בדואר אוויר
הוא עומד מולה ולא יודע מה לומר. זאת הפעם הראשונה שהוא רואה אותה… היא נראית כל כך שונה מהתמונות שהיא שלחה לו, יותר חיה, יותר יפה.
מאות אנשים חולפים על פניו,אבל הוא רואה רק אותה- והיא רואה רק אותו. המבטים שלהם נפגשים ונשימתו נעתקת. היא מחייכת, והוא מחייך אליה חזרה.
היא הראשונה להתקרב, מגיעה אליו בצעדים נמרצים. מזוודותיו הכבדות נופלות אל הרצפה, וברגע שהיא כבר קרובה אליו הוא מחבק אותה.
"לא האמנתי שאני באמת אראה אותך…" הוא לוחש לה באוזן.
"אני יודעת…" היא אומרת, " גם אני לא האמנתי לפגוש אותך."
"דאם איט! אני לא מאמין שיש לנו רק חודש אחד ביחד!" הוא מתנתק מאחיזתה ומסתכל עליה, עמוק בעיניים.
"לפחות נהנה בו ככל שנוכל. עכשיו קיץ! הכול יהיה טוב אני מבטיחה לך." היא מחייכת חיוך אחרון אליו והם ממשיכים ללכת לכיוון היציאה…
* * *
צרפת, אוגוסט 2014
אני יושב ומסתכל על החלון ולא מוצא את עצמי. כל החברים שלי כבר טסו, ורק אני נשארתי כאן כמו כלב שזורקים למישהו. וחוץ מזה, אני עוד צריך לשמור על הילדה הקרציה והקטנה הזאת שקוראים לה אחותי.
אני לא אוהב אנשים בדרך כלל. אני מעדיף להיות לבד. וליד בנות… אני תמיד יוצא אידיוט.
תגובות (3)
טיטה מעניינת ויפה… (קצת לא הבנתי איך הלמטה מתקשר ללמעלה..)
*טיוטה
הלמטה זה כאילו מה שקרה לפני… אני אמשיך את זה