Avia
אוקי,אז כן לקח לי שנייים! אבל הינה פרק 6 ♥
מקווה שתאהבו ^.^
תחכו להמשך! הוא יעלה בקרוב (אם ירצו האלים)
ושלא תחשבי ששכחתי אז... ד"ש לשרה יחיאלוב המדהימה שמועדד אותי לכתוב מאז שאני זוכרת את עצמי!!! שרווש אני לא יודעת איפה הייתי היום אם לא את!
ויום רביעי בבוקר אני אצלך לצרוב דרמות קוריאניות! תהיי מוכנה! XDDDD
♥♥♥
וד"ש לאוני הכי מדהימה בעולם ספיר!!! אני כול כך שמחה שפגשתי אותך ואני לא מאמינה שיום חמישי אני סוף סוף רואה אותך!!
רק תעשי טובה ואל תהיי איזה אג'ישי זקן בסוף טוב? XD
(מה לעשות ..אינטרנט לכי תדעי D:)
[ולא זו לא ההפתעה!]

גם בסוף העולם פרק 6

Avia 05/03/2012 897 צפיות 6 תגובות
אוקי,אז כן לקח לי שנייים! אבל הינה פרק 6 ♥
מקווה שתאהבו ^.^
תחכו להמשך! הוא יעלה בקרוב (אם ירצו האלים)
ושלא תחשבי ששכחתי אז... ד"ש לשרה יחיאלוב המדהימה שמועדד אותי לכתוב מאז שאני זוכרת את עצמי!!! שרווש אני לא יודעת איפה הייתי היום אם לא את!
ויום רביעי בבוקר אני אצלך לצרוב דרמות קוריאניות! תהיי מוכנה! XDDDD
♥♥♥
וד"ש לאוני הכי מדהימה בעולם ספיר!!! אני כול כך שמחה שפגשתי אותך ואני לא מאמינה שיום חמישי אני סוף סוף רואה אותך!!
רק תעשי טובה ואל תהיי איזה אג'ישי זקן בסוף טוב? XD
(מה לעשות ..אינטרנט לכי תדעי D:)
[ולא זו לא ההפתעה!]

גם בסוף העולם פרק 6

הון קי פרץ בצחוק היסטרי "את אומרת שהאדם שבאת בעקבותיו לקוריאה ואת טוענת שאת מכירה כבר חמש שנים הוא KDS?",
הנהנתי בלי להוציא הגה מפי.
"את בטח מתבלבלת, זה בטח דונג שיי אחר" שיי סונג אמר לי במבט מודאג.
"אני יודעת איזה דונג שיי אני מחפשת, ואני יודעת איך לזהות אותו" אמרתי בשלווה, מודעת לעובדה שאני נשמעת משוגעת, כאילו אני אומרת שלמדתי עם ג'סטין ביבר ביסודי או משהו.
"את מבינה כמה מופרח זה נשמע נכון? אולי את סתם עייפה.." הון קי ניסה להחניק צחוק נוסף וללבוש ארשת פנים רצינית.
"אני יכולה להוכיח לכם" קמתי מהספה באנחה והלכתי לחדרי. הבנים עקבו אחרי מסוקרנים.
הרמתי את הפלאפון שלי שנח על השידה הצמודה למיטה וחיפשתי בגלריה את התמונה ההיא..
שמצאתי אותה פשוט בהייתי בה דקה בלי לומר מילה.את התמונה צילמנו באחד המפגשים שלנו, תמונה ששמרתי והעברתי אותה לפלאפון החדש שלי כול פעם שהחלפתי אחד,התמונה היחידה שלי עם דונג שיי.
תחבתי את הפלאפון בידו של הון קי, שניהם הסתכלו עליה במבט המום אבל עדיין בוחן, עדין שוקלים את האפשרות שפשוט השתגעתי מחוסר שינה.
"זו תמונה מלפני חמש שנים, אני הכרתי אותו שהייתי בת 15, שהייתי תלמידת תיכון" נאנחתי ואז הצבעתי על השרשרת שתלויה על צווארו של דונג שיי בתמונה "וזו..", הוצאתי את שרשרת הכוכב שהתחבאה מתחת לחולצתי "המזכרת האחרונה שהשאיר לי לפני שעזב את הארץ ממנה באתי, הוא אמר לי שזו שרשרת המזל שלו ושיום אחד היא תוביל אותי בחזרה עליו…" שמרתי על פרצוף אדיש כי ידעתי שאם אתן לרגשות שלי להציף אותי,אפרוץ בדמעות.
"זה באמת נראה כמוהו! והילדה.. רואים שזו היא!"הון קי אמר לשיי סונג בשוק, מתעלם לגמרי מדברי.
"אז בכול זאת היית לגמרי רצינית אעא?"שי סונג חייך עליי חיוך קטן ואני הנהנתי בתגובה.
"אני הלך לישון עכשיו,אני ממש עייפה" אמרתי בקול חלש ולקחתי את פלאפוני בחזרה.
הבנים הנהנו "לילה טוב" אמרו ויצאו מהחדר.
"לילה.." לחשתי וסגרתי את הדלת מאחוריהם.
התישבתי על המיטה, לקחתי את הדובי הלבן מבין הכריות ובהיתי בתמונה שוב, "בתקופה ההיא…הכול נראה טוב יותר…לא חשבתי שאי פעם נשתנה…" דמעה חרישית נפלה על המסך.
הנחתי את הפלאפון על השידה והתכרבלתי אם הדובי מתחת לשמיכה. ראיתי אותו! את המלאך שלי, אחרי חמש שנים. שמעתי אותו שר, ראיתי אותו רוקד. לא יכולתי להאמין שזה באמת קורה.
הוא השתפר מאוד מאז הפעם האחרונה ששר לי, ועדין קולו נשאר טהור ומלאכי כתמיד.
עכשיו נשאר לי לחשוב על תוכנית, איך אני-זרה גמורה שלא מכירה ולא מבינה כלום- מצליחה לפגוש את אחד הכוכבים הכי גדולים בקוריאה.
נרדמתי תוך כדי הרצה נוספת של ההופעה שלו בראשי, והעלאת ראיונות שונים לדרף שבה אפגוש אותו, כמה שיותר מהר.

התעוררתי בבוקר במצב רוח טוב, ממש טוב, בהרגשת שמחה שלא הרגשתי כבר כמה שנים טובות. הייתה לי מטרה בנסיעה לקוריאה ועכשיו גם יש לי קצה חוט, השלב הבא היה –איך לעזאזל אני פוגשת את KDS המפורסם. ולמרות השאלה הזו התארגנתי מהר ויצאתי מחדרי מחייכת.
שיי סונג והון קי כבר ישבו במטבח שתו קפה ודיברו בניהם. לרגע תהיתי למה הם לא אוכלים ארוחת בוקר גדולה ומפוארת כמו שמקובל בקוריאה, ואחרי שהעפתי מבט מהיר לכיוון שעון הקיר שהיה תלוי מעל הספה בסלון –והמחוג הצביע על השעה 11 הבנתי שכנראה ישנתי יותר מידי והפסדתי אותה.
"בוקר טוב" אמרתי ומזגתי לעצמי מעט קפה, שכעבור שנייה כיסיתי בהמון חלב וסוכר.
"יא! כול כך הרבה סוכר זה לא בריא!" הון קי אמר בתוקף ולקח מידי את הצנצנת הלבנה הקטנה שהמילה "Sugar" הייתה כתובה עליה בכתב שחור מסולסל.
"אני לא יכולה לשתות קפה בלי הרבה סוכר וחלב, אחרת זה מר לי מידי" צחקתי וערבבתי את המשקה שלי בכפית.
