"בתוך תוכך את עוד אוהבת…." 2 פרק 1 (אושר!!!!!!!!!!)

#פלאשבק#
"אבא"צעקתי וקפצתי לזורעתיו של אבא שלא נראה שמח "מה קרה אבא?"שאלתי בקול החמוד שלי בתורר ילדה "כלום ילדה שלי כלום את יודעת שאבא אוהב אותך נכון?"שאל הינהנתי בראשי "גם אני אוהבת אותך אבא"אמרתי לו וחיבקתי אותו …
#%סטופ פלאשבק%#
זאת הייתה הפעם האחרונה שחיבץתי את אבא לשי הפעם האחרונה שאמרתי לו שאני אוהבת אותו שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי…
%#המשך פלאשבק#%
אבא לקח אותי הביתה וזרק אותי על הריצפה והתחלתי לבכות הוא הרביץ לי בכיתי ובכיתי אבל זה לא עזר הוא המשיך להרביץ לי ואני המשכתי לבכות.
ככה זה היה במשך כל השנים האלה כל השנים המזעזעות האלו…
#סוף פלאשבק#
"אז הסיבה שאבא שלך הלך לכלא ובגד בכם בכללי והרביץ רק לך היא שהוא רצה לראות את…"הוא אמר אבל הוא לא גמר את המשפט וירה לי שתי יריות בחזה אני נפלתי מהכיסא שהחוטים שמחזיקים אותי ניקרעים ואני מתחילה לראות מטושט ובוקשי לשמוע אבל את המשפט האחרון שהוא אמר שמעתי… ואפילו מצוין "את גופתך ללא רוח חיים,הוא רצה במותך והוא רצה להיות אחרי לכך"
____________________________________________________________________
#נקודת מבט לירן
אני נאור ואופיר חזרנו הביתה אופיר כבר היה מסטול מהתחת אבל עדיין פיקח ככה בקטנה שמענו יריות מיכוון הבית את אופיר השארנו בפארק אם אסי ואני ונאור דפקנו ריצה הביתה .
שהגענו בעטנו בדלת עד שהאי ניפתחה והיא בכלל הייתה פתוחה הבית נראה זוועה ראיתי מצלמת וידאו נאור לקח את המצלמה התיישב לידי וראינו את כל מה שצולם.
גמרנו הכל אבל משפט אחד לא יצא לי מהראש 'את גופתך ללא רוח חיים…' מה זה אומר זה אומר שאריאל מתה… נאור קם מהמקום והלך לסלון היינו עד עכשיו במטבח "לירן בוא מהר!!" צעק לי דפקתי ריצה למטבח וראיתי את..את אריאל על הרצפה שכל ידיה חבולות מחבלים היא הייתה עם חזייה ותחתונים היו עליה סימנים כחולים וירו בה… "תזמין אמבולנס מהר!!"אמרתי לנאור ורצתי לאריאל "יפה שלי…הכל יהיה בסדר מבטיח לך, אני מבטיח"אמרתי ונישקתי בראשה , בדיוק הגיע האמבולנס עלינו אני ונאור על האמבולנס ונסענו למאיר.
הגענו ישבנו בחוץ חיכינו וחיכינו עד שהפלפון שלי צלצל עניתי "הלו"אמרתי "אתה מוכן להסביר לי מה לעזאזל קרה?!" זה היה אופיר "בוא למאיר אני יסביר לך"אמרתי לו "שו מאיר? הבית חולים?" שאל "כן"אמרתי והוא ניתק. אחרי רבע שעה הוא נכנס בריצה לאיפה שאנחנו "מה קרה לאריאל?"שאל בלחץ "ירו בה עובדים של אבא שלנו שרצה להרוג אותך. קח תראה"אמרתי והבאתי לו את המצלמה הוא ראה את הסרטון והיה בשוק בדיוק כמונו .
אחרי שעתיים סוף סוף הרופא יצא. לא היה אפשר לפאנח את המבט שלו אם יש לו בשורות טובות או רעות "אני מצטער אבל… היא בקומה"אמר והשפיל את הראש הייתי בשוק איך ממשיכים מכאן פאקניג אחותי הקטנה בקומה.
אמא סמחה עליי היא פאקינג הפקידה בידיי את הדבר הכי יקר לה בעולם הבת שלה. לא רק לה היא הכי חשובה בעולם גם לי זאת אחותי הקטנה סמחו עליי שאני אטפל בה שאני אסמוך עליה ותראו מה קרה היא בקומה אשכרה קומה עם הייתי שומר עליה כמו שצריך זה לא היה קורה אני יודע אני איכזבתי את כולם אני אשכרה לא שמרתי על אחותי והיא נכנסה לקומה אני מצטער אריאל אין לך מושג עד כמה… תראי מזה כבר חצי שנה שאני מדבר אלייך ואת כמו מתה לא מגיבה לא כלום תמיד אומרים שאני בקומה שומעים ורואים הכל תני לי סימן ארי סימן שאת סולחת לי שלפחות את שומעת כמה אני מצטער ויודע שבאשמתי זה קרה לך בבקשה ארי בבקשה…"אמרתי ודמעה בוגדנית ירדה מעיניי כן, ככה זה כבר חצי שנה חצי שנה נוראה שהדבר היחידי שאני עושה בא זה לדבר לאחותי ששוכבת כמו מתה שלא מגיבה לא מדברת לא צוחקת את הצחוק שלה שתמיד מדביק את כולם. לא מחייכת את החיוך היפה שלה שגורם תמיד לכולם לחייך ארי יפה שלי איפה את בבקשה תחזרי עלינו אני מתחנן "כלום כבר לא אותו דבר אופיר לא בבצפר כבר כל יום הוא הולך למועדון משתכר עד התחת מזיין את כל המועדון והולך לאיזה פארק להקיא וחוזר ב-6 בבוקר. נאור בבצפר אבל כל יום הוא הולך מכות עם כולם מישהו רק מזכיר תשם שלך או מדבר על אחותו שלו הוא מתעצבן כל הכסף שלו שהוא הרוויח וחסך הולך על וודקות וסיגריות גם אצלי ואצל אופיר זה ככה… יפה שלי בבקשה תעוררי בשבילי בשביל אחיך הגדול…" פתאום קרה דבר שלא ציפיתי שיקרה…