בובה על חוטים- פרק 17

ירדתי לכיוון הסלון וראיתי את טמיר והתיק צבא שלו שם עם הבגדים. הוא חוזר לצבא ?
רק אתמול דיברנו ודיברנו וכבר היום ? אח שלו בבית חולים.
ישר צעקתי לטמיר וביקשתי לדעת למה הוא חוזר לצבא!
אז בוקר ברגל שמאל ?

"טמיר? אתה חוזר שוב לצבא? " התעצבתי הוא רק חזר.
"אני חייב לחזור היום,יש באלגן אל תדאגי אני אחר הצהריים מגיע שטום יחזור מהבית חולים."
"למה חייב לחזור ? הם לא חייבים אותך…."
"את יודעת שאני לא יכול להגיד לך,זה סודי. אל תדאגי את תראי אותי היום " הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה בלחי.
היה איזה שהוא עצבים עליו שהוא חייב לחזור היום אבל בכל זאת העיקר שהוא יישאר איתנו.
ישבתי בשולחן וראיתי שאבא הפעם הכין ארוחה נורמלית ולא איזה קורנפלקס. היה פתאום סלט קצוץ כמו שאני אוהבת, טוסט וגבינות ליד, ארוחה אמיתית !
אכלנו את הארוחת בוקר ואבא יצא לקחת את טמיר לבסיס ואני ושרון נשארנו בבית בנתיים.
"אז מה שני איך הבנים אצלכם ? "
"מה זה מעניין אותך גברת? "
"סתם, אני מסתקרנת איך אצלך בבית ספר "
"שתעלי לכיתה י' תראי ותגידי לי סבבה? " התחלנו לצחוק.
"כי יש מישהו בכיתה שלי שהכרתי בשבוע האחרון של החופש ואנחנו מדברים כל יום והוא הציע לי לבוא אליו השבוע לראות סרט "
"אוווווווו שרוני גודלת ! בגלל זה הסתגרת בחדר כל הזמן , את אוהבת אותו ? "
תוך כדי שאמרתי היא הסמיקה ונתנה לי מכה.
"אני מרגישה אליו משהו, הוא ממש ממש מתוק ! אבל את בטוחה שאני היחידה שמסתגרת בחדר? "
"אכזרית" אמרתי לה וצחקנו.
"כן גם לי יש מישהו בסדר? " אמרתי בקול.
"יש לך מישהו ? " היא אמרה
"בערך…. התנשקנו אבל אני עדיין רוצה להכיר אותו ואז "
"יאא אחותי כבר הגעת לתיכון וכבר מישהו, איך הוא נראה ? " הוא התחילה עם השאלות שלה..
"הוא גבוה, רזה,שרירי עם קוביות, חתיך,עיניים דבש ושיער שטני,הוא מתוק אליו ולא מתנשא בתור הבן של המנהל "
"הבן של המה !? " היא אמרה
"הבן של המנהל " מלמלתי
"דיייי ! אני בשוק"
"לא אכפת לי מצידי שיהיה הבן של מוכר הירקות, העיקר שהוא מקסים " התחלנו לצחוק והמשכנו לדבר עד השעה 7 וחצי. השיחה הזאת הייתה כיפית למרות שרוב הזמן שרון היא הזאת שאני צועקת עלייה כל הזמן אבל היא יודעת שאני אוהבת אותה בתוך תוכי הכי בעולם.. מידי פעם… לפעמים… פעם ב… נו טוב היא אחותי למרות הכל.

