גולשת- פרק 30

שהבטתי בבניין המתקלף והישן, ידעתי שאני נפרדת ממנו, שאני שאני עוזבת אותו לנצח. אומנם אני אחזור עוד כמה ימים, אבל אני יודעת שהוא לא יהיה אותו הבניין, אותו הבית שתמיד היה לי.
ראיתי בו הרבה דברים. ראיתי בו דברים שהרחיקו אותי מהמציאות, ראיתי בו חומה ענקית שנותנת לי אפשרות להיות לבד, כמו שאני רוצה.
פעם לא ראיתי את עצמי ככה, לא ראיתי את המציאות האמתית, אני חושבת שלא רציתי לגלות את האמת מאחוריי השקט, פחדתי יותר מדי בשביל להיחשף. היום אני מבינה שהכול היה אשליה, אני יודעת שהייתי כלואה.
הדירה הקטנה הזאת הפכה למקלט, מין מחסה ששמרתי בו את כל סודותיי שמעולם לא התכוונתי לחשוף. הדרך שלי לברוח מהמציאות שגם ככה הרוסה, לא האמנתי שאני יכולה לתקן אותה, לא האמנתי שאני אפתח שוב למישהו.
אבל זה קרה.
נלחמתי בתשוקה, נלחמתי ללא הפסקה, מעולם לא הפסקתי לנסות להרחיק אותו, אבל ברגע שהוא היה רחוק ממני, שלא הרגשתי אותו, זה כאב לי. כאב לי מרוב שרציתי אותו, הלב שלי רצה, הגוף שלי השתוקק.
האמנתי שאני אוכל לשמור על איפוק, לומר לעצמי שזאת סתם משיכה.
הרגשתי כאילו הגוף לא מקשיב לפקודות של המוח, כל פעולה שעשיתי הייתה ללא שליטה, כאילו הוא שלט בי.
זה לא היה הגיוני המשיכה, הקנאה, הכאב, העצב, הכל. זה פשוט לא היה הגיוני. הרגשתי כל כך שברירית, כל כך זעירה, הייתי אבודה. ידעתי מה הוא עושה בכל דקה, ראיתי כל צעד שלו, הרגשתי אותו רק במבט.
חשבתי שזה רע, שאני צריכה לברוח, לעזוב. חשבתי שזה ייגמר, לא ידעתי שהוא לא ישחרר, לא ידעתי שהעובדה שהוא לא ישחרר תגרום לי לאושר, לא ידעתי שאני בכלל לא רציתי לעזוב. ברחתי כל כך הרבה פעמים ולמרות הכל הוא מצא אותי, הרגשתי שצעדיי חרוטים ושהוא הולך בעקיבותיהם.
הוא העיר אותי, הוא הראה לי את המציאות בשנייה שונה. הוא הפך לבית שלי, הוא הבית שלי. הבית האמתי שלי מעולם לא יסגור את הדלתות בפניי, לא משנה כמה טעויות אני אעשה, הוא תמיד ייתן לי להיכנס, הוא יהיה המחסה שלי. לא רציתי להכניס עוד אנשים, רציתי רק אותו, לא הייתי צריכה יותר, הוא הפך להיות הכל.
לא הרגשתי שלמה, תמיד אני ארגיש שמשהו חסר, אבל אני יודעת שהוא היה כאן, לצידי. הוא יגרום לי להרגיש את מה שהרגשתי עכשיו, הוא ייתן לי להרגיש משוחררת, כמו שתמיד רציתי.
זאת הסיבה שהרגשתי שזאת פרידה, הרגשתי שאני נפרדת מהעבר, מהקור, מכל מה שרדף אותי. הרגשתי שאני עוזבת לנצח, עוזבת לנצח את העבר שלי, את החומות שבניתי, את כל מה ששמרתי הכל וחיכיתי שיצא.
נייט סגר את דלת המונית ונאנח על הכיסא לצידי בחיוך, "שלום יפה,"
חייכתי לעברו חיוך מתוק, הנחתי את ראשי על חזהו, בזמן שהוא העביר את ידו בין תלתליי. "יפריע לך אם אני אירדם?"
הוא משך בכתפיו בחיוך ממזרי, "אני עדיין יכול להעביר את היד בתלתלים שלך?"
הנהנתי לתוך הכתף שלו, "כן, אתה יכול."
"לילה טוב נסיכה."
חייכתי שעיניי עצמות, לא יכולתי לראות דבר, אבל הרגשתי חיוך קטן על פניו של נייט ברגע שחום גופו טלטל אותי. דבריו נשמעו עמומים למרות שניסיתי לשמוע אותם, אבל כנראה שפשוט השינה התפשטה עליי.

מתחתי את ידי בפיהוק, "הגענו כבר?" שאלתי אבל זה נשמע יותר כמו, "השענו דבר?" נייט כמובן לא הבין, את האמת גם אני לא הייתי מבינה, מצמצתי בעיניי כמה פעמיים, בניסיון להעלים את העייפות ולאחר מכן הפניתי את פניי לעברו, "שאלתי אם הגענו, אבל אני מניחה שכן, נכון?"
הוא גיחך שעיקול קטן מופיע על שפתיו, "כן, את יכולה לצאת מהרכב בינתיים, אני אוציא את המזוודות."
פתחתי את הדלת, הרגשתי שזה לקח לי לי נצח, ראיתי את הדברים בהילוך אטי, והגוף שלי קפא שהרוח הנוראית הוטחה על פניי. אלוהים, זאת פעם אחרונה שאנחנו עושים סקס הרבה, שבוקר למחרת אני ערה בשש בבוקר.
הוא התקדם לעברי שבכל יד הוא סוחב מזוודה, נשכתי את שפתיי, "אתה צריך עזרה?"
"לא," הוא אמר בחצי חיוך סקסי שחשף את הגומה בצד שמאל, "אבל אני אשמח לנשיקה…"
הנחתי את ידי על כתפיו, פיו הרח נגע בשלי, מהר מאוד לשנו מצאה את דרכה ללשוני, הנשיקה הפכה לפראית, שידו אחזה בישבני והצמידה את גופי קרוב אליו אפילו יותר. הנדתי בראשי, דחפתי את כתפיו בעדינות, "לא כאן, נייט."
הוא שחרר את אחיזתו, מתקדם לעבר הכניסה, במשיכת כתפיים, "טוב."
הרמתי גבה, "מה זה טוב?"
"טוב, זה בסדר, אני מניח."
רגלי נעו בהירות כדי שאוכל לעמוד לצידו, פלטתי נחרת בוז, "מעצבן."
הוא חייך על השומר בכניסה והפנה את ראשו מיד לאחר מכן לאוזני, "את בוחרת להתעצבן."
התעלמתי ממנו ונכנסתי פנימה.
אוי, אלוהים. אם חשבתי לרגע שקר בחוץ, אז בפנים היה אפילו יותר קר, להבא אני צריכה לקחת את הז'קט שלי, או משהו. אני אהפוך לשלגון.
רעד בין רגליי הופיע וידעתי שהפעם זה לא בגלל הקור, שלפוחית שתן מרגיזה, לעזאזל. תפסתי את ידו של נייט שדיבר עם בחור כלשהו. "נייט?"
הוא כיווץ את גבותיו בשאלה, "מה קרה?"
"יש לי להשתין," ידי נחתה בין רגלי, שהרגשתי שאני לא יכולה להתאפק, שיט, "אני הלכתי לשירותים, אם אתה מחפש אותי."
שמעתי אותו קורא לי מאחורה, לא עצרתי להקשיב אבל, אני לא חושבת שאני יכולתי לעצור כי בכל פעם שנשמתי אפילו, הרגשתי את הלחץ בין רגליי בוער. פתחתי את הכפתור ורוכסן עוד לפני שאני נכנסתי לשירותים, ידעתי שברגע שאני אכנס, אני לא אוכל להתאפק.
התיישבתי על מושב השירותים, פלטתי אנחה והשענתי את ראשי על הקיר ברוגע.
עיניי נפערו ששמעתי את כמויות הפלוצים מהתא לידי, הנחתי את ראשי על הקיר פלסטיק הדק שמפריד בינינו.
שיט, חרא, אני עושה פיפי, ומקשיבה לפלוצים של איזה בחורה, מה עובר אלי?
סגרתי את הרוכסן וסידרתי את חולצת הטריקו מעליו, ניערתי את גופי בשעה שהעברתי את ידי בשערי לאחור, הייתי נראית הרבה יותר רגועה, הרגשתי הקלה.
צווחה חלשה נפלטה מפי שהבטתי בנייט נשען על הדלת, נחרתי בבוז לעבר והתקדמתי לעבר הכיור כדי לשטוף את ידי, "אלה שירותי בנות."
יכולתי לראות מבעד למראה שהוא התקדם לעברי, מספר שניות אחרי, ידיים קשוחות עטפו את בטני והצמידו אותי אליו, "לא, אלה שירותי גברים."
כיווצתי את גבותיי בלגלוג, "לא, זה לא."
קפצתי בבהלה לאחור שאחד מהתאים נפתח, גבר מבוגר יצא שהוא מעביר מבט בוחן עלי ועל נייט, הוא הפנה מבט מבעד לכתפיו, "חבר שלך צודק, אלה שירותי בנים."
גירדתי בראשי, "אני מניחה שכן."
"את מניחה שכן, מה?"
"אני מניחה שכן אלה שירותים בנים," חייכתי במתיקות, ופניו של נייט הפכו לזעופות, "טוב, אולי את גם צודק."
ידו נשלחה מסביב למותניי, אפו התחכך עם שלי ונשכתי את שפתיי בתאווה, "היה קשה?"
"לא." נאנחתי.
"יופי."
נייט תפס את ידי ולפתע מצאתי את עצמי בתוך תא השירותים הקטן. הוא השעין את ידיו בצדדי ראשי, חוסם לי כל דרך לברוח, לא שרציתי.
לבי הלם בחוזקה, שהוא העביר את ידו בין פניי והמשיך הלאה לעבר מותני והצמיד אותי כלפיו, שידו השנייה עדיין חוסמת אותי. לשנו ליקקה את עור צווארי, שהפך לחמים עם המגע שלו, כל כך התענגתי מהמשיכה כלפיו. ששכחתי לרגע מי אנחנו, איפה אנחנו, שכחתי הכל.
רעדתי כאילו זאת הנשיקה הראשונה שלי, כאילו אני לא מכירה את ההרמוניה שנוצרת בנינו בכל פעם ששפתיי פוגשת את שלנו, בכל פעם שלשונו משחקת עם שלי בכמיהה. הוא סובב את גבי לעברו מרים את חולצתי מעט מעלה, מעביר ליקוק קליל על עורי, "את כזאת מושלמת."
נחרתי בבוז, "לא מושלמת, אבל קרובה."
פלטתי אנחה שהוא נשך את תנוך אוזני, "מבחינתי את מושלמת."
ידיו נשלחו לעבר כפתורי המכנס שלי והתחתונים נפלו על הרצפה. הוא כופף את גבי כלפיי מעטה, השענתי את ידי על הקיר כדי לאחז בו, אני בהחלט צריכה משהו לאחז בו. התאווה השתלטה על גופי במהירות כאשר הוא שלח את ידו אל בין רגליי והעביר מגע קל בין הדגדגן שלי, התחלתי להרגיש את הרטיבות לצד התפתלויות שלי שאצבעותיו חדרו לתוכי שוב ושוב.
"נייט," לחשתי, אבל נשמע יותר כמו גניחה קטועה, שאצבעותיו נכנסנו אפילו עמוק יותר.
הנשימות שלי נרגעו לפתע שהכאב בין רגלי נעלם, בשעה שהתכוונתי לשאול מה קרה, צווחה נפלטה מפי והרגשתי לחץ פועם באיבר שלי.
"אוהו, אתה חי.. חייב להפסיק להפ.. להפתיע אותי." הקול שלי אפילו לא יכל להיות יציב, מרוב הפראיות שבה נייט טלטל את גופי. הוא לא עשה את זה כמו שבדרך כלל בחורים היו עושים במהירות ופזיזות, הוא עשה את זה בכך שהוא הכניס את כולו עד הסוף, יצא ונכנס בחוזקה, גורם לי להרגיש כאב שורף אבל כל כך נעים.

סגרתי את הרוכסן שלי בזמן שנייט פתח את דלת התא, "אנחנו עשינו סקס בשירותים בשדה תעופה." הוא צחק ביחד איתי, טפחתי על בטנו הקשוחה, "לפחות יש לנו עוד זמן לטיסה, אני רעבה."
נייט הפסיק לצחוק ומבטו הפך לקפוא, חרא, בבקשה שזה לא מה שאני חושבת.
"קים?"
הלב שלי דפק מתחת לבגדיי, "כן?"
"הטיסה עוד עשר דקות."
עצמתי את עיניי באימה, שיט, תפסתי את ידו והתחלנו להתקדם, "אני מקווה שהעברת את המזוודות, שהדרכונים אצלך וגם תעודות הזהות."
"כן, הכל פה." הוא גנח בזמן שמשכתי אותו אחרי, "אפשר נשיקה?"
גנחתי ברוגז, "לא."
הוא נעמד במקומו, משכתי בידו אך הוא לא זז, "נייט, נו, אנחנו נאחר."
הוא שילב את ידיו במשיכת כתף, הוא נראה כמו ילד קטן שלא קיבל את הסוכרייה שלו, ילד קטן ומאוד סקסי. לא היה לי חשק להתווכח אז נעמדתי על קצות אצבעותיי ונישקתי את פיו ברכות.
הוא שילב את ידו בשלי, "עכשיו אפשר ללכת."
לקח לנו דקה להגיע למחלקה שלנו, הסדרנית בדקה את תעודות הזהות והדרכונים בחיוך מזויף, מפנה מבט שחצני קטן לעברנו, "אתם כמעט מאחרים."
"הוא רצה להזדיין בשירותים, זאת אשמתו, עכשיו אם לא אכפת לך, אני רוצה להגיע לטיסה."