"אוקי אז מהיום נתחיל לקנות תה, את התה את לא מטביעה בסוכר וחלב אני מקווה, נכון?"שיי סונג שאל בחיוך.
"לא עד כדי כך" קרצתי ולגמתי מהמשקה המתוק שלי.
"רק חסר לי שתחלי בסכרת פה תחת העיניים שלי" אמר ולגם גם הוא. נחנקתי תוך כדי צחוק והתחלתי להשתעל כמו משוגעת, "תירגעי, אל תשתי כול כך מהר" הון קי נאנח וטפח על גבי.
הפסקתי להשתעל, הסדרתי את הנשימה ופניתי אליהם בחיוך הכי חמוד שלי, "טוב! אז אתם,שני קוריאנים מקומיים, צריכים לעזור לי למצוא דרך לפגוש אותו!"
"אותו?" הון קי שאל לוגם מכוס הקפה השחור שלו.
"את קים דונג שיי!" אמרתי ודחפתי אותו קצת, מתעצבנת על זה שהוא כבר שכח מה שקרה אמש.
הוא נחנק והשתעל קצת "אני יודע אני יודע!!! סתם צחקתי! אוף באמת.." אמר מסתכל על הכתם השחור שנשפך על חולצתו עקב הדחיפה שלי, הוא הסתכל עליי עצבני. ואני בתגובה הוצאתי לו לשון ועשיתי פרצוף.
"היי ילדה! זה לא כזה קל לפגוש כוכבים בקוריאה! בטח לא כוכבים כמו KDS!" הון קי אמר ופשט את חולצתו. בהיתי בחזהו החשוף והשרירי. "מפריע לך?" שאל גורם לי להרים את המבט ולפגוש את עיניו, "קצת,כן" שיקרתי, "טוב אז כדי שתתרגלי לזה! אני לא מתכוון לשנות את ההרגלים שלי רק בגלל שיש פה ילדה קטנה" אמר באדישות וזכה לדחיפה קטנה מצד שיי סונג. "אני לא מבקשת ממך, ואני לא ילדה קטנה!!! אני פאקינג בת 19 אמ.. 20!"
"כמו שאמרתי, ילדה קטנה! ואני גדול ממך בשנתיים אז כדי שתראי יותר כבוד!" הוא אמר והוציא לי לשון.
"מי ילדותי עכשיו?!" התעצבנתי עליו.
"יש לו הופעה בעוד יומיים בסיאול.."שיי סונג אמר לפתע וקטע את הריב שלי ושל הון קי.
"באמת?!" צהלתי
"ואתה באמת חושב שעוד נשארו כרטיסים? נו באמת היונג.." הבחור הבלונדיני אמר בזלזול.
"סתם כרטיסים בטח שלא נמצא.."שיי סונג הסתכל עליו במבט ערמומי "אבל כרטיסים לעיתונאים בטח יש, וכנראה גם כרטיס מעבר לאחורי הקלעים" הוא חייך עליו.
הסתכלתי על הון קי בשוק "אתה.. עיתונאי?".
"לא סתם עיתונאי! הוא נחשב לאחד ממבקרי המוזיקה הטובים בסיאול!" שיי סונג לא הוריד ממנו את העיניים.
"יא! היונג! אתה יודע כמה אני אצטרך להתחנן לבוס שלי שישיג לי כרטיסים במועד מאוחר כול כך?!"הון קי התעלם ממני שוב.
"אבל…"שי סונג עצר לרגע, לחשוב על איך הוא אומר את המילים הבאות בצורה הכי משכנעת שהוא יכול,"תחשוב רגע איזו כתבה מיוחדת זו תהיה! 'מוזיקה ברחבי העולם, מה אומרת תיירת על המוזיקה הקוריאנית!', ככה אתם יכולים ללכת להופעה וגם תוכל לשאול אותה על עוד להקות אחר כך, זו כתבה מצויינת!".