כל אחת יצאה לדרכה, היא לאוטובוס של הבית ספר שלה ואני לאוטובוס של הבית ספר שלי.
נכנסתי לאוטובוס שהיה פתאום יותר ריק, ככה זה שלאט לאט אין כוח לאוטובוס ולוקחים טרמפ מההורים.
ראיתי 4 כיסאות שישבו שם נועם סתיו ודניאל והמקום ששמור לי כמובן. התיישבתי ודיברנו כל הנסיעה.
מידי פעם התכתבתי עם ליאור, בעצם רוב הזמן ובקושי הייתי מרוכזת בשיחה של סתיו שעושה מסיבה ביום שישי.
מסיבה?! פתאום ששמעתי יום שישי קפצתי.
"כן כן מסיבה אצלי ביום שישי לחניכת הבריכה החדשה" היא חייכה
"אבל יום שישי אני הולכת לקולנוע סתיו… ולמה מסיבה בשישי בערב? שהשכנים יתלוננו ? תעשי בשבת בבוקר, גם משתזפים וגם זה לא יזיז לשכנים "
"אהה נכוןןן יש לך סרט אוווווווו, נכון בשבת יותר טוב גאונה שלי"
"אממ סתיו " עשיתי שיעול שתבין שדניאל לידה.
"זה בסדר גם דניאל קלט, הוא חיטט לי בהודעות החצופי "
"דניאל ! " דפקתי לו מבט
"אל תדאגי הסוד שלך שמור איתי " הוא חייך. סמכתי עליו כי הוא חבר של סתיו וידיד שלי.
הגענו לבית ספר וכרגיל כולם עם היי והחיבוקים שלהם על הבוקר וכל הפרחות עם הצעקות על הבוקר: חיימשלי , יפה שלי ובלה בלה .
חיכיתי כבר לראות את ליאור בשיעור ספורט שהוא משחק ואני צופה בו מהצד ובוהה בו שהוא זורק לי חיוכים.
שעתיים של תנ"ך על הבוקר יש יותר סיוט מזה?!
רוב השעתיים דיברנו אני ונועם ואפילו שיחקנו איקס עיגול שתבינו עד לאיזה רמה הגענו מתנ"ך !
ניסיתי לרשום לליאור כמה פעמים והוא ענה פעם ב…. אני חושבת שהוא מתחמק ממני אבל למה ?
ניסיתי להתעלם מזה כמה שיותר ובמיוחד להשתעמם בשיעור.
אחרי השעתיים האלה הלכנו לספורט ושם ראיתי את ליאור. ניגשתי אליו להגיד בוקר טוב.
"בוקר טוב " באתי אליו מאחורה וחיבקתי אותו.
"בוקר טוב " הוא אמר בפחות התלהבות ונשק לי בלחי.
"קרה משהו ? " שאלתי
"כלום, אני הולך לאור נתראה בביולוגיה כן ? " הוא התחמק
"כן בטח " אמרתי והלכתי.

"הוא מתחמק ממני " אמרתי לנועם
"אין מצב ואם כן תדברי איתו תראי לו שלא עשית את זה סתם "
"צודקת" אמרתי לה וחיבקתי אותה.
השיעור התחיל ואנחנו הבנות שיחקנו 2 הקבוצות מחניים והבנים במגרש כדורגל.
נפסלתי בין הראשונות בכוונה כדי לצפות בליאור משחק כדורגל ומוריד את החולצה והקוביות מבצבצות משם.
במשחק השני הם היו בהפסקה וצפו בנו. פתאום היה לי מוזר כזה, הוא צופה בי אני חייבת לתת את כל כולי לא ?!
התחלנו לשחק ופתאום ההרגשה שהוא צופה בי נתנה לי פייט להתחמק מהכדור ולפגוע באנשים.
נשארנו אני ומיכל מהכיתה שלי שהיא ספורטאית ומעולה במחניים.
התחלנו לזרוק כדור ועוד כדור עד שפגענו בכולם וניצחנו. כל הבנות באו אליי ואל מיכל ועודדו וחיבקו אותנו.
ראיתי מהצד את ליאור זורק לי חיבוק ומוריד את הראש. הבנתי שקרה משהו , אני חייבת לדבר איתו.
אחרי השיעור הלכתי לחדר הלבשה עם סתיו נועם והתחלתי להחליף חולצה.
"אני בטוחה שקרה משהו לליאור " אמרתי תוך כדי שהורדתי חולצה והן ראו לי את החזייה שלי.
"לכי תדברי איתו לפני ביולוגיה אחרי שיעור אנגלית." נועם אמרה בזמן שכבר סיימה להתארגן ופיזרה את שיערה.
"כן שמתי לב שהוא די ייבש אותך דברי איתו כבר ! " וסתיו האיטית רק התחילה להחליף בגדים.
"אני אלך לפני ביולוגיה ואשב איתו לא עכשיו שכולו אחרי ספורט " צחקנו.
ניקיתי את הבית שחי במגבונים,שמתי דאודורנט ואז חולצה של בית ספר ואת זאת שלבשתי בשיעור ספורט שמתי בשקית והכנסתי לתיק.
פיזרתי את השיער ושמתי אודם ורוד שהתאים לחולצה.
"אוללה מי זאת הכוסית הזאת ?! " אמרה סתיו וצחקה
"אויי סתמי ובואו כבר יש צלצול עוד 5 דקות "

אחרי שכל שיעור אנגלית הייתי עסוקה במה להגיד לליאור הגיע הרגע וכתבתי לו הודעה :"בצלצול בוא מאחוריי בניין ביולוגיה אני רוצה לדבר איתך .."
"סבבה" הוא ענה וחיכיתי לצלצול.
אחרי 5 דקות בערך הגיע הצלצול הגואל. התקדמתי לאט לאט לספסל מאחורי הבניין וחיכיתי לליאור.
הוא הגיע מאחוריי והתיישב.
הרגשתי פעימות,משהו לא רגיל אצלי.

קיוותי לטוב, חייכתי אליו והתחלתי לדבר, בהצלחה ליי !