדשים, והתאמנו בלי הפסקה, אני לא רוצה לראות הפסד!" רוני אמר
"קדימה למגרש" הוא צעק כולם מחאו כפיים ועלינו בריצה קלה למגרש
"ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם בבקשה שננצח במשחק הזה" אמרתי
"אמן" שמעתי כמה אמרו , הקבוצה של רמת השרון עלתה
דקה עשרים ומשהו ועדיין אנחנו משחקים, שום גול,
התפללתי להכניס את הגול הראשון של המשחק,
רועי היה עם הכדור, רצתי אני מולו בצד השני של המגרש,
הוא בעט לי את הכדור ובעטתי בעיניים עצמות..
"איזה גול מוצלח לטובת בית"ר ירושלים, סהר יפרח מראה לכל הקבוצות שבית"ר ירושלים חוזרת למגרש ובגדול" השדרן אמר, שמעתי את כל האוהדים צורחים משתגעים, כולם באו קפצו עליי
התעוררתי מהחלום שלי הזזתי את כולם, הרמתי את החולצה שלי רצתי לאמצע האוהדים
והרעדתי את הגדר כמו איזה משוגע, חצי אוהדים הרעידו ביחד איתי את הגדר חשבתי עוד רגע הגדר וכל האוהדים
נפלו עליי
"הגול מוקדש לאחת והיחידה, אני צודק במה שרשום על החולצה שעל סהר?
מעניין מי זאת הבחורה שהגול הראשון של השחקן הצעיר הוקדש לה" השדרן אמר
הופה קלטו את החולצה שלי.
הצבעתי על החולצה וחייכתי, אהבתי את זה.
אני יכול להתרגל לזה ממש מהר!

מנקודת המבט של ליהי –

יש לו מישהי חדשה..בת זונה זה מה שהיא!
בטח כולה עפה על עצמה שהוא הקדיש לה את הגול הזה..
ולחשוב שזה היה יכול להיות גול שמוקדש לי..נואשת אני או לא חחחח
אני מציאותית, כיביתי מהר את הטלוויזיה וקמתי מהספה למטבח
הסתכלתי במקרר, חיפשתי מה להכין לאכול..
דפקו בדלת וצלצלו
"רגעעע" צעקתי וסגרתי את הדלת
"מי זה?"
"אני יובל.." שמעתי את הקול שלה, פתחתי את הדלת
ראיתי אותה עומדת עם סהר, הסתכלתי עליהם והרמתי גבה
"מה הוא עושה כאן?"
"עדיין בית שלי להזכיר לך" הוא אמר ונכנס
"מזמן איבדת את הזכות שזה יהיה הבית שלך"
"אל תשחקי אותה עצבנית אחותי, אף פעם לא הלך לך" הוא אמר והלך לסלון והתיישב
"מה אתה רוצה אסי?" שאלתי והסתכלתי על יובל במבט עצבני והיא החזירה לי מבט תמים
"באתי לדבר איתך" הוא אמר רציני פתאום
"קדימה דבר"
"נו תשבי אבל"
"לא רוצה לשבת"
"תשבי כבר!" הוא הרים את הקול, גילגלתי עיניים והתיישבתי וגם יובל
"תראי אני יודע שאת כועסת, ושאת שונאת אותי..ותאמיני או לא אני באמת מצטער
ואני מוכן לעשות הכל, הכל כדאי שתסלחי לי" הוא אמר והסתכל עליי
שתקתי. לא היה לי מה לומר..
"מי כמוך יודע כמה אני אוהב אותך, כמה את חשובה לי, וכמה עשיתי הכל לטובתך..
חשבתי שאני מגן עלייך גם הפעם, השארתי אותך בידיים טובות, אם הייתי יודע מה שקרה
מזמן הייתי חוזר ואת יודעת את זה.." הוא אמר
"אנחנו לא יכולים לכעוס אחד על השני הרבה זמן את יודעת את זה,
אנחנו בלתי נפרדים מגיל קטן, כבר מגיל קטן היית האחות ששמרתי עליה
שהיינו משחקים בגן שעשועים ואת היית הראשונה בכל דבר..
שנתתי לך לנצח אותי במשחקים רק כדאי לא לראות אותך מתאכזבת ובוכה..
לתת לך כל מה שאת רוצה, ולדאוג שתמיד יהיה לך טוב!
תמיד היה לנו קשר טוב של אחים, לא לכולם יש קשר כמו שלנו
ולא בא לי להרוס אותו כי הייתי מטומטם לפני שנה!
את יודעת כמה את חשובה לי נכון אחותי?" הוא אמר בקול מתחרט
קול עמוק שמתחרט.
הדמעות עמדו לי בעיניים, לא רציתי להוציא אותם..
"אני רואה שאת רוצה לבכות, אני יודע שאת רוצה לבכות מאהבה, געגוע, רגש..
אני גם יודע שאת רוצה להביא לי חיבוק עכשיו, ולומר לי כמה נפגעת מסהר אבל שאני לא יילך
וירביץ לו..אני יודע שאת רוצה לספר לי שהיית בקשר עם איזה אחד יקיר, עבריין.
ושהוא פגע בך למרות שהוא אהב אותך, ואיך הלב שלך נשבר בפעם השנייה..
אני יודע הכל כי אני שמרתי עלייך מרחוק, אני תמיד שומר עלייך גם אם זה לא נראה ככה" הוא אמר
לא יכלתי להחזיק יותר..בכיתי כמו ילדה קטנה בלי הפסקה
הוא התקרב אליי וחיבק אותי, בכיתי על הכתף שלו..
אהבתי את התחושה הזאת שיש כתף שאפשר לבכות עליו, מישהו שתומך ומגן
"אוווווו" שמעתי את הקול של יובל והרגשתי איך גם היא מצטרפת לחיבוק הזה ושתיונו קופצות על אסי
"שתי הנשים הכי חשובות בחיים שלי!" הוא אמר

-כעבור יום, מנקודת המבט של אסי-

"ליז בואי שנייה" אמרתי, אני מוכן להיפרד מימנה עכשיו.
"אה מאמי?" היא שאלה והתיישבה ליידי בספה
"תקשיבי..את יודעת כמה אני אוהב אותך, וכמה אני מודה לך על כל הרגעים שהיית לצדי..
אבל אני מצטער אני לא יכול להמשיך ככה, לא פייר שתהיי עם מישהו שלא אוהב אותך
ושאני לא יהיה עם…"
"עם יובל?" היא עצרה אותי ושאלה
"את יודעת שאני אוהב אותה ליז.."
"אז ניצלת אותי כל הזמן הזה, סתם להעביר את הזמן?!" היא שאלה בעצבים
"לא! אבל מצאתי את עצמי ברגע שאני צריך ליידי את יובל ואת אחותי..הגזמתי עם מה שעשיתי
ושוב אני ממש.."
"שלא תעז לומר שאתה מצטער!" היא אמרה בעצבים
"תני לי לפחות…"
"אני לא רוצה לשמוע!!!" היא צרחה בעצבים
"ליז תהיי בן אדם נורמלי רגע" אמרתי, היא השתגעה לאיסטר.
"אתה חתיכת בן זונה!!" היא אמרה בעצבים ובאה להעיף לי כאפה, תפסתי את היד שלה חזק
לפני שהיא הספיקה, הסתכלתי עלייה במבט עצבני והעפתי את היד שלה
"אני אמרתי את שלי, בעייה שלך שלקחת את זה כמו משוגעת" אמרתי קמתי ויצאתי מהבית

-כעבור חודש, יום ההולדת של ליהי, מנקודת המבט של סהר-

אשכרה היום.
כמה משמעות יש ליום הזה..
כמה רוע ואהבה יש ביום הזה, בול שנה.
היפה שלי חוגגת 17, ואני חוגג שנה לתאונה..
הבנתי שהם נפרדו, יקיר הזה והיא..נשבע ששמחתי.
הייתי באימון בוקר, לאט לאט אני מבין איזה קריעת תחת זה!
"עדיין לא אמרת לי מי זאת האחת והיחידה" אחד מהקבוצה אמר לי
"מה?" שאלתי לא מבין
"זאת שהקדשת לה את הגול"
"אה היא סודית..עוד מעט כולם ידעו עלייה, אל תדאג אח שלי" אמרתי
"תראו איזה בן זונה, לפחות תגיד שם"
"כשיגיע הזמן, כולם יכירו אותה" אמרתי מנסה לצאת מי זה
לא רוצה לספר מי זאת, מה כולם מזיינים את השכל?
מצחיק איך שהפכתי לכותרות בעיתון ספורט, מאקו וספורט 5 פלוס וגיא פינס אל הגול שהקדשתי.
יצאתי מהאימון וחזרתי הביתה..

