בחורים טובים.

27/09/2018 455 צפיות תגובה אחת

פרק 6:
איתמר מיהר להעיר את כולם, ההתעוררות שלהם לקחה יותר מידי זמן מהרגיל וזה כנראה בגלל שהם החליטו לבזבז את שעות השינה שלהם בלילה על שטויות של נערים מתבגרים.
"יש לי בשורה לא כל כך טובה לבשר לכם" הוא אסף את כולם לסלון, בת חן תקעה את הראש שלה אל תוך הכרית ועצמה את עינייה שוב.
"אני מקווה שהיא תיהיה מספיק מעניינת כדי שאני אסלח לך על זה שהערת אותי" נוגה אילצה את העיניים שלה להישאר פקוחות, המלחמה עם בת חן להיכנס למיטה אחרי המקלחת הייתה מייגעת, אחרי אתמול היא הבינה שאסור להביא לה לשתות ללא השגחה.
היא התנהגה כמו ילדה קטנה שרק חיפשה את הבקבוק שוב כדי למלא את הגרון בנוזל המר ולא לתת לסטלה לרדת.
"סבתא שלי נפטרה אתמול בלילה והודיעו לי על זה רק הבוקר, אני חייב להגיע לשם והנסיעה מכאן לבנימינה היא ארוכה. ותסלחו לי אבל אני משאיר אותכם לבד, אהוביה ושוהם נוסעים איתי ואני חושב שאתם מספיק גדולים כדי להיסתדר בלעדינו שלושה ימים לא?" העיניים של איתמר היו יבשות לגמרי, היה ברור שהקשר שלו עם סבתו היה חזק כמו הקשר שלו עם דולב אבל משום מה שום דמעה או רגש לא נשמעו בקולו.
הוא רק אמר את הדברים מהר כדי לא לעמוד מולם שוב, כדי ללכת מכאן.
אף אחד לא ענה לשאלתו ועל כמה מהם נשארו מבטים דוממים של שתיקה,
"אני סומך עליכם. ואני שוב מצטער שאני לא אהיה כאן, שוהם ואהוביה יגיעו אחרי שלושה ימים ואני אגיע מאוחר יותר.
אז ככה שבת חן את אחראית על כולם ועל הבית" שוהם הרימה את ראשה והביטה אל מבטה של בן חן, היא לא יכלה לשכוח את המבט המתחנן שלה מאתמול, את איך שהיא נלחמה איתה על הבקבוק החצי ריק בפתטיות רק כדי להשיג עוד ועוד ועוד.
"לא, דולב אתה האחראי על הבית ועל כולם. בת חן כבר עשתה די והותר" איתמר לא הגיב לדברייה הוא לא הבין מה היא ניסתה לעשות אבל היה ברור לו שמאחוריי החלטה הזאת עומדת סיבה מספיק ראוייה לכך, או שזה אחת מהגחמות שלה.
בת חן הניחה את ראשה על הכרית בחיוך, היא הסכימה עם מה ששוהם אמרה וחשבה איך לבלות את המשך היום במיטה בשינה מתוקה.
דולב היה היחיד שהיה עירני מבין כולם, מריה גם אבל פיהורים יצאו מפיה מפה לשם.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב, בת חן תשאר האחראית" דולב שילב את ידיו.
"אתה לא במצב של לקבוע בעצמך, אתה נשאר האחראי ופה נגמר הסיפור" הטון הקשה של שוהם נשמע בפעמים מעטות אפילו אתמול שכעסה כל כך היא נשארה אדישה מולם.
אהוביה סחב את תיק הבגדים שלו אל הרכב וההורים שלו יצאו אחריו לאחר שניפפו להם לשלום.
דולב יצא אל המרפסת ותקע סיגריה אחת בין שפתיו.
העשן רק התרחק ממנו בכל פעם שנשף אותו והוא נשען על הספסל הקטן לרווחה.
נתנאל יצא אחריו והתיישב לידו,
"תביאי תביאי לי סיגריה" הוא לקח את הקופסא שהייתה זרוקה לידו ושלף אחת.
דולב הביט בו במבט לא ברור,
"מה לך ולזה?" הוא שאל ונתנאל משך בכתפיו.
"אם אתה כבר עושק את הקניות שלנו עדיף שנתחלק גם בזה" דולב גיחך.
נתנאל אחרי כמה שאכטות ברצף השתעל והוציא את כל העשן החוצה,
"תרגע בן אדם, תשאף לאט" דולב זרק את הבדל אל תוך המאפרה.
"היינו טיפשים אתמול, גם יצאתי מטומטם וגם לא שכבתי עם נוגה" דולב גילגל את עיניו.
"מטומטם אתה תמיד תישאר, אבל אני לא מבין למה היית צריך לחכות לאתמול כדי לשכב איתה הרי אתם שוכבים כל הזמן" דולב הביט בו ונתנאל כיפף את הסיגריה במאפרה למרות שלא סיים אותה.
"האמת מרגיש לי כבר לא נוח המצב הזה, אנחנו באים אחד אל השני שאנחנו צריכים משהו. אני מרגיש כאילו אני נער ליווי שלה" דולב שוב גיחך לדבריו.
"איך זה שתמיד אנחנו נופלים למיטה, גם אם אנחנו לא מתכננים אנחנו מגיעים לשם" דולב עצר אותו מלספר לו פרטים וטפח על גבו ואמר,
"אם כל כך מפריע לך לשכב עם בחורה שאתה אוהב מבלי להגיד לה שאתה אוהב לך תשכב עם מישהי שאתה לא אוהב, תתפרק" נתנאל הרים את גבתו בשעשוע, שהוא אמר מישהי עלתה לו מישהי לראש כרעיון לאחת.
אחת מופקרת שהוא הכיר בעבר, היא לא תפספס הזדמנות שהוא יגיד לה שהוא התגעגע אליה.
"אתה צריך עזרה גם אם מה לעשות איתה או שאתה מסתדר" דולב טפח על כתפו בחיוך שנעמד,
"לך ילד טמבל, עלק צריך עזרה" הוא בעט בדולב שהמשיך אל הבית אך הצחוק שלו עדיין נשמע באוויר.

