בולטת- פרק 11

שמתי את התיק בצד הסטודיו והתחלתי מתיחות כשפתאום נפתחה הדלת ״הי נסיכה״ נשמע קול מוכר, קול שציפיתי לשמוע רק עוד חודש…
——————————

קמתי מהר, עומדת מולו.
רותחת מזעם! הוא הביט בי מחויך, עמדנו כך לפחות חצי שעה, אני- אדישה, הוא- מחייך. ״אז…שלום?!״ הוא צחק. המורה יצאה החוצה ומיד העפתי לו כאפה מצלצלת, העיניים שלי התחילו לדמוע. הוא רק תפס את הלחי מכאב ״אני מניח שזה הגיע לי…(?)״ הוא הביט בי מבולבל ״אתה!!! אתה חתיכת אגואיסט, מגעיל ושחצן!!״ התקדמתי לעברו, יורה מילים, קללות, הוא רק הלך אחורה, בשלב מסוים נעצר ועטף אותי לחיבוק כל כך רציתי וחיכיתי לחיבוק הזה, אבל לא עכשיו, כשהכל פתאום נראה כאילו זה הולך להסתדר! איך הוא מעז להיות פה! 72 שעות! אחרי שהבטיח שהוא עוזב לפחות לחודש! הוא יודע שאני שונאת הפתעות!!
״אתה מגעיל! אני שונאת אותך! שונאת!״ דפקתי את אגרופי בחזהו ובאותו זמן קברתי את פני שם, התחלתי לבכות ״ששש… נסיכה שלי! אני כאן עכשיו! הכל בסדר!״
״גם מקודם אמרת שיהיה בסדר!! תפסיק להבטיח הבטחות שאתה לא יכול לקיים!!״ צעקתי עליו מנתקת את עצמי ממנו ״את עדיין אוהבת אותי? ״ הוא חייך מנגב לי את הדמעות ״לא״ שיקרתי. הוא נישק אותי בלחי והלך. הייתי המומה!
———
היד קפצה במהירות על השעון מעורר שלא היה רחמן במיוחד, והפסיקה אותו.
קמתי לאט, שמעתי את המים זורמים בחדר השירותים הסמוך. זה היה רוי, הוא תמיד מתעורר מוקדם. נכנסתי לשירותים מביטה במראה ״את צרה!״ לחשתי צחצחתי שיניים ונכנסתי להתקלח, לבשתי שמלה מיני בורדו כובע שחור ומגפונים בצבע לק שחור, כשיצאתי ראיתי את רוי הוא בדיוק היה בדרך לחדר שלי ״הי נסיכה״ הוא קרץ ״בוקר…״ עניתי וירדתי למטה, בכלל לא חזרתי אל ג׳ייק, ואני גם לא יודעת אם הוא התקשר.. בכל מקרה נראה לי שאני צריכה קצת פסק זמן מבנים…
לקחתי את המשלוח הקבוע ורוי רק הביט בי שותה את הקפה שלו מחייך, לא הבנתי למה הוא מחייך…הוא תמיד מחייך…! באופן שקצת עיצבן אותי הבוקר…״רוי! אתה בוהה!״ אמרתי לו מזיזה את היד שלי מצד לצד וקמה לשים את הכוס בכיור ״אני לא… אני מסתכל…״ הוא אמר ושם את הכוס אחרי.
הדלת נפתחת הצעדים ברורים ויציבים, עומד שם מחויך עם שתי כוסות קפה ומביט בי. ״כבר שתיתי!״ אמרתי ותקעתי בו מבט זועם ״אני לא!!״ קורל נכנסה לבית לקחה את הקפה מבריאן ״ברוך הבא לעולם שלה…״ היא סיננה לו ״אחי, תתרחק כמה שאתה יכול…״ אמר לו רוי תפח על שכמו ויצא ״ בי נסיכה״ הדלת נסגרה ״ את יפה היום״ אמר בריאן ״עזוב בריאן זה לא יעזור לך…״ אמרתי ומשכתי את קורל לכיוון הסלון הוא השיג אותנו עמד מולי ״קורל אכפת לך לתת לנו קצת זמן״ אמר בלי להוריד ממני את העיניים או את החיוך הטיפשי שלו ״כמה זמן?!״ שאלה קורל ״בואי נגיד שנפגוש אותך בבית ספר…״ הוא אמר הבטתי בה ״קורל נשארת״ אמרתי, והיא כאילו הרימה את הפלאפון ודיברה עם אמא שלה ״אוי, אמא! מקרה חרום?? אני מייד באה… סורי אהובה אני חיבת לרוץ הארנב נפל מהמרפסת ביי״ הסתובבתי אליה מביטה בה במבט זועם והיא מחייכת אלי ויוצאת בריאן עמד והביט בי ״בריאן זה ממש לא הזמן..״ אמרתי מיפה אותו ממני ״זה בדיוק הזמן נסיכה! ספרי לי מה עבר עלייך הזמן שלא הייתי כאן״ הוא אמר ותפס בידי. שיחקתי אותה מיד ״דיייי! נמאס לי ! נמאס לי שאתם קוראים לי נסיכה נמאס לי שאתם כל הזמן נתקעים לי בפרצוף ונמאס לי שאתם מסבכים לי את החיים!!״ צעקתי בזעם ״אתם?! מי זה אתם?!״ בריאן שאל מבולבל ״אתה ורוי ולוק וג׳ייק ו…״ ״וואו וואו וואו! רגע … תחזרי אחורה.. מי כל אלה?! חשבתי שאת מחכה לי…״ הוא חייך, תפסיק לחייך!! ״אני לא מחכה לך! אם אתה חושב שהחיים שלי יעצרו וימשיכו בגלל שאתה הלכת וחזרת אתה טועה!! ותפסיק לחייך את החיוך הזה ותצא לי מהבית! נמאס לי!״ באותו רגע לוק ירד מהמדרגות כשהוא אוחז בידו מעיתון ומסתיר את פניו. ״אל תשימו לב אלי… אני בדיוק יוצא…״ הוא אמר ורץ לכיוון הדלת ״וזה היה…?!״ שאל בריאן ״לוק..״ ״אמילי…״ אמר בריאן בקול מתחנחן והתקרב אלי יותר ״אל ׳תאמללילי׳ אותי!!״ צעקתי, הוא צחק ״את לא רוצה שאני אקרא לך אמילי וגם לא נסיכה…אז איך?״ ״אל תקרא לי!!״ אמרתי ולפני שהספיק לומר מילה נוספת הוספתי ״די בריאן! צריך ללכת לבית ספר…״ ויצאתי, הוא רץ אחרי ״תני לי להסיע אותך!״ הוא ביקש ״יש לי מכונית״ אמרתי והצבעתי על המכונית שלי, נכנסתי ונסעתי, נסעתי מהר ולא היה אכפת לי עד שהרגשתי את זה, וזה כאב, המכונית התהפכה באוויר התנגשתי בהגה ואיבדתי את ההכרה והצליל האחרון ששמעתי היה של האמבולנסים…