"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 18

"אמאלהה משוגע , מה אתה עושה פה?"
"באתי לבקר אותך , מה אסור ??"
"מתן די , אתה יודע שאם רועי רואה אותך פה אתה מת" אמרתי
"דיי כבר על הזין שלי רועי , ההייתי חרא , ואני יודע את זה , אני מתחרט על הכל .. אני לא מפסיק לחשוה עלייך בזמן האחרון , מצידי שנהיה ידידים , ככה לפחות אני יהיה רגוע וידע שאת לידי "
"למה ? למה פתאום נזכרת ? מה פתאום מפריע לך ? מה פתאום התחלת לדאוג ? מה פתאום אכפת לך ממני ?" שאלתי עצבנית והדמעות חנקו את גרוני , התאפקתי לא לבכות , אבל אני רגישה ושבירה מידי , והגל לא איכזב לבוא .. פרצתי בבכי
"דייי עמיתי , את יודעת שאני לא יכול לראות אותך בוכה , את יודעת שאני אהבתי ואוהב אותך" אמר מחבק אותי , טמנתי את ראשי בחזהו , והרטבתי את כל חולצתו , כל כך התגעגעתי למגע שלו , לדיבור שלו , לחיבוק החם והאוהב שלו , למשפט שיותר מפיו : אני אוהב אותך , זה היה חסר לי , אבל הוא עזב אותי , ברגע ששמע על המחלה קיפל את רגליו וברח , אמר שקשה לו והוא לא יכול להתמודד עם זה , בבת אחת התנתקתי ממנו , קמתי ממיטתי והתקדמתי לכיוון הדלת , מתן הסתכל עליי מבולבל , פתחתי את הדלת
"צא" אמרתי
"מה?" שאל לא מבין
"פשוט תצא מכאן מתן , תצא ואל תחזור"
"אבל עמיתי"
"אל תגיד לי עמיתי , אני לא בנויה לזה שוב פעם ..בבקשה תלך מכאן , תעזוב אותי בשקט , תן לי לחיות את החיים שלי" פשוט התפרקתי , הוא הסתכל עליי במבט כאוב ויצא המחדר , סגרתי את הדלת , ואט אט החלקתי מטה , פרקתי הכל , על הבכי שלא יצא לי במשך חצי שעה יצא עכשיו
"היי , מצטער ש.." קול אמר מבעד לדלת כשניסה לפתוח אותה אך לא הצליח בגללי ועצר את אמירתו
"מה זה עמית למה את על הרצפה ?" אמר כאשר הצליח להיכנס לחדר
"עזוב אותי גם אתה , לך מפה"
"מה יש לך?" התכופף וליטף את פניי , נרתעתי ממנו והעפתי את ידו ממני
"אל תיגע בי , תלך מפה לא צריכה אותך"
"אני מצטער , אני מצטער שנעלמתי , אני מצטער שלא באתי שבוע , אני מצטער שאת צריכה לעבור את זה , אבל תביני קשה לי , בחיים לא ההייתי בסיטואציה כזאת , היחידה שבאמת מאמינה בי שוכבת בבית חולים כי היא חולה בסרטן , גם היא הולכת להיעלם לי מהחיים , אני לא מסוגל לשאת עוד אובדן" אמר מוחה את דמעותיי
"כולם עוזבים אותי דניאל , לאפחד לא אכפת ממני , אני סתם נטל עבורם"
"הייי מה פתאום פיצית , את לא נטל עבור אפחד , את ילדה מדהימה , החיוך המושלם שלך , הגומות הקטנות והחמודות , הסטייל החדש שלך , זה מה שמייחד אותך ועושה אותך לעמית , שרק תישארי ככה ולא תעזי שוב לבכות , מובן ??"
הנהנתי להסכמה
"עכשיו קדימה קומי" אמר מושיט לי יד ומושך את המרצפה לעמידה , "ועכשיו תחייכי את החיוך הכי גדול שלך" הוסיף
חייכתי בקטנה כזה וניסיתי לרצות אותו
"מזוייף וצבוע אבל נסלח לך , עכשיו תלכי לשטוף פנים ותפסיקי לבכות , ואם את צריכה משהו אני תמיד פה"
"מבטיח?"
"מבטיח" אמר ונשק לראשי מחבק אותי