הבנות נרדמו על הספה ורק מריה הייתה חסרה שם מבין שלושתם, כנראה שהיא הספיקה לעלות למעלה.
אם הם ישארו לישון ככה בצמצום של מקום ביניהם הם יסבלו ואחר כך הצעקות שלהם על הכאב יגרמו לו לסבול.
הוא נאנח, הוא הרים את נוגה בין ידיו והריח שלה עטף אותו, הרגל מוזר שלה להתבשם גם כשהיא הולכת לישון. הוא המשיך אל החדר והכניס אותה אל המיטה, לפחות ככה הוא חסך לעצמו את הצעקות.
בת חן הייתה הבאה בתור, הוא הרים אותה בין ידיו והביט בה בהרמת גבה שהיא התחפרה בחזהו כאילו היה כרית, הוא מיהר להגיע אל המיטה שלה ולהניח אותה שם.
"בהתחשבות לאחראי אתה גם אכפתי" מריה משכה את תשומת ליבו, הוא הביט בה במבט לא ברור הרי ליפני דקה שהוא הרים את נוגה היא לא הייתה כאן.
הידיים שלה היו משולבות מאחורי גבה והיא העלתה על שפתייה חיוך קטנטן.
"אני רק לא רוצה לשמוע אותן צווחות שיתפס להם הגוף" הוא סיבב את גבו בחזרה אל הדלת.
"או שראיתי אותם ישנות והעדפת שהן ישנו בנוח" הוא הרים את גבותיו מנסה להבין מה היא רוצה הרי הוא אמר לה את הסיבה בבירור, היא צריכה את זה בכתב?
"אני לא חושב, אני לא אחד שאכפת לו" הוא שילב את ידיו.
"אתה גם לא אחד שאחראי אבל אתה בכל זאת לוקח אחראיות", מכה מתחת לחגורה, הוא בלע את רוקו והסיט את עיניו אל החלון.
"מה את רוצה ממני?" למה היא מתחילה בשיחה המטופשת הזאת אחרי השיחה של אתמול, הוא הצטער על זה במשך כל הלילה והוא ידע שכשהוא יתעורר היא תרדוף אחריו לגלות עוד מידע או שכולם כבר ידעו את מה שהוא סיפר לה.
"אני לא רוצה שום דבר, אני רק מראה לך את הדברים כמו שהם" הוא הניד את ראשו מצד לצד.
"נקודת המבט שלי שונה משלך".
"אז אם ככה צא מהקופסא שלך ותנסה לראות איך הכל מתנהל מנקודת המבט שלי, אני בטוחה שזה יהיה יותר מאתגר" היא שיחררה את ידייה המשולבות ויצאה מהחדר לפניו.
הילדה הזאת היא פשוט בלתי ניתנת להבנה.
הוא יצא מהחדר אחריה עקף אותה בדרך אל המטבח ושטף את הידיים בכיור.
"היגייני" היא מלמלה שהתהלכה סביבו ופתחה את המקרר.
היא הוציאה צלחת של פירות חתוכים לסלט ולקחה כפית כדי שתוכל לאכול.
הוא ניגב את ידיו וישב בשולחן, מולה, ניסה לתקשר איתה כדי להבין מה הולך כאן, למה היא משחקת איתו במקום לדבר איתו דוגרי על מה שהיא באמת רוצה לדעת, היא כבר שכחה את מה שהוא אמר לה אתמול?
