'את קושרת את ליבך אליי..ואני אלייך' פרק 4.

פרק 4 –

מנקודת המבט של רן –

קמתי מוקדם, קמתי במצב רוח טוב..הרבה זמן לא קמתי ככה.
התלבשתי מהר וירדתי למטה, ליה כבר הייתה במטבח מסדרת את השולחן
"תגידי אין לך בית?" שאלתי באנחה, כל היום 24 שעות היא כאן.
"ברור שיש לי"
"וחיים?" שאלתי והרמתי גבה
"כן" היא אמרה בקול מוזר
"אז מה את עושה כאן 24 שעות? לא בא לך לצאת קצת? מה אין לך חברים?" שאלתי
"אהה סליחה רן אבל החיים הפרטים שלי מחוץ לתחום, אני רק עושה את העבודה שלי"
"טוב שיש לך לפחות חיים פרטיים" אמרתי ודחפתי מלפפון לתיק והתקדמתי ליציאה
"אני לא אוהב ארוחות בוקר" אמרתי ויצאתי מהבית
נסעתי על פול גז, כמו בתחרויות לא עוצר ברמזור אדום או במעבר חצייה, חניתי על שתי חניות בבית הספר ויצאתי מהרכב, הייתי שונה..לא כמו תמיד שקט, הפעם באתי לעשות רעש.
העיר לא באה לי בטוב, לא העיר ולא האנשים.
הדלקתי סיגריה בשער של בית הספר ונכנסתי, אם יש משהו שמחרפן את המורים והמנהלים זה שמעשנים להם בבית הספר.
"איי רן" המורה שלימדה אותי אתמול בשעה האחרונה קראה לי, הסתובבתי אליה
"כן?"
"אסור לעשן בשטח בית הספר..אני מבקשת מימך לכבות את הסיגריה" היא אמרה
"ואם לא?" אמרתי לקחתי שכטה והוצאתי עליה את העשן, היא נחנקה טיפה והשתעלה
"יהיו לזה השלכות"
"השלכות? טוב." אמרתי והפעם לקחתי שכטה יותר עמוקה והוצאתי עליה הרבה יותר עשן הסתובבתי והלכתי לכיוון הכיתה.

מנקודת המבט של נוי –

-אותו יום בלילה-

"אל תשתה הרבה טוב..תבטיח לי?" אמרתי לעומר, תמיד לפני מסיבות אני מפחדת שהוא ישתה
יותר מדי וישתכר
"יפה שלי את יודעת שאני לא שותה יותר משתי כוסות, וגם זה לא משפיע עליי..אז מה את דואגת?" הוא אמר לי בחיבוק מנסה להרגיע אותי..
"לא יותר משתי כוסות עומר!" אמרתי באיום
"אם זה יגרום לך להרגיש יותר טוב..כוס אחת" הוא אמר , הסתכלתי עלייו בחיוך
איפה מוצאים גבר כזה שיוותר על וודקה בשביל בחורה?
אני אוהבת אותו!
"כמה שאני אוהבת!!!" אמרתי בהתלהבות וקפצתי עלייו
"יאללה מלכה שלי..שהזוג הכי יפה יכנס?" הוא שאל אותי בחיבוק
"יאללה" אמרתי בחיוך ונתתי לו נשיקה קטנה בפה
הוא הוריד אותי ושילב את האצבעות שלי ושלו ביחד והתקדמנו למסיבה של חבר של עומר

מנקודת המבט של רן –

-חזרה לבוקר של היום-

הנחתי את הראש על השולחן ועצמתי עיניים, תיכננתי להירדם, הייתי עייף.
"רן?" המורה שאלה, שתקתי לא עניתי.
"בטח אין לו בית לישון, אז הוא ישן פה" אחד אמר בצחוק, פתחתי עיניים וקמתי
"מי אמר את זה?" שאלתי והסתכלתי לכל הכיוונים, אני אולי לא ילד שמנת
ואין לי את כל מה שיש להם..אבל שונא זלזול כזה. וואלה על נושא כזה לא צוחקים.
"אני למה אחי יש בעיה?" עומרי שדיבר ביום הראשון כאן לא יפה אמר
"מה אתה חושב שצוחקים על דבר כזה?" שאלתי
"לא הצחיק אותך?" הוא שאל בהתחכמות
"לא"
"את כל הכיתה זה כן הצחיק"
"ואם היית אחד כזה? זה היה מצחיק אותך?" שאלתי
"אל תדאגי חמודה לא צריך להיות רגשי" הוא אמר בקול מזלזל מתוק
"וואלה.." אמרתי והסתובבתי ללוח מסתכל על המורה, מרעיד את הרגל
"איי אני לא יודע איפה אתה נמצא אבל פה אתה כלום, זאת לא השכונת מצוקה שלך" הוא אמר,
עצמתי עיניים..ספרתי עד שלוש, כמו שלמדתי כדאי להשתלט על העצבים..
לא הצליח. קמתי מהר ותפסתי את הכיסא שישבתי עליו וזרקתי אותו עליו
"רן!!!" המורה צעקה
הסתכלתי עליה במבט עצבני, לא יכלתי להירגע..הייתי חייב להחזיר לו עוד..שירגיש כאב..הייתי חייב..
"אין מילים? קום..אתה גבר? תקום. שכולם פה יראו עד כמה אתה חזק..בוא תרביץ לי" אמרתי בהתגרות, שילחם נגדי, שיחזיר מכות.
הוא קם על הרגליים
"לא היית צריך לעשות את זה, אתה לא מכיר אותי.." הוא אמר
"מה? תשלח את אבא'לה אליי?" שאלתי בהתגרות
"רן תצא החוצה עכשיו!" המורה צעקה
"חבל שתחזור לשכונת מצוקה שלך, עד שאתה זוכה להיות במקום על רמה..למה אתה מפסיד את זה?" הוא שאל בהתגרות גם
"חחח אתם ילדי השמנת האלה..שמקבלים הכל בלי למצמץ אפילו, בלי לעבוד..אתם חושבים אתם יותר טובים מכולם"
"מה קרה מקנא?" הוא שאל
"בך..? אני מרחם עלייך לא יותר.." אמרתי
"מרחם עליי?" הוא אמר והתחיל לצחוק, אפילו המורה שתקה, כל הילדים בכיתה שתקו
צחקתי גם אני, זרמתי איתו..נהניתי מיזה, אם זה לא יעביר אותי עיר, לא יודע מה כן.
תפסתי עוד כיסא והעפתי לו על הראש, הוא נפל לרצפה ואני לא חיכיתי רגע…ונפלתי עליו במכות, הוא החזיר לי אני החזרתי לו..קיצר בלאגן של החיים בנינו.
אחרי רבע שעה של רק מכות, המנהל נכנס והפריד בנינו
"שתיכם..למשרד שלי…עכשיו!!!"

-לילה המסיבה-

"אל תשתה, ועד 12..ברור?!"
"אני עוד מעט בן 18, אני יעשה מה בראש שלי קרציה" אמרתי לליה
"ואני האחראית עלייך ואמרתי שאתה לא תעשה מה שבראש שלך קרציהההה" היא חיקתה אותי
"טוב אני יכול לנתק כבר?" שאלתי
"תשמור על עצמך ובלי שטויות!" היא אמרה
"סגור" אמרתי וניתקתי
נכנסתי בפנים, לקחתי כוס וודקה והייתי בצד, לא בדיוק הכרתי אנשים אז נעמדתי בצד
"אח שליי בסוף באת" גל אמר
"חשבתי לראות איך האשדודיות, אם כוסיות או לא"
"וואלה אחי כל מי שאתה רוצה רק תצביע והיא שלך"
"חח אני יעשה חיפוש ויודיע לך" אמרתי
"טוב גבר..אם אתה צריך משהו רק תגיד" הוא אמר והלך
עשיתי סיבוב, חיפשתי אנשים מעניינים..נתקעתי בטעות עם מישהי, כולי הייתי וודקה.
"וואי אני.."
"מטומטמת? אני בטוח בזה." אמרתי
"סליחה אני לא…" היא אמרה וניסתה לנקות עם הידיים שלה את הוודקה מהחולצה
"מה את מפית או מגבון מה אתה מנסה לנקות עם הידיים?" שאלתי והרמתי את הראש
היא גם הרימה, היא הייתה אדומה בכל הפנים מבושה, הייתה נראית טוב..
נראית עדינה
"עזבי זה בסדר"
"אני ממש מצטערת"
"זה בסדר" אמרתי
"אממ…אני" היא אמרה
"את יכולה ללכת" אמרתי ועקפתי אותה לקחת כוס חדשה..
הסתובבתי עוד קצת, עד שהשתעממתי והתקדמתי ליציאה
הסתכלתי לצד לשנייה, וראיתי את זאתי ששפכה עליי וודקה
מחייכת טיפה, צוחקת, מסמיקה..מתוקה כזאתי.
מישהו התקרב אליי וחיבק אותה מאחורה, היא חייכה חיוך וחיבקה אותו חזרה..