מנקודת המבט של ליהי –

"היוםם יום הולדת , היום יום הולדת היום יום הולדת לליהייייי" כולם נכנסו לכיתה עם בלונים
איך אני אוהבת בלונים ביום הולדת .
חיבקתי את חברות שלי, ואת אסי..
בחודש הזה הוא הספיק לחזור להסתובב עם החברים שלו, אבל לא להיות בבית ספר..
לפעמים נעלם ולא מספר לאן, אבל העיקר הוא פה…וזה מה שהכי חשוב!
"היי ליהי" קראו לי מאחורה, הסתובבתי ודפקו לי עוגה לפנים.
"יופי, ממש בוגרררר!!!" צרחתי, כולי הייתי שוקולד ופצפוצים , רק היה חסר להגיש אותי על צלחת וזהו
"יום הולדת שמחחחחחחחח" כולם צעקו צחקתי
"מי בא לחיבוק מתוק מייייי???" צעקתי וקפצתי על אנשים בחיבוקים ולכלכתי אותם בשוקולד
אחרי כל היום הזה, הלכתי הביתה עם הבלונים, נכנסתי הביתה ונשכבתי על המיטה
הייתי לבד, יובל ואסי ביחד, ההורים בעבודה, החברות יבואו רק בערב..
ונשארתי לבד, ביום הולדת שלי אני לבד, אני צריכה להיות עם חברים כל היום!
היה חסר לי משהו..אני יודעת שחסר לי משהו, הרגשתי את זה בלב, הרגשתי מועקה לא מוסברת
פשוט הרגשתי רע..כאילו עוד משהו רע עומד לקרות.
היום הולדת שלי תהפוך רשמית לקללה.
אני יודעת מה חסר לי..אני פשוט מנסה להדחיק את זה, הוא ידוע עכשיו מה הוא צריך איזה
תיכוניסטית מבאר שבע?
הייתי צריכה אותו רק בשביל שיגיד לי יום הולדת שמח, סתם ככה מסכן כזה.
רק כדאי לדעת שהוא לא שכח..אבל מה אני מפתחת ציפיות, הוא שכח
יש לו דברים יותר חשובים מאשר היום הולדת של ליהי, בעצם היום הולדת שלי
זה בשבילו יום גרוע, יום גרוע מאוד!
אבל לא רציתי להיות בבאסה..הפעלתי שירים על שיא הווליום,
התיישבתי על המחשב ועניתי לכל התגובות, ואז ירדתי למטה הוצאתי ספגטי
עשיתי בצק , הוצאתי לחם ג'פטה ובייגל, להכין ארוחה לכולם כשהם יבואו, תמיד לפנק לפנקק(;
כשסיימתי הכל, הכנסתי הכל לתנור כדאי שיישאר חם ונכנסתי להתקלח והתארגנתי.
התלבשתי הכי יפה שלי, שורט ג'ינס שבצד יש אבנים זהב, עם חולצה חצי שיפון חצי זרוקה
מעל עליונית לבן שחור ושרשרת גדולה שאי אפשר לפספס בצבע שחור , שמתי נעלי עקב
והתאפרתי איילניר סומק אודם אדום ורימל.
רציתי שהכל יהיה מושלם להיום בערב, שזאת תהיה יום הולדת של פעם בחיים.
בכל זאת, אני פאקינג בת 17 !!!!!!!!
"ליהי את כאן?" שמעתי את אסי
"כן למעלה" אמרתי
"בואי רדייי" יובל צעקה השפרצתי בושם וירדתי למטה
"יבאבא יבאבא איזה כוסיתתתתת" יובל צעקה לי חייכתי חיוך ענק, אסי הסתכל עליי
אני כמעט בטוחה שאין לו טיקים בפנים, אבל עכשיו דווקא כן.
"אסי מאמי הכל בסדר?" שאלתי
"אני..אהה..אני ישתוק" הוא אמר
"מחשבה נכונה" אמרתי וצחקתי
"יאללה הולכים" יובל אמרה
"מה לאן? עוד מעט כולם באים"
"כולם באים רק ב10, השעה כולה 8..בואי נלך למסעדה ונחזור" אסי אמר
"אבל הכנתי פיצות, ומוקרמים, ופוקאצות, וטוסטיםםםם" אמרתי בקול מתלונן
"אז זה למי שיגיע..לך מגיע משהו מיוחד יותר" אסי אמר
"אוף טוב..אני יילך להביא ארנק" אמרתי ועליתי לחדר
לקחתי ארנק זהב פייטים, הכנסתי שם אודם לאחרי הארוחה לקחתי את הטלפון השפרצתי עוד קצת אודם
ויצאתי.
יצאנו מהבית ועלינו על הרכב, נסענו למסעדה, ניראה לי המסעדה היחידה שאני לא מכירה בבאר שבע!
"תקשיבי אני צריך להביא איזה משהו מעומר תיכנסי תתפסי לנו מקום 2 דקות ואנחנו חוזרים" אסי אמר
"אתם רציניים?!" שאלתי בעצבים
"נו זה ייקח שניה!" אסי אמר בעצבים
ירדתי מהאוטו בלי לענות , שמעתי אותו נוסע רוורס ואני התקדמתי

-תפעילו את השיר אופק המלאך חלמתי יותר מדי-

היה חושך, אורות קטנים היו אורות זוהרים כאלה בכל מיני צדדים במקום,
לא היה אף אחד..התקדמתי עוד קצת
"ואם יום אחד פגעתי אז אני מצטער, לא אפגע בך יותר..לא אפגע בך יותר..
לא אפגע בך יותר" שמעתי אותו שר..אותו קול!
אני מזהה את הקול גם אם אני יהיה חצי חירשת..
הסתובבתי
"ידענו ימים יפים, עברנו לילות קסומים..ופתאום ברגע נגמר…" הוא שר,
"אז תגידי מה אמרתי שאת כולי אתן רק לך, רק לך..ואם יום אחד פגעתי אז אני מצטער
לא אפגע בך יותר..לא אפגע בך יותר, לא אפגע בך יותר" הוא המשיך לשיר עם חצי חיוך
"ידענו רק אהבה תגידי לי מה קרה בדרך שלי לליבך, בואי אליי ודי..
תמתיקי את לילותיי ותשיבי חיוך לשפתיי" הוא המשיך לשיר..

-עצרו את השיר ותשימו את השיר אם את עדיין אוהבת אותי של עומר אדם-

"אני אוהב אותך. אני אוהב כל דבר בך!
אני אוהב את החיוך המתוק שלך, את העיניים המהפנטות שלך ואת הצליל של הקול החם שלך.
אני אוהב את המגע העדין שלך, ואת החמימות שקורנות ממך כשאני מחבק אותך.
אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך כשאנחנו רחוקים..אני צריך אותך לצדי!
את משלימה אותי, את כל העולם בשבילי. את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!
את האחת שתמיד רציתי ויותר, לעולם לא האמנתי שאני אפגוש מישהי מיוחדת כמוך!!
אני אוהב כל רגע שאנחנו נמצאים יחד ולא אוותר שוב פעם על ההרגשה הזו לעולם…" הוא אמר לי
שתקתי..בכיתי בשקט, הסתכלתי עליו, הייתי בשוק עד שנשארתי בלי מילים..
הדמעות זולגות בשקט..
"אם את עדיין אוהבת אותי אני אמצא את כל מה שחסר לך, אם את עדיין אוהבת אותי
אני נשבע אני אהיה כל מה שאין בך..אני אתן במתנה את כל סודות הנשמה, אם את עדיין אוהבת אותי..
אביא לך אבנים מהריח , אתן לך אוצרות מלב הים..מה שרק שתבקשי
מה שרק תרצי..אם את עודך, עודך שלי…
אם את עדיין אוהבת אותי, אני אמציא מילים שאת תביני..
אם את עדיין רוצה רק אותי את תמצאי מה שתחפשי בי
ואם תרגישי אבודה אני שלך גם בשתיקה, אם את עדיין אוהבת אותי…
אביא לך אבנים מהירח, אתן לך אוצרות מלב הים..מה שתבקשי, מה שרק תרצי
אם את עודך עודך שלי…: הוא שר, שר כל כך מושלם..כל כל התגעגעתי לקול הזה.
"אל תחפשי מילים נסתרות, תני לשמיים לפתוח דלתות…
רק אם עדיין אם את עדיין, עדיין אוהבת אותי…" הוא אמר .
"תגידי משהו בבקשה…" הוא אמר בקול מתחנן
לא היה לי מה לומר, הוא ריסק אותי . ובצד הטוב כמובן..

-תפעילו את השיר חוזה בנשמה של עומר אדם-

"לשכוח אותך היה כמו לנסות להכיר מישהו שמעולם לא הכרתי..
ואומרים שלוקח דקה להכיר אדם מיוחד, שעה כדאי להעריך אותו ויום להתאהב בו
אבל חיים שלמים לשכוח אותו…מהרגע שאיבדתי אותך הבנתי את המשמעות של המשפט הזה,
אתה תפסת חלק כל כך גדול בחיים שלי, ותמיד הייתה לך את הפינה הזאת בלב שלי..
וכשהלכת, חצי מימני הלך , חצי לב שלי הלך ביחד איתך.." אמרתי בקול עצוב..
"אבל עדיין..אני מוצאת את עצמי מוכנה לחזור אליך בלי למצמץ, בלי לחשוב פעמיים
פשוט מוכנה להיות איתך! כי מה שיש בך..אני לא ימצא בשום אחד בעולם, כי התאהבתי בך
בפעם הראשונה כל הפעמים האחרות אני סתם ינסה לשחזר את האהבה שהייתה איתך, האהבה שהייתה אלייך..
ואני יבין, שאהבה כמוך בחיים לא תהיה לי..אתה היחיד, תמיד היית למרות הכל" אמרתי
"אני מצטער שגרמתי לך לכל הסבל הזה..אני יודע כמה קשה זה היה לך, וכשנזכרתי..הרגשתי חרא עם עצמי
רציתי למות מימה שעשיתי לך..וניסיתי לחזור אלייך, אבל את לא רצית אותי..והבנתי שהפסדתי אותך לתמיד
לא רציתי לעשות לך יותר רע, ואני מצטער שלא נלחמתי כמו שאת נלחמת עליי
שלא וויתרת עליי למרות הכל..ואני אומר לך על זה תודה, ואני יאמר לך תודה כל יום ואני אומר תודה לאלוהים
ששלח לי מישהי כמוך שתמיד ידעה להפיק מכל דבר את הטוב, לשמח ולרגש ולעצבן אותי בכל רגע.
לא הייתה עוד מישהי חוץ מימך, לא הייתה ולא תהיה..
ואני נשבע לאהוב אותך לא משנה מה יפריד בנינו בהמשך..תמיד מצאנו את הדרך לחזור אחד לשני
ותמיד נמצא!
לא הבנת עדיין? את אחת ויחידה!!!" הוא אמר
"אני אוהבת אותך סהר.." אמרתי בקול שבור מבכי .
הוא התקדם אליי נתן לי נשיקה קטנה ועדינה בפה, נשיקה שכל כך התגעגעתי אליה..
השפתיים שהיו חסרות לי..
הוא חיבק אותי, עטף אותי בחיבוק חם..אחרי כמה שניות הוא שחרר, והסתכל לי בעיניים
ירד על ברך אחת..
"אף פעם לא הרגשתי מאוהב כל כך..
אהובה שלי, יקרה שלי, האחת שלי, הנפש התאומה שלי, החיים שלי הנשמה שלי האוויר שלי..
אני חושב שהגיע הזמן שאני יהיה הגבר שישנה את שם המשפחה שלך ויהיה שלך לכל החיים..
התינשאי לי ליהי פרץ?"
"אני אוהבת אותך ומוכנה לחיות את כל החיים שלי לצידך.."