באת ושינית את כל החוקים – עונה 2 פרק 7

שני ישבה על הספה ביחד עם שוהם, הם נראים כל כך מתאימים אחד לשנייה.
שמחתי שהגבר הקטן שלי כל כך בוגר ורציני שלא מחפש שטויות ונרתע מבנות שטחיות.
זה רק מוכיח כמה התאמצתי כדי שיגיע להיות נער כזה.
אני שמחה בשבילו שהוא הצליח לכבוש אותה ואני מאושרת לראות כמה היא עושה לו טוב.
אני לא צריכה יותר מזה.
"שני, שוהם בואו לאכול." קראתי להם מהמטבח כשהנחתי את קערת הסלט הקצוץ על השולחן.
הם קמו מהספה והתקדמו לעבר השולחן.
הם התיישבו סביבו, אחד על יד השנייה ושני חייכה חיוך קטן וביישני.
"מזגתי להם אוכל והנחתי על השולחן לידם.
"תודה רבה, זה מריח טוב." שני החמיאה לממולאים שהכנתי.
"תודה רבה שני, בתיאבון שיהיה לכם." אמרתי מחוייכת והתיישבתי ממולם.
הם כל כך מתוקים ביחד, התמימות שיש בהם…זה לא משהו שרואים בכל מקום.
הם יכולים ללמד המון נערים ואפילו אנשים גדולים בגילי.
"וואי זה כל כך טעים." שני אמרה לאחר שטעמה מהממולאים.
"לבריאות יפייפיה, יש עוד." אמרתי ושוהם הביט בה, חייך חיוך מאוהב.
כל כך התחשק לי לחזור לגיל שלהם, לתקופה עם אידור.
התקופה שעברנו, האהבה הטהורה שהייתה בינינו.
אני כל כך הייתי רציתי שהדברים היו יוצאים אחרת, לפעמים אני מאשימה את עצמי על זה שלא נלחמתי על האהבה שלנו.
על זה שלא נלחמתי שיישאר איתי, בסופו של דבר יצא ששנינו וויתרנו מהר, שלא חשבנו צלול והיינו בסערת רגשות עצומה והרסנית
"אמא…הכל בסדר?" שוהם שאל ונקישות חזקות על הדלת הקפיצו את שלושתינו.
קמתי מהכיסא אך שוהם הורא לי עם ידו לחזור לשבת.
"אני אפתח." הוא אמר אך לא הקשבתי לו והלכתי ביחד איתו לדלת.
שוהם פתח את הדלת ושוב, העיניים השחורות פגשו את עיניי הירוקות.
ליבי החל לדפוק בעוצמה מטורפת ושוהם כיווץ גבותיו בבלבול.
"את מי אתה מחפש?" שוהם שאל בקול תקיף, לא מראה פחד כלל וכלל.
מזכיר לי את אביו.
"אני צריך לדבר עם אמא שלך חמוד" "אל תקרא לי חמוד, מי אתה?" הוא שאל שוב באותו הטון התקיף.
"שוהם, אני מכירה את האיש הזה, תחזור לשבת במטבח אני כבר נכנסת." אמרתי וניסיתי לצאת הכי אמינה שיכולתי.
הוא הביט בי במבט בוחן, מנסה להבין אם אני משקרת או לא ולבסוף נכנס.
יצאתי מהבית וסגרתי מאחוריי את הדלת.
"מה אתה רוצה?" שאלתי ושלפתי את מבטי הזועם לעברו.
"תירגעי מתוקה…" הוא החל להגיד בקול צרוד ונמוך, הוא ליטף עם ידו את פניי וגרם לצמרמורת לא מובנת לעבור במורד גבי.
"אני באתי להודיע לך הודעה מהבוס." הוא אמר, לא כל כך הבנתי.
"מהבוס?" שאלתי בבלבול.
"מהבוס, הוא רוצה לראות אותך, מחכה לרגע הזה כבר שנים." הוא אמר שוב באותו הקול הצרוד ושוב אותה הצמרמורת במורד גבי.
"אני לא מעוניינת." אמרתי והעפתי את הפחד מפניי. לא רציתי לתת לו את התענוג הזה.
"לא שאלתי אם את מעוניינת או לא, תתכונני בעוד שבוע. אני אבוא לאסוף אותך אז…תמצאי סידור עם הילד שלך. תשימי אותו אצל אבא שלו או משהו כזה." הוא אמר ומבטו היה קר קקרח.
"אין לו אבא." מלמלתי בשקט והבנתי שלא הייתי אמורה להגיד את זה.
"אז תמצאי לו סידור אחר, לא מעניין אותי כל כך. אני רק מודיע לך עכשיו כדי שלא תופתעי." הוא אמר, העביר מבט אחרון בעיניי האדישות והלך.
שיחררתי נשימה עמוקה וניסיתי להרגיע את הסערה שהתחוללה בתוכי.
מי הוא ומי זה הבוס שלו?הייתי כל כך מבולבלת, רציתי לדעת את כל הפרטים האלה.
אני יודעת שזה קשור איכשהו לעבר, ויותר מזה…זה בוודאות קשור לאידור.
אני חושבת שהסתבכתי, הסתבכתי עם האנשים המסוכנים ביותר.
כאלה שלא שוכחים וצמאים לנקמה.
נכנסתי בחזרה הביתה, שוהם קם לעברי ומבט דואג היה בפניו.
"אמא, מי זה?" הוא שאל בדרישה.
אני לא יכולה להגיד לו את האמת, אני חייבת להמציא משהו, אני לא רוצה שהוא יהיה חשוף לכל הסכנה הזאת.
"אנחנו נדבר על זה בהזדמנות." אמרתי לו וחזרתי למטבח, התיישבתי בחזרה על הכיסא והמשכתי לאכול.
שוהם נראה כעוס ולא רגוע וזה הכל בגללי.
לעזאזל עם העבר שלי!
"שני, בואי אני אמזוג לך עוד ממולאים." אמרתי כשראיתי שהצלחת שלה ריקה.
"לא, תודה. אני כבר מלאה." היא אמרה עם חיוך קטן ומלאכי.
יפייפיה, עיניים כחולות ושיער שטני.
היא נראית כמו מלאך, טהורה.
"בסדר, אם תרצי אל תתביישי לבקש." אמרתי והיא הנהנה בחיוך.
המחשבות על מה שהולך לקרות לי עוד שבוע, לא עזבו אותי, חדרו אליי והבהילו אותי כהוגן.
אני מפחדת, כולי רועדת.
מה יעשו לי שם?אולי זה אילני שמחפש נקמה על המוות של אידור?
אני לא רוצה ששוהם ישאר יתום, אני לא רוצה שהוא יישאר בלי אמא.
אני רוצה להיות נוכחת בכל שנייה בחיו, אני רוצה שהוא יהיה מאושר ולא עצוב ומדוכא.
כולי הייתי חרדה מהמחשבות המפחידות האלה.
אולי אני סתם מדמיינת, אולי שום דבר לא יקרה לי?
את זה נצטרך לראות בעוד שבוע.

היי בנות!!
תודה רבה על הדירוגים והתגובות!!!
אתן מדהימות ואני אוהבת אתכן כל כךך ומעריככה בלי סוף!