בובות – פרק 13
לאחר שבועיים
זו הייתה שעת חצות וגבריאל ישב כשראשו בין ידיו, החדר היה חשוך וליבו עוד יותר
הוא היה אבוד, עברו שבועיים ויום מהיום שהיא נעלמה והוא לא ידע מה לעשות השוטרים ניסו את
כל כיוווני החקירה, אלמוג והוא משתפים פעולה, הם חקרו וניסו ומדי יום יש אלפי פניות של מעריצים בדאגה לשלומה אבל אף אחד לא היה מודאג כמוהו, הוא לא ישן בלילות הו בקושי אכל ובקושי שתה ובקושי נשם כי איך הוא יכול לנשום כשהיא לא כאן.. כשבכל רגע נתון היא יכולה ללכת לנצח..?
ליאל פקחה את עיניה בחשש, פייר לצידה נשם נשימות רדודות, היא בדקה שהוא רדום לגמרי
היא הסיטה את השמיכה מגופה ושכבה בשקט עוד כמה רגעים לפני שהתרוממה מהמיטה היא קמה בצעדים שקטים וקטנים כשפסעה על השטיח הרך בחדר כשרק כותונת התחרה שפייר התעקש שתלבש כל הזמן לגופה..
היא כמעט נשמה בהקלה כשהגיעה לדלת ואז שמעה את הקול שלמדה לשנוא במהלך השבועיים האלה.
"אני מקווה שאת לא מתכוונת לעשות מה שאני חושב שהתכוונת לעשות ,נסיכה"
היא הסתובבה כשפחד ואכזבה בעיניה היפהפיות, פייר ישב על המיטה והתבונן בה בהבעה של זעם עצור.
"אם את חושבת שתצליחי לברוח ממני את טועה, אני מרגיש כשאת לא לידי.."
הוא קם מהמיטה ואחז בידה, ליאל אפילו לא ניסתה להתנגד ..
היא כבר לא הכירה את עצמה, כל הצחוק והשמחה התנדפו מעיניה ששמחו תמיד, היא חיה בפחד תמידי ממה שפייר יעשה לה, למרות שפינק אותה בצורה דוחה כל הזמן הזה ולא הבין כמה הוא גורם לה לסבל כמה הוא מדכא את נפשה.. היא כמעט איבדה תקווה שהיא תיצא מכאן מתישהו…
הם היו במקום מבודד לגמרי שבן אדם שלא יודע לא יימצא לעולם..
פייר השכיב אותה במיטה והיא בהתה בו בחשש, היא ציפתה שילך לישון אבל הוא גהר מעליה והחל לנשק אותה …
ליאל שכבה במיטה דוממת ולא זזה, המגע שלו היה הדבר המגעיל ביותר שחוותה מעודה, למרות שהוא נחשב לגבר יפה תואר..
פתאום משום מקום, עלה במוחה זיכרון של נשיקה אחרת, מתקופה אחרת, בערב ההוא במסעדה שפונצ'ו נישק אותה.. הנשיקה ההיא הייתה.. עוצרת נשימה.
שפתיו היו חמות ורכות ואוהבות, ולפתע רגש קטן ומוזר קפץ בליבה של ליאל…
הרגש הזה נעלם כשפחד מילא אותה למשמע מילותיו של פייר..
"את יודעת נסיכה, נתתי לך זמן, פינקתי אותך, ציפיתי שאולי תנסי להתקרב אליי אז הסתפקתי רק בנשיקות..למרות שהגוף שלך משגע אותי.. אבל נראה לי שנמאס לי כבר, היה לך די ויותר זמן וזה שניסית לברוח ממני הלילה.. לא בדיוק עזר לך..אבל אל תדאגי נסיכה.. אני יהיה עדין"
ליאל חשבה שהיא הולכת להקיא, פחד שיתק אותה כשפייר הסיר ממנה את הכותונת..
הוא התבונן בגופה בהערצה לאור הירח.
"את מדהימה .. מושלמת.."
היא עדיין לא זזה, כשהוא נישק את כל גופה, לא מחמיץ דבר…
כשנכנס לתוכה, היא ידעה שלעולם לא תסבול עוד מגע של גבר..
זה היה יום גשום וערפילי וכל הצוללים נשארו על האי..
אביטל שכבה במיטה והתכסתה עד צווארה מקשיבה בדממה לקולות הגשם והרעמים..
השבועיים האלה היו השבועיים הרעים בחייה..
היא בקושי ראתה את ספיר מאז אותה נשיקה, הוא היה יוצא לצלול והיא הייתה שוחה בבריכות.
או יושבת בבר או קוראת ספרים..
הם לא אכלו באותם זמנים של ארוחות וכשהוא היה חוזר לאוהל היא כבר הייתה ישנה.
והיה לה רע והיא התגעגעה, והיא אהבה אותו עד כלות הנשמה…
והלב שלה נצבט כשראתה איך כל נשות האי נצמדות אליו ומפלרטטות איתו..
והוא היה מחייך אליהן את החיוכים עוצרי הנשימה שלו..
אולי זה מה שהוא עשה אחרי כל הצלילות, הלך לכל הבחורות האלה..
היא חשבה בכאב, היא התבוננה במיטה הריקה שלו כששמעה את דלת האוהל מוסטת..
