גולשת- פרק 26

שאלתי את עצמי אם נייט עדיין ירצה אותי? מכיוון שאני לא בטוחה אם הייתי במקומו.
ידעתי שפגעתי בו, אני יכול לנסות לחשוב כמה, אבל אני לעולם לא אדע באמת. הכי גרועה היה הכאב שהוטח בבטני בכל פעם, שהנחתי לעצמי לחשוב כמה פגעתי בו. לא משנה כמה ניסיתי להכחיש, הראש שלי הזכיר לי מחדש שהדברים לא ישתנו.
בסופו של דבר, השתדלתי כמה שיותר לא לחשוב על העתיד או העבר, ויותר להתמקד בהווה. נשענתי על חלון הזכוכית של הרכב, מזווית העין, ראיתי את סשה בודקת אותי. זה הפתיע אותי שהודיתי בפני סשה מה הרגשות כלפיי נייט, אך לא הרגשתי שום חרטה לאחר מכן.
אני לא חושבת שבכלל עניין אותי עוד משהו באותו הרגע חוץ מנייט. פשוט חיכיתי לרגע שבו אני אוכל לזנק מהמכונית, ללכת לנייט ולומר לו את השלוש מילים האלה שפחדתי לומר לו. אני לא אשקר, עדיין פחדתי, פחדתי עד כדי כך שבכל פעם שחשבתי על זה, נאלצתי להתנשם בכבדות לצד יבבות. למרות זאת נשארתי נחושה להודות בפניו, לא משנה מה הסיכון. לא משנה אם הסיכון יכול לפגוע בי.
אני זוכרת שהייתי ילדה, אבא לימד אותי שאם לא לוקחים סיכונים ונותנים לראש לשער מה יקרה. זה אומר רק דבר אחד, שאנחנו מפחדים מהאמת, ואנחנו לא נוכל לדעת אותה גם אם ננסה לדמיין אותה כל חיינו.
הוא צדק, יכול להיות שנייט ירצה להיות איתי, יכול להיות שנייט לא ירצה. אבל כל עוד אני לא מסתכנת אני לא אדע לעולם, ואז יכול להיות שאני אאבד אותו.
היה לי ברור הפעם, שאם אני הולכת לאבד אותו, לפחות אני אדע שניסיתי להילחם אליו, לפחות אני אדע אם הוא באמת שווה את זה. בשבילי ובשבילו.
לקח לי פחות משנייה לרדת מהרכב, ושנייה נוספת לעמוד בכניסה.
"את לא נראית שייכת לכאן." גבר ענקי נעמד מולי, "אך עדיין אני חייבת לבדוק מה השמות שלכן?"
סשה נאנחה לאוזני, "יכול להיות ששכחתי את העובדה שרק מוזמנים יכולים להיכנס."
הנפתי את ידי בזלזול ונעצתי את עיניי פה, ולאחר מכן רפרפתי לעבר השולחן שמאחוריו, שני פתקים תפסו את עיניי וחיוך מנצח התפרס על פניי, "אני ארינה ברוק, ועלמה שלצידי היא קלרה מוניק."
"מה לעזאזל?" סשה פלטה במלמול ונעצתי בה את המרפק שלי.
הוא הרים את מבטו כשהוא מגרד בראשו, "תיכנסו גבירותיי."
המוזיקה הנעימה של פסנתר התנגנה בכל עבר במקום היפיפה שהייתי בו.
בשעה שהרמתי את מבטי בחיפוש אחריי נייט, יד תפסה את זורעי, "איך ידעת שאלה השמות?"
"היה שולחן מאחוריו עם פתקים, בדרך כלל יש את זה במקומות כאלה. זה די סתמי." מלמלתי, "עכשיו, אם לא אכפת לך, אני צריכה לחפש את נייט."
היא הרימה את ידה כפושעת, "סליחה ארינה, אם לא אכפת קלרה רוצה לשתות."
חייכתי קלושות והחזרתי את מבטי לעבר הרחבה. מספר השולחנות שהיו שם, לא היה ניתן לספירה. בהחלט הבנתי למה הגבר בכניסה אמר שאני לא נראית שייכת, כל הנשים לבשו שמלות ארוכות, שאני מנחשת שעלו להן כמו השכירות לדירה שלי. משום מה, הרגשתי שאני כן רוצה להיות שייכת, כי נייט נמצא פה.
הלב שלי התכווץ. סובבתי מעט את הראש, ולא לקח לי הרבה זמן לקלוט אותו, עיניו נצצו בזמן שהוא רקד עם מישהי. אני לא יודעת מה עבר עליי באותו רגע, אבל הייתי צריכה לאחוז במשהו, ומסתבר שזה היה בחור.
"את בסדר?"
הנהנתי לעברו, ניערתי את ראשי וייצבתי את ראשי, "אני בסדר, הכל פשוט מעולה." אמרתי בקול ציני וטפחתי על גבו.
לרגע כבר חשבתי שיש לי מין יכולת להגיע למקומות מהר, אבל בכל פעם שאני התקדמתי לעברו אנשים חסמו לי את הדרך. אך עדיין יכולתי לראות את הצבע הזוהר של עיניו. לא היה אכפת לי שאני נמצאת במקום שאני צריכה לכבד את האנשים, לא היה אכפת לי מכלום, דחפתי כל מה שעמד בדרכי. הקללות הקטנוניות שלו נשמעו עומעמו באוזני שהדבר היחיד שרציתי לשמוע היה את נייט.
אולם כשהגעתי אליו, ונעמדתי מולם, הם לא שמו לב אליי. כאשר היא הסתובבה לעבר פניו, ראיתי את ידיה מרמות לעבר כתפיו הרחבות. היא מתה. תפסתי ביד שלה, היא פלטה צווחה ושניהם כיוונו את מבטיהם לעברי.
"מי את?" היא שאלה, בזמן שנייט שאל בו זמנית, "קים?"
משכתי את ידה, כך שלא רק מבטה היה מופנה לעברי, אלה גם כל גופה, "איזה מזל שנייט עונה על השאלות שלך." חייכתי בציניות מזויפת, "עכשיו תקשיבי לי טוב, זנזונת, אם תחשבי על לגעת בו, אם תסתכלי אליו. אני נשבעת שאני אעקור את העיניים שלך, אשבור לך את האף, ולבסוף אני אפוצץ את השדיים המזויפים שלך, אני ברורה?"
היא הביטה בי בפחד, וברגע שאחרי ישרה את גבה לעברי, "את יודעת מי אני בכלל?"
"לא." משכתי בכתפיי, היא פתחה את פייה לענות, והנחתי יד לחסום אותו, "לא שאלתי מי את, אמרתי לא, את לא מעניינת אותי."
היא גנחה בבוז, "אתה מתכוון לומר משהו?" היא אמרה בשאלה לנייט.
נייט כיוון לעברי מבט כועס, "את צריכה לב.."
ידעתי מה הוא הולך להגיד, ולמרות שזה כאב לי אז קטעתי אותו. לא התכוונתי לוותר בקרב הזה, לא הפעם. שחררתי את ידה מידי, והנפתי את זרועי במהירות לעבר צווארו, ומשכתי את פיו לשלי. בזמן שהיד שלי אוחזת בצווארו, כאילו הוא יכול לברוח בכל שנייה, הופתעתי לגלות שנייט לא חיכה שנייה נוספת ומשך את גופי עליו.
חזק.
הרגשתי את חזי נמחץ כנגד שלו, בזמן שטעם האלכוהול בפיו מערבב בשלי בצריבות שרק גורמת לי לרצות אותו יותר. התגעגעתי ליכולת שלו לנשק אותי, כמו שרק הוא יודע, בהתאם. בכמיה.
ידיו נעו בגבי ולאחר מכן הונחו על מותניי, הוא עצר את הנשיקה ראשון, העברתי מגע בשערו, "התגעגעת?"
"אולי, " הוא הלך צעד אחורה ואחזתי בידו, "אולי יותר מהמון אפילו."
חיוך עלה על פניו וגרם ללבי להתכווץ, ולפעום במהירות מהידיעה שאני גרמתי לזה. ידיו של נייט שוב משכו אותי כאשר הם מונחות על מותניי, ולפתע ידיו הונחו על ישבני והניפו את גופי מעלה, שרגליו כרוכות סביב מותניו, ואני יכולה להרגיש את הזקפה בין מותניו.
נעצתי את ציפורני בצווארו, בזמן שהוא פלט אנחת כאב, מיהרתי להחזיר את פי למקום שאליו הוא שייך, אל הפה של נייט, כמובן שגם לעוד אזורים.
הפעם הנשיקה הייתה פראית, לשנינו לא היה אכפת, שאנחנו נמצאים במקום מכובד. פשוט נזקקנו אחד לשני, אני נזקקתי לו, והייתי חייבת להרגיש אותו שוב.
הלשון שלו שיחקה עם שלי בתזוזות מהירות. אלוהים, רק עכשיו אני מבינה כמה התגעגעתי אליו באמת.
אחרי משחק ארוך, לשנו הפסיקה לזוז, ובזמן שאני חיכיתי שיניו הוטחו על לשוני בכאב.
כיווצתי את עיניי בכאב, "למה?"
"על זה שנתת לי לחכות לך." הוא משך בכתפיו, שידיו שומרות לא לשחרר את האחיזה שלו ממני ולתת לי ליפול.
"עכשיו אתה תחכה יותר, כי כואב ל.." אפילו לא סיימתי והלשון שלו כבר הייתה בתוך הפה שלי, וכל הכאב נעלם, הדבר היחיד שנותר, היה התאווה שהרגשתי בכל רגע איתו.
נייט נעצר, הבחנתי ביד מונחת על כתפיו.
אוי אלוהים.
הגבר מהכניסה עמד מולנו, "אני מצטער להפריע לך מר. לורן , אבל הבחורה הזאת משקרת לגבי שמה."
החנקתי צחקוק כשנייט עשה פרצוף, "מה?"
"היא אומרת שקוראים לה ארינה ברוק, זה לא נכון אדוני." הוא אמר.
נייט נאנח, "חשבתי שלא קוראים לך קים לרגע," הוא הפנה את מבטו לעבר הגבר שמולו, "אתה יכול ללכת, זאת החברה שלי, קים."
"חברה שלך?" קול צווחני נשמע מהצד השני.
הבחנתי בבחורה ממקודם בצחקוק, נייט נישק את הלחי, שהתחילה לבעור מסומק, "אני חושב שקים אמרה לך, שאם את לא תלכי, היא תעקור לך את העניים ותפוצץ את השדיים המזויפים שלך."
הנדתי את ראשי, "אני אמרתי שאני אעקור את העניים שלה, אשבור לה את האף ואחר כך אפוצץ את השדיים שלה."
"זה מה שאמרתי, לא?" הוא הצמיד יותר קרוב אליו.
"לא אמרת לפוצץ את האף."
הוא משך בכתפיו, "טוב, אז אם לא אכפת לכם, אני צריך זמן איכות עם קים, להתראות." הוא לא חיכה לתשובה מהם, הוא פשוט משך אותי כלפיו, מסרב לתת לי ללכת לבד ומשאיר את רגליי מסביב למותניו שאני יכולה להרגיש את הזקפה שלו מתגברת בין רגליי.
שמתי לב שאנחנו במעלית רק ברגע שהגב שלי הוטח על הקיר ויד אחת של נייט שחררה את אחיזתה בישבני, ורק אז העזתי לשחרר את הנשיקה.
"לאיפה אתה הולך?"
הוא כיווץ את גבותיי, "אני הולך להזדיין איתך."
"לא זה, שמוק." אמרתי והנחתתי את ידי על אוזנו בחוזקה, "איפה אתה הולך להזדיין איתי?"
הוא הרים את מבטו בחיוך, "את כל כך סקסית שאת אומרת להזדיין."
"אתה לא ענית על השאלה."
הוא נאנח, "לדילן יש דירה כאן, אבל היא חזרה לאנגליה.. אני יכול להמשיך לנשק אותך?"
"לא!" הוא נעץ את עיניו בשלי, "אני מתכוונת, אני לא עומדת להזדיין איתך בדירה של אחותך."
"אז לא נזדיין בכלל." הוא אמר והניח את רגליי על הרצפה בפעם הראשונה מאז שהרים אותי.
"אתה יודע, פתאום הדירה של דילן נשמעת מקום מצוין, " נעמדתי על קצות אצבעותיי והנחתי פי ליד האוזן שלו, "להזדיין בו." נשכתי את תנוך האוזן שלו, ובדיוק באותה הרגע דלת המעלית נפתחה.
אם חשבתי שאני מגיעה למקומות במהירות, טוב, אז נייט הרבה יותר מהר. הוא מיהר שוב להרים אותי, והפעם הוא החזיק אפילו יותר חזק כאילו אני יכולה לברוח. בזמן ששיניו מנציחות חותם על צווארי, מצאתי את עצמי זרוקה על מיטה.
הוא עלה מעליי, "קיבלתי את הבדיקות אני נקי, ואין לי קונדום את.."
"אני נקייה ואני משתמשת בגלולות, כבר דיברנו על זה. עכשיו, אתה מוכן לעשות את העבודה שלך?"
הוא חייך חצי חיוך, הזדחל לעבר הנעלים שלי ומשך אותם מרגלי והעיף אותם אחורה. לאחר מכן, הוא עלה בכל מורד הרגל עד השמאלית שלי שהוא מעביר עליה נשיקות מתוקות וכך גם בירך.
הוא פתח את הכפתור של המכנסיים שלי, ונישק את בטני שנחשפה בגלל שהחולצה שלי התקפלה טיפה למעטה. ברגע במכנסי נחתו על הרצפה משכתי את צווארו של נייט, וגופו נחת על המיטה, "עבר מלא זמן." מלמלתי ונישקתי את צווארו, אחריי זה העברתי ליקוק נעים על גביו, שיכין אותי לטעם העור שלו, שכל כך אהבתי, ונעצתי את שיניי בו.
הוא משך את הגומייה מהשער שלי, תלתלי התפזרו באופן יפהפה, אהבתי את התוצאה שהוא גרם לשער שלי. "יותר מדי זמן."
יותר מדי זמן עד כדי כך שברגע שהתכופפתי לעבר מכנסיו וצליל הרוכסן נשמע. הוא שילב את רגלו ברגלי, ולאחר מכן שוב מצאתי את עצמי מתחתיו וזרק את מכנסו על הרצפה. לא רק זה, הוא קרע את הגופייה שלי.
הוא ידע שאני אוהבת את זה, אני אוהבת שהוא פראי, זה כל היופי שבדבר, לא צריך רומנטיקה ועדינות, צריך תשוקה ופראיות.
הוא השמיט את את כתפיית החזייה שלי, נישק את המקום ברכות, "מושלמת, את יודעת כמה זמן חיכיתי לראות את התלתלים שלך מפוזרים על המיטה?"
כמו תמיד המילים שלו גרמו לי לתשוקה אף יותר, לא נראה לי שזה הגיוני שהתשוקה הזאת תפסיק בכלל. ידי העפתי את ידי לעבר כפתורי החולצה שלו, ובאחרון החזרתי את מבטי לעיניו שבערו מתשוקה לצד עיוות קל הצד פיו, "בטח שאני יודעת, זה אותו הזמן שאני חיכיתי שאתה תהיה בתוכי."
אומנם גם אני התמלאתי בתשוקה שהוא אמר את זה, אבל ברגע שאני פצחתי את פי. דברי הכו בו וגרמו לתשוקה שלו להתערבב עם להט, אדרנלין, ופראיות.
הוא משך את התחתונים מרגלי, כשהוא בזמן הוא מיישר את גבי. המבט של עיניו חדר לתוכי, והוא העביר את ידו בין שערי והניח אותו מאחורי האוזן שלי, "כל כך יפה." היד שלו המשיכה לרדת במורד הגב, כאשר הוא נישק את תנוך האוזן שלי, ומיד אחרי מושך את החזייה שלי מעלי.
הוא הניח אותי על המיטה בחזרה. רגליי עטפו את מותניו ומשכו את התחתונים שלו מרגליו. היד של ירדה אל בין רגלי והעבירה מגע נעים בדגדגן שלי, "נייט."
הוא עלה במורד הבטן שלי שהוא דואג להעביר את לשונו בחלק חלק בה, עד שהוא מגיע לשדיים שלי. החזה שלי התהדק לעברו. לשונו הונחה על השד שלי, היא נעה במעגל סביבה, הוא העביר רעד. מיד לאחר סיים, הוא עבר לשד השני ועשה בדיוק אותו דבר, כאשר הוא ממשיך לעביר רעד בין רגלי בעזרת רגלו.
מבטו כוון אלי, וידיו נשלחו לעבר מותניי.
גניחה נפלטה מפי.
כמו תמיד, נייט הפתיע אותי כשהוא נכנס לתוכי. הבטתי ברגליי שהיו על כתפיו, תנוחה חדשה. אבל זה לא משנה, כל זה עם נייט, חשבתי לעצמי.
גופי התהדק שהוא נכנס אל תוכי, לא משאיר שום חלק מאיברו בחוץ. עצמתי את עיניי בכאב, ופלטתי יבבה מהעונג שהוא גרם לי.
הוא הניח את ידו על פניי, "תסתכלי אליי, קים." הוא נשמע כמעט ומתחנן.
הייתי בתוך אופוריה שלא יכולתי לסרב אילו רציתי, אבל גם לא רציתי.
בזמן שהוא נכנס לתוכי שוב ושוב, וגרם לטלטלה בכל גופי מהמגע שלו, מזה שהרגשתי אותו רציתי אותו יותר. נהניתי מכך שיכולתי להביט בעיניו בזמן שהוא נכנס לתוכי ויוצא.
ציפורניי נעצו את מורד גבו של נייט, "אני כמעט גומ.. מה לעזאזל?" כיווצתי את גבותיי לעברו כשהוא יצא החוצה. "מה אתה עושה?"
הוא נישק את הכתף שלי, ולאחר מכן נשך את תנוך האוזן שלי בכאב, "תגידי לי שאת שלי."
"מה?"
"אני רוצה לשמוע אותך אומרת שאת שלי, ואחר כך תבקשי מה שאת רוצה שאני אעשה.." הוא מלמל בחיוך כשהוא מעביר את ידו בין רגליי.
"אלוהים, נייט," גנחתי, מעבירה את ידי בשערו, "אני שלך, ואני רוצה שאתה תכניס את הזין שלך לתוכי, עכשיו."
הוא החליק לתוכי בכזאת מהירות, בכל הכוח. למרות שהוא היה ארוך, הוא לא רצה להשאיר חלק קטן בחוץ והוא לא חיכה אפילו רגע.
הוא נכנס ויצא שוב ושוב והעביר בגופי הרמוניה מטורפת, קיוויתי שגם ככה הוא מרגיש. גיליתי שצדקתי ברגע שהרגשתי רטיבות בין רגליי. לקח לי פחות משנייה לשחרר את האורגזמה המטורפת מגופי.
הוא הוריד את רגליי מכתפיו, הניח אותן חזרה על המיטה בחזרה על המיטה, ונישק את פי ברכות שהוא נשכב לצידי.
"אני חושבת שאנחנו זקוקים למקלחת."
הוא הפנה את ראשו לעברי, "את רוצה שאני אזיין אותך במקלחת?"
הנחתי את ידי בצד ראשו, ונישקתי את פיו ברכות, "אכן."
התקדמתי לעבר היציאה שאני שומעת את צעדי של נייט מאחורי, ידו משכה אותי אל תוך חדר מסוים, ולפני שהספקתי להשים לב מה קורה, מים נפלו על גופי.
העברתי את ידי בין גופו של שנייט, להפתעתי הוא עצר אותה, הרמתי את מבטי, "היי!"
ידיו נשלחה על מותניי, גופי נצמד על שלו, כשמים נעימים גורמים לו להרגיש רך, למרות שהוא היה כל כך קשיח. הוא התכופף לעבר האוזן שלי, "עוד לא אמרתי את זה,"
"בטח שכן, אמרתי לך שאני שלך מקודם." דחפתי אותו אחורה, והוא נאחז בקיר כדי לא להחליק אחורנית, נשכתי את שפתיי, "סליחה."
"אני אסלח לך, רק אחרי שתגידי את מה שאני באמת צריך לשמוע."
כיווצתי את גבותיי בחוסר ידיעה. עיניי נפערו שהבנתי את כוונתו, הנחתי את ידי על כתפו ועמדתי על קצות אצבעותיי כדי להיות בגובה פני. העברתי את אגודליי בין זיפים, "אני אוהבת אותך, נייט לורן."
הוא נכנס לתוכי, חזק. אם הוא לא היה מחזיק את גופי, כנראה שהייתי מוטחת על הקיר בכאב, אבל אני מעדיפה את הכאב שנייט לורן גורם לי.
"אני מטורף עלייך כל כך."