"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 16

הגעתי לבית בלית ברירה ועליתי לחדר בשקט , הכנתי את מפתחות ביתה של עמית על השידה והחלפתי בגדים למכנס טרניג ארוך כי קר (בדרך כלל אני ישן רק עם בוקסר) , ועליתי למיטה מתכסה בשמיכה , מנסה להפסיק לחשוב על הצפונבונית

~עמית~
התעוררתי בבוקר עם כאב ראש נוראי והקאות שאין דברים כמוהם
"היי קטנה , מה יש ?" שאל רועי וליטף את גבי בזמן שהקאתי
"לא יודעת , אני לא מרגישה טוב .. אני אשאר היום בבית"
"אני אשאר איתך" אמר לי
"מה פתאום , אתה הולך ללמוד , אני אסתדר אל תדאג , דבר הכי קטן ואני מתקשרת אלייך .."
"מבטיחה לי?"
"כן נו לך כבר .."
"טוס טוב יאללה ביי יפה שלי" אמר ונשק לראשי "ותזכרי דבר הכי קטן את מתקשרת" הוסיף
חזרתי לספה בסלון , והתכסתי בשמיכה , הדלקתי את הטלויזיה וחיפשתי מה לראות , בסוף שמתי "שכונה" יואו לירון הזה כזה מושלם , אין דברים כאלהה
דפיקה בדלת הפריעה לי להמשיך לראות
"רגעעעע" צעקתי ועצרתי את התוכנית
"מה אתה עושה פה יא מכוער?"
"אוווו איזה קבלת פנים יפה" אמר וצחק "אז מה צפונבונית , מבריזה ?"
"איפה הלוואי , אני חולה .."
"עדיין מאתמול ?" שאל
"כן"
"אה מה שמזכיר לי המפתחות שלך" אמר והושיט לי אותם
"איך הם הגיעו אלייך?"
"אה אני נעלתי מתי שהלכתי"
"אני מגלה בך צדדים שונים אדון לוי"
"שלא תתרגלי לי בוכבוט" אמר ופרע את שיערי
"אוחחחח דניאל אני שונאת את זה"
"טוב מה ככה את מארחת אנשים ? לא תזמיני אותי להיכנס ?"
"אחרי אתמול כבר חשבתי שאני לא צריכה .. יאללה כנס יא אהבל"
"מה עושה?"
"רואה שכונה , אז שב בשקט ואל תפריע"
"ואווו צפונבונית רוגע , שלא תהרגי אותי"
"שתוק קצת , אתה מפריע , אמאאאא איזה חתיך הוא"
"מי חתיך?" שאל
"לירון" אמרתי והצבעתי עליו
"נעעעעע , אני יותר"
"חחחחחחחח מה אתה עף , תנחת , עלק חתיך יא חתיכת מכוער" בתאכלס שיקרתי דניאל היה מושלם , כל מה שבחורה רוצה , אבל מבחינת אופי לא בדיוק ..
"מילה את חושקת בי פיצית" אמר קורץ
פתאום משום מקום נתקפתי קיא , קפצתי מהספה ורצתי לשירותים , דניאל נבהל וקם מהר אחריי
"וואו מה קרה ? , הלכת לרופא ?"
"לא זה בטח סתם ווירוס" אמרתי מנסה שירד מהעניין
"טוב אם את אומרת .."
באתי לצאת לכיוון הסלון אבל שוב עלה לי קיא
"שמעי זה נראה לי יותר מווירוס .."
"תכף יעבור לי"
"ואו את קודחת מחום" אמר כשנגע במצחי
"די אני בסדר אל תדאג"
"זה לא נראה ככה , ואת גם חיוורת"
ואז שוב הקאתי את הנשמה , לא רציתי שהוא יראה אותי במצב כזה , לא רוצה שיראה אותי חסרת אונים
"די דניאל לך אני אסתדר לבד"
"אני לא הולך לשום מקום יא משוגעת , עלק לך פחחח"
"בבקשה דניאל לך , לא באלי שתראה אותי ככה"
"טוב סתמי , אין לך איזה שכונה לראות"
"חח כן א.." ואז הקיא השתלט על המשפט
"טוב שמעי רוצה לא רוצה יש לך שתי דקות להתלבש , הולכים לרופא" קבע עובדה
"לא צריך הכל יהיה בסדר" יופי שיט זה מה שחסר לי שהוא יגלה ואז הוא ירחם עליי ויתרחק ממני כאילו אני מצורעת
"אבל לא שאלתי , קדימה תתארגני , ואל תגרמי לי להפעיל כוח" אמר רציני
נאנחתי ובלית ברירה עליתי לחדר להחליף בגדים , שהוא אומר הוא מבצע ואין לי כוח להילחם בו .. לבשתי טייץ שחור , חולצה ארוכה מקושקשת ורודה , ונעל אולסטאר לבנה אספתי את השיער כדי שלא ישים לב לנשירה וירדתי למטה
"יאללה זזנו?" שאל
הנהנתי בראש להסכמה ויצאנו מהבית כשאני נועלת אחריי

"להיכנס איתך?" שאל
"לא , לא צריך אני אהיה בסדר לבד"
"אוקיי אני מחכה לך פה"
הנהנתי ונכנסתי לחדר הרופא
"שלום , אוקיי אז מה יש לנו?"
"אממ אני חולת סרטן , וחזרו לי התופעות לוואי עכשיו מי שבחוץ לא יודע על כך , הוא חושב שאני סתם חולה , והתעקש להביא אותי לרופא"
"אוקיי אני מבין .. תמשיכי בטיפולייך ויהיה בסדר בע"ה"
"תוכל רק לזייף לי איזה מרשם שיירד ממני?"
"כן בטח"
"אה ועוד משהו אל תספר להוא שבחוץ"
"לא לספר לי מה ?" פתאום נכנס דניאל
ואני אני קפאתי במקום , מה אני עושה עכשיו ?