"אתה רוצה?" היא שאלה,
"לא, תודה" היא חייכה,
"מנומס" היא מילמלה.
אצבעותיו טפחו על הרגל שלו בקצב והוא שאל אותה ישירות.
"מה קורה פה? את מתנהגת מוזר מהבוקר מריה ואני מתחיל לדאוג" הרגל שלו קיפצה על הריצפה והיא גיחכה למולו.
"גם סקרן וגם אכפתי" הפעם היא לא מילמלה אמרה את זה כדי שישמע, כדי שיפנים את מה שהיא אומרת אך דולב קיבל את זה בצורה שונה, בכעס האופייני לו.
"את מוכנה להגיד לי כבר מה יש לך?! מה את רוצה? אני יודע טוב מאוד שכל זה משחק בגלל מה שאמרתי לך אתמול!" הוא נעמד על רגליו וצעק עליה, הוציא טונים גבוהים שיכלו להעיר את הבנות מהשינה שלהם אך היא גם נעמדה ואמרה את דברייה בקול.
"אני רוצה שתתעורר דולב, אני רוצה שתבין שיש בך גם חלק טוב, שאתה בן אדם טוב, ואם רק היית מוותר על הגישה השלילית שלך היית רואה שאתה מפסיד הרבה דברים. אתה מאבד אנשים ואתה לא רואה את זה!" היא צעקה בחזרה,
החזה שלו עלה וירד במרץ כאילו הוא רץ מרתון והעיניים שלו שקעו בשלה.
מי היא בכלל שתחליט לי באיזה דרך ללכת, מי היא שתיכנס לחיים שלי ככה, הוא חשב לעצמו.
"מי את שתתערבי לי בחיים בכלל?!" השיחה הזאת לא הלכה למקום טוב אבל לאף אחד מהם זה לא היה אכפת,
"אני הבן אדם האחרון שנשאר לך מבין כולם כאן, אף אחד לא נשאר במקום ששונאים אותו או יוצאים ממנו בהרגשה רעה ולצערי דולב אתה המקום הזה אצל כולם. אז תפסיק להיות אגואיסט כזה גדול ותסתכל סביבך כי הדבר הכי גרוע בדבר הזה זה שאתה מאבד את עצמך!" הוא הזיז את השולחן הצידה בלי התראה והוא פגע ביד שלה בכאב, גרם לשריטה קלה על ידה.
הוא יצא בחזרה אל המרפסת גם ששמע שהיא נאנחה מהמכה שקיבלה, אך לא עיניין אותו.
נתנאל נכנס פנימה מאוחר מידי, דולב התנגש בו ויצא החוצה והוא הלך אחריו כי אחרי הכל המצב שלו עם מריה עדיין מעורער.


תגובות (1)

מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!
פליז תכתבי המשך בהקדם כי את כותבת פרק אחרי הרבה מאוד זמן ואז שוכחים איך זה נגמר
אבל הפרק חוץ מזה מושלם תמשיכי❤

27/09/2018 18:37
14 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך