אהבה בלתי אפשרית

31/12/2010 921 צפיות 2 תגובות

כל ערב מכריחה עצמה, למרות העיפות לפנות מקום עבור העבודה שלה בפסכולוגיה .
כל ראשי הפרקים מוכנים. יודעת שהעבודה שלה חייבת להיות מוצלחת ומעניינית .
יודעת גם שעבודה רבה עוד לפניה.
את הסיכום והניתוח שלה היא משאירה לסוף. עדיין לא יודעת כיצד תסיים ומה תחליט לרשום . יודעת גם שהכל תלוי בהתפתחויות שלה עם המעונב.

היום יש לה הופעה. השבוע היה עמוס . מוכרחה להיות במיטבה . משום מה מרגישה נינוחה ורגועה .המעונב בטוח יגיע לשוחח איתה. כל כך מתגעגעת אליו. המחשבה לחוש את מגע שפתיו מרעידה את ליבה .

מגיעה בשעה היעודה למועדון. מתארגנת לקראת ההופעה. היום החליטה ללבוש חצאית קצרצרה אדומה וחזיה אדומה. לרגליה מגפיים אדומות . המגיעות עד הברך .על ידיה כפפות אדומות ארוכות . מביטה במראה , זה נראה לה די סקסי ויפה. שמה את הפאה . בעל המועדון מגיע לשאול בשלומה. לא מפסיק להחמיא לה. מודה לו בחיוך.
בעל המועדון תמיד יודע להחמיא לה. כיף לה מאוד לשוחח איתו ולספר לו מה שעל ליבה.
מספרת לו על הפגישה שהייתה לה עם המעונב. וכמה מתרגשת ומקווה שיגיע אחרי ההופעה .
בעל המועדון מבקש להזהיר אותה שמא תיפגע מהמשחק .
היא שותקת וחושבת על דבריו של בעל המועדון. בתוך תוכה יודעת שיש המון צדק במה שאמר לה.
ממשיכה להתארגן בעוד מס' דקות תעלה לבמה .

הריקוד הסתיים ממהרת לחזור לחדר ההלבשה .
דפיקה קלה בדלת. ליבה הולם בפראות. המעונב הגיע . שמה לב שגם היום הגיע לבוש ספורטיבי
נראה בעיניה מהמם. הם יושבים קרוב זה לזו.
"חיכיתי כבר לראותך" – מתחיל הוא בשיחה.
משפילה את עיניה במבוכה.
"את באמת חשובה לי, מעבר למחקר ." – ממשיך המעונב.
עדיין במבוכה . מחיכת אליו .
לפתע המעונב לוקח את ידה ומלטף אותה קלות.
לא מבינה מדוע מתרגשת כך. פניה סמוקות ובליבה מעין פרפרים .
"הבטחת שתספר לי קצת על הילדות שלך" – אומרת בלחש .
"הייתה לי ילדות די קשה. אימי סובלת מדכאון מאז לידתי. נמצאת שנים רבות בבית חולים לחולי נפש.
אני למעשה גדלתי די לבד. מאז היותי קטן ועד היום אני מנסה לנתח כל מצב שארע לי, ולהביא את המחשבות שלי שיהיו חיוביות ,ובמיוחד כשקשה לי מאוד וזו הסיבה למעשה שהחלטתי ללמוד פסיכולוגיה. " המעונב שותק.
ליבה כואב . הסיפור שלו נוגע בה חזק .
קמה ממקום מושבה ומחליטה לשבת על רגליו ולחבקו חיבוק חם .
הם יושבים כך מס' דקות ושותקים. יודעת שיש לו המון עצב . למעשה יודעת ששניהם זקוקים מאוד למישהו שיתמוך, יחבק ויחזק. שניהם נמצאים במקום שהם מבינים אחד את השניה גם בלי מילים .
.
ברקע נשמע קולו של לאונרדו כהן . דמעות עצב זולוגות על לחייה . מקווה מאוד שהמעונב לא יבחין בכך.
מנגבת קלות את לחייה. המעונב מלטף קלות את שערה. נעים להם להאזין לשיריו של כהן כשהם חבוקים .
"אני פוחדת שיסתיים המחקר שלך ולא תגיע לפה יותר" – לוחשת לאוזנו .
הוא נשמע די מופתע . "המפגשים שלי איתך נעימים מאוד ובאמת זה מעבר למחקר" משיב לה.
"אני רוצה לדעת האם נעים לך עם סילבי הרקדנית או ש….?" שואלת בלחש לאוזנו.
"על השאלה הזו אני אענה לך אבל לא היום" .
לא מבינה , מבולבת מעט.
"אני לא מבינה ?" …. לוחשת לו
"יש לי כמובן תשובה פילוסופית ארוכה ומנומקת מחייך ,משיב לה בהומור .", אני מתכוון להשיב לשאלה שלך בכנות אבל לא היום" .
"אני רוצה מאוד להפגש איתך גם מחוץ למועדון , שאדע את שמך, שאכיר אותך ללא המסכה " לוחש לאוזנה וממשיך ללטף ברכות את שערה.
"מבטיחה לך שאעשה זאת , אבל לא היום" – לוחשת לאוזנו.
לפתע מנשק את שפתיה קלות. היא לא מתנגדת כלל . אפילו חיכתה שיעשה זאת.
לקול המוזיקה הנשמעת הם מתנשקים . כיף להם כך להתנתק מהכל . לחיות רק את הרגע הזה.
יודעת שבעבודה שתגיש לו הוא יבין כבר מי היא סילבי עבורו. אז יגלה בדיוק מי היא . כעת רוצה לחיות את הרגע הנהדר איתו .


תגובות (2)

זה סיפור מדהים! אני מחכה כבר להמשך!

01/01/2011 16:29

וואי..ריגשת אותי!! את כותבת יפה:))

07/01/2011 01:53
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך