אהבה בסוף הדרך-הסוף
ניצן כמובן נהנתה עם עמית והייתי צריכה לשמוע על כך כול היום למחרת.
עופר לא הגיע למקום שבו היינו מתכנסים כול הפסקה אלה נשאר בכיתה.
ואני ישבתי כרגיל עם חן על המדרגות בשתיקה מוחלטת וכול פעם שמישהו היה פונה אליי הייתי עונה לו בכן ולא.
החלטתי לנסוע שוב לתל-אביב לאותם המקומות שטיילתי בהם עם עופר,אני לא יודעת בדיוק למה אבל זה עזר לי.
אכלתי סלט ונתתי למלצר טיפ יפה…
הלכתי לעבר החוף יחפה עד שהיתיישבתי על אותו ההפסל שבו אני ועופר ישבנו ערב שעבר והשמש שקעה כשלפתע דמות מטושטשת היתיישבה לידי עד שסוף סוף יכולתי לראות את פניו של הנער בן ה-17 שאוהב לצייר,לאכול,לראות סרטים וכו'…כן,זה הוא איתי.איך הוא זיהה אותי אני לא יודעת אבל היה בזה משהו דיי חמוד כשהוא היתיישב לידי,ואמר:
"היי.."וחייך
"היי" אמרתי בקול חנוק.
אני לא יודעת כמה זמן הערך ישבנו שם בשתיקה אבל זה עבר מהר… כשלפתע הוא קם מהספסל שהיא נראה כאילו הודבקנו אליו ואמר שהאוטובוס האחרון הביתה מגיע עוד חצי שעה.
ופילסנו את דרכנו לתחנה..עד לשם כבר הספקתי לספר לו למה אני פה לבד ומה קרה לי…בנתיים שהוא שותק ומהנהן,הרגשתי חופשייה לידו.
שילמתי לנהג על הכרטיסיה וחיפשתי לי ולאיתי מקום לשניים בין כול האנשים העייפים שהיסתכלו עליי.
"תודה,היתיישב איתי לידי"
"על מה?" שאלתי בפליאה
"על לילה נפלא" אמר וחייך לעברי חיום שלא שמתי לב אליו לפני.
הייתה איזשהי תזוזה מתחת ללחי שלי כשהבנתי שזה איתי שמנסה להעיר אותי כי כבר הגענו.
וואו אני ישנתי עליו כול הנסיעה,והוא לא עשה עם זה כלום-עוד נקודה לאיתי.
הוא ירד איתי מהאוטובוס למרות שהתחנה שלו רחוקה יותר בטענה שהוא לא יכול לעזוב אותי בלי לראות שאני חוזרת הביתה.
אני הצטערתי שהבית שלי היה כול כך קרוב לתחנה,כי זה גזל ממני זמן איכות עם איתי למרות שכשהגענו לבית…הוא אמר משהו שאני לא זוכרת מרוב עייפות והתקרב אט אט לשפתיים שלי והעניק לי נשיקה ארוכה,ארוכה,ארוכה…..ואני התאהבתי!! ואהבתי!!
זו אלו לא הנשיקה שדימיינתי אבל היא הרבה יותר טובה ממנה-כי היא אמיתית.
תגובות (0)