וספיר נכנס לאוהל..
הוא התבונן בה בדממה ואז הלך לכיוון המיטה שלו…
"סליחה אם הפרעתי לך.." אמר וחלץ את נעליו..
" זה גם האוהל שלך.." אמרה בביטול כשהוריד את חולצתו..
היא הרגישה תשוקה עזה לגעת בו כשראתה את חזהו החשוף והסיטה את מבטה..
ספיר נשאר רק במכנסיים קצרים ונשכב במיטתו, בוהה בתקרה..
היא נראתה כל כך יפה וחמה ומתוקה כשהיא שכבה כך במיטה
הוא תהה מה היא לובשת מתחת לסדין…
כאילו לא בילה את כל הלילות בלחלום עליה…
כאילו לא ניסה להקיף את עצמו בבחורות בשביל לשכוח ממנה.. כאילו לא השתדל כדי לא לראות אותה..
" מזג אוויר משונה.." אמר בניסיון לפתח שיחה..
"כן.." ענתה בתגובה.
"ככה זה מזג אוויר טרופי.." השיב
"כן" הסכימה איתו..
"אני לא מאמין שאנחנו מדברים על מזג האוויר.." אמר והסתכל עלייה..
היא צחקה וספיר חשב שהיא אפילו עוד יותר יפה שהיא צוחקת..
היא הסתכלה עליו בחזרה וראתה את מבטו..
אביטל בחנה את עינו והוא לא הסיט את מבטו..
והיא ידעה שהיא לא טועה, העיניים האלה, העיניים של אהוב ליבה, הן היו מלאות…בתשוקה
לפתע היא לא יכלה יותר היא רצתה אתו רצתה אתו כל כך שידעה שאם הוא לא יהיה שלה היא תמות..
היא קמה על רגלייה והסדין נפל על הרצפה , היא עמדה לפניו בכותונות הצחורה שלה..
"ספיר.." הייתה בקולה תחינה, תחינה שיבוא אליה..
ספיר התבונן והאש ששרפה אותו מהרגע הראשון שראה אותה התגברה..
הוא קם גם הוא על רגליו והתקרב אליה…
"אביטל.. מתוקה שלי…" הוא אחז את פנייה בין ידיו ונישק אותה …
היא תלתה את ידיה על צווארו וחיבקה אותו בעוז נסחפת לתוך אש התשוקה שלהם..
ספיר נפרד ממנה והביט בעיניה החומות הקטיפתיות הוא ליטף את לחיה..
"אתה רוצה אותי..?" היא שאלה בחשש מפחדת שיגיד לא..
"רוצה אותך? או לא אני לא רק רוצה אותך אני מוכן להרוג בשביל להיות איתך אני מטורף מרוב תשוקה אלייך.. אביטל, את מבינה מה את עושה לי?"
היא הצמידה את פיה על שפתיו באהבה..
"אני כל כך רוצה אותך ספיר, אני רעבה אלייך.." היא הסמיקה בגלל שאמרה את מחשבותיה בקול והשפילה את מבטה..
ספיר נישק אותה שוב ושוב ושוב, עוצרים רק לנשום בין הנשיקות המדהימות שלהם…
הוא הטוה שביל משפתיה לצווארה ולמחשוף של הכותונת שלה ואז… הוא הכניס את ידיו מתחת לכותנות וליטף את עורה..
אביטלנרעדה מרוב תשוקה…
ספיר ידע שברגע שיוריד את הכותונת הוא לא יוכל לעצור לכן המשיך לנשק אותה מלטף אותה בעדינות..
אבל היא רצתה יותר, היא רצתה את הכול עד הסוף, היא רצתה להיות אישה, איתו.
"תאהב אותי ספיר..בבקשה, תעשה איתי אהבה…"
היא הביטה בעיניו אחזה בשולי הכותונת ופשטה אותה….
גבי התפרץ למשרד בסערה, אלמוג ישבה ליד השולחן, מולה ישב האיש ששכרו..
"מה?" הוא התבונן בהם בפאניקה..
"מצאנו אותה,המושל מבורבון –פייר, חטף אותה"
"מה?" גבי נאלם דום מרוב הלם..
אלמוג הביטה בו..
"גם אני לא מסגולת להבין כנראה רוח טירוף אחזה באיש…הוא באמת ציין בפניי אלפי פעמים את הערצתו אליה.." אמרה
"אני לא מאמין…" גבי התיישב בתסכול על הכיסא, הפייר הזה.. אולי.. הוא פגע בה..
הוא נעמד במהירות.
" מה אנחנו עושים פה אנחנו מבזבזים זמן!"
הבלש החל לדבר..
" יש בעיה, המקום מבוצר, מישהו יצטרך לחדור לשם בדממה ולהוציא אותה" אמר בנימה עניינית
"אתם מטורפים? אני אעשה את זה !, רק בואו נצא כבר.!"
"גבריאל, זה דורש תיכנון.. צריך לחכות.."
גבי התקרב לאיש ואחז בצווארו..
"אני נשבע לך שאם אתה לא אומר לי עכשיו איפה הבית המזדיין אני חונק אותך.." המבט בעיניו היה רצחני.
האיש ראה זאת והגיש לו פיסת נייר, גבי הוריד אותו.. התבונן בה ויצא במהירות..
תגובות (0)