הון קי ערער בדברים לרגע, ואז נאנח "ת'סס היונג באמת…"הון קי אמר עצבני,
"בבקשה!בבקשה!בבקשה!בבקשה בבקשה אופה!!" התחננתי.
הוא הסתכל עלי ומבטו התרכך לרגע, ואז חזר לארשת הפנים הסנובית הרגילה שלו "טוב.. אני אדבר עם הבוס שלי.."הוא נכנע בעצבנות, קפצתי וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו בהתרגשות "תודה אופה! תודה!תודה!תודה!"
"טוב טוב מה שתגידי…" הוא השתחרר מאחיזתי וקם מכיסאו, "אני הולך להחליף חולצה, כי אני לא יכול ללבוש את החולצה הזו-" הוא נופף בחולצת הטריקו הכחולה בידו מולי "-לעבודה, אודות למישהי!" והוא פנה לחדרו.
"מצטערת" צעקתי בעקבותיו מחניקה ציחקוק.
"תודה על העזרה" אמרתי לשיי סונג בחיוך ועטפתי את ספל המשקה שלי בשתי ידי כדי לחמם אותן.
"בכיף" שיי סונג חייך בלבביות וסיים את שארית הקפה שלו, "כדי שאני אזוז לעבודה גם כן" אמר וקם ממקומו, "למרות שאני בטוח שאת רוצה לצאת לרחובות סיאול ולחקור,עדיף שתישארי היום בבית, אני אשכפל לך מפתח היום ואביא אותו בערב, טוב?" הוא הרים את המזוודת עורכי הדין הקטנה שלו מהרצפה ולקח את המעיל החום שלו מעל הקולב בכניסה.
"אין בעיה! קצת מפחיד לצאת לשם לבד בנתים גם ככה" צחקתי
"טוב אז תיהני לך פה, וכמובן- תרגישי כמו בבית" הוא חייך שוב ונעל את נעליו.
"תודה! שהיה לך יום טוב!"
הוא הנהן ויצא מדלת הכניסה.

שהבנים יצאו לעבודה, החלטתי לא להתבטל כול היום אלא לנקות קצת את הבית. שטפתי את הכלים, טיטאתי ,סידרתי וניקיתי,וכעבור כמה שעות יכולתי להתמוטט על הספה מסופקת ולהדליק את הטלוויזיה.
הדלקתי את ערוץ ההופעות ההוא וקיוויתי לראות את דונג שיי שוב.
החלטתי שאחרי כמה ימי התמקמות אני אחפש מקום עבודה, למרות שידעתי שעם הקוריאנית ה'שוטפת' שלי היה לי קשה למצוא עבודה טובה, אבל החלטתי לא לחשוב על זה יותר מידי.
בערב הכנתי נודלס, הקפצתי קצת ירקות עם רצועות עוף הוספתי את הנודלס וטיבלתי בסויה, אומנם אני לא אסיאתית אבל באוכל אסיאתי אני מתמחה. הכנתי כמה סלטים שלמדתי מהאינטרנט וערכתי את השולחן בדיוק לזמן שהבנים אמרו שהם יחזרו.
הבנים חזרו עייפים ורעבים, והיו בשוק מהארוחה שחיכתה להם על השולחן, דבר שכנראה היה נדיר למצוא בימים ששניהם עבדו עד מאוחר.הם אכלו הכול וחוץ ממילות תודה שחזרו על עצמן הם כמעט והתעלמו ממני לגמרי והתרכזו רק באוכל.
שסיימו שיי סונג שטף את הכלים והון קי התמוטט על הספה מול הטלוויזיה.
התיישבתי בקצה הספה והסתכלתי עליו, חושבת מתי היה הזמן הכי טוב לשאול על הכרטיסים.
"את יכולה להפסיק לבהות בי? זה מלחיץ.."הון קי אמר אחרי שלא הורדתי ממנו את עיני במשך 5 דקות.
"אמ.. אופה.."התחלