בובות – פרק 19

time machine123 27/09/2017 696 צפיות אין תגובות

ספיר שלף את הטלפון הנייד שלו בשביל להתקשר למשטרה. בזמן שאלמוג השגיחה על האיש ההוא בשש עיניים .
" אז אתה רצחת את קשת , החברה של הבן שלי. אתה לא זז מכאן עד שאנחנו לא יוצרים קשר עם המשטרה." פקדה עליו וספיר דיבר עם המשטרה.
" תפסנו את הרוצח האמיתי של קשת , החברה שלי. תוכלו לשלוח ל" אלמוג דוגמנות " ניידת? תודה רבה." אמר וניתק. אלמוג הייתה לחוצה כי היא ידעה שהבחור מאוד מסוכן ואסור להחזיק אותו כאן, מוטב שהוא ירקב בכלא.
" הוא בדרך לכאן , אימא, סוף סוף הגיע הזמן שניפטר ממנו אחת ולתמיד. הצדק והאמת יצאו לאור ועוד תענש על זה שפגעת בקשת." הטיח ספיר בפניו בשנאה.
" בפעם האחרונה שאני אגיד , לא רצחתי את קשת. " הכחיש האיש את ההאשמות שספיר הטיל עליו.
" אה, אתה שוב משקר . אתה – אין לך בושה! מכחיש כאילו אין לו אלוהים." התעצבן ספיר ואז נאנח . " למה לך להמשיך לשקר אם ראיתי הוכחות ברורות במו עיניי. אין לך מה להמציא. אל תצפה ממני להאמין בך כי זה לא יקרה." אמר ספיר בכעס ואז הוא שמע שהניידת הגיעה. באו לקחת את האיש שרצח את קשת לתחנת המשטרה.
" אתה האיש שרצח את קשת? יש לו צו מעצר נגדך. אתה צריך להתלוות איתנו למשטרה." פקד המשטרה אמר והאיש יצא בעקבותיו , לא לפני שספיר שמע את אותו האיום " תשמור על לונה היטב , שלא יקרה לה שום דבר רע . כי כל יום הנקמה יכולה להגיע." אמר באיום וספיר נרתע ממנו.
" מה הוא אמר לך , ספיר?" שאלה אלמוג בסקרנות.
" שהוא איים עליי לשמור על לונה היטב , אני צריך להתרחק ממנה כדי לשמור עליה מפניו. לאיש יש תשע נשמות ויותר. אם לא תפטר ממנו – לא יהיה לך שקט נפשי בחיים שלך." אמר ספיר בעצב כשהבין שסכנה נשקפת ללונה והוא התחיל להבין שאם לא יציל אותה. אף אחד לא יעשה את זה במקומו.
לונה חלפה על פני משרדה של אלמוג וכאשר היא שמעה שדיברו עליה , היא נכנסה והתיישבה על הכיסא.
" הכול טוב , ספיר?" שאלה לונה בדאגה . ספיר היה עצוב כי הוא היה צריך להתרחק ממנה אולי לתמיד.
ספיר יצא מחוץ למשרד והתחיל לבכות.
" היי, דבר איתי , הכול בסדר. אתה.. בוכה?" אמרה לונה כשהבחינה בעיניו האדומות ןהדמעות לא הפסיקו לרדת.
" אתה מתחיל להדאיג אותי . משהו לא מסתדר לי איתך. למה אתה שותק?" שאלה לונה בחרדה.
ספיר ענה שהם לא יכולים להמשיך לדבר ככה כמו ידידים ולונה לא הבינה למה הוא התרחק ממנה.
כאשר היא הלכה לבדוק איפה ספיר. הוא התיישב על השרפרף הלבן והביט על המלאכה המדויקת של דניאל עם הבגדים שהוא מעצב.
" אז פה אתה מתחבא מפניי?" הוסיפה בחיוך מקסים אבל ספיר לא חייך אליה בחזרה ופניו היו חיוורות מתמיד.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך