אהבה בלתי אפשרית

היא מתעוררת בשעות הצהריים . פותחת את עיניה . מביטה סביבה ,רוצה להיות בטוחה שאכן ישנה במיטה שלה ,בבית הוריה. שלווה . כך מתחת לשמיכה עוצמת את עיניה שוב, לרגע מנסה להתפנק. חיוך על פניה נזכרת איך כולם חיכו לבואה. איך ישבו חבוקים עד שעות מאוחרות והעלו זכרונות. הכיבוד הרב שהכינה אימה וכל הפינוקים גורמים לה חוזק וכיף עולמי . מודה לאל על כל השמחה ששורר בביתה.
שוב ליבה כבד. שוב חושבת על המעונב. כיצד יגיב על הגילוי . כיצד יחוש כשיקרא את עבודתה. נזכרת בריח הבושם הנעים שלו, ובנשיקותיו העדינות , נזכרת בריקודים הצמודים שלהם לקול המוזיקה הנהדרת .
"סילבי" הרקדנית מהמועדון יותר לא תרקוד ולא תישק למעונב. זה נגמר ! בטוחה היא. וטוב שזה נגמר.
לא פעם התלבטה בינה לבין עצמה האם משחק זה טוב עבורה או לאו. תשובה מוחצת אף פעם לא היה לה.
אהבה את המשחקים בינו לבינה . את התשוקה שבערה בה. אהבה לחוש אותו מבלי שיידע מי היא. אבל הי שם בתוך נבכי ליבה רצתה לגלות לו הכל. רצתה לזעוק את שמה.
היא נמצאת בסערת רגשות. הכל מבולבל . היא צריכה לאסוף את עצמה .

יוצאת לסיבוב עם אחותה מרים. בישוב. הן עושות טיול בין הבתים השונים בשכונה.
מרים מספרת ומעדכנת אותה על חדשות שארעו לשכנים בזמן שלא הייתה . לא פעם הייתה נפעמת
מדברים שמספרת לה מרים ומבינה שהכל ישתנה כאן מאז שעזבה .
מרים מזכירה לה גם את יואב. בו הייתה מאוהבת עוד בסיום יב .הקשר שלה איתו כמעט התפתח לרומן אך הוא נקטע עקב נסיעתו לדרום אמריקה. בתחילה חשבה שזה יהיה טיול של מס' חודשים אך החודשים הפכו לשנים עד שנשכח מליבה .זו הייתה אהבת נעורים .
מרים מספרת לה שיואב חזר לפני כשבועיים ושאל אודותיה.
מעניין לפגוש אותו – מהרהרת בליבה.
נשמעת צפירה של אופנוע. עוד לא הספיקה לפנות את הדרך והאופנוע נעצר על ידה.
היא מתבוננת ולא מאמינה ,יואב רכוב על האופנוע זיהה אותה .
הם מתחבקים חיבוק חברי ומלא בחיוכים. לא מאמינים על השינוי שכל אחד עבר .
יואב מברך אותה ולא פעם זורק לה מילה בספרדית.
הוא מצחיק אותה בטירוף.
היא לא מפסיקה להביט עליו. הוא השתנה מאוד . מלא ביטחון עצמי ושמחת חיים.
הם עומדים כך ברחוב ומחליפים פרטים ביניהם.
"את חייבת לשבת איתי על כוס בירה" – אומר לה יואב "אפשר גם איזה אסדו"
"מתי שתירצה" – משיבה בחיוך
הם מחליפים ביניהם מס' פלאפון ונפרדים לשלום .
סמדר מחייכת – "דיברנו על החמור והוא הופיע" ושניהם פורצות בצחוק.
"מה דעתך עליו?" – שואלת סמדר
"קשה לי לענות לך" – נראה לי שלא התבגר . אבל מעניין לשמוע מה עבר עליו אשמח לפגוש אתו
ולהעלות זכרונות , משיבה היא.
סמדר מחייכת חיוך ממזרי . "כן דיי מעניין" .
מרגישה פתאום צורך לספר למשפחתה על המעונב. זה הזמן להתוודות ולשחרר מעט .
"כשנגיע הביתה אני רוצה לספר ולשתף אותכם באהבה שלי"
"סמדר פותחת עיניים ולא מאמינה. א ה ב ה " "מוכרחות לחזור עכשיו ומיד הביתה" מחייכת סמדר.
מחובקות שבות הן הביתה .

תכף תספר למשפחה על המעונב ועל העבודה המיוחדת שלה .רוצה להפתח ולהרגיש נוח. להוציא מליבה את הכל. הכל חוץ מהיותה רקדנית. רקדנית במועדון . את זה היא לא מסוגלת לספר את זה תשאיר כסוד. לפחות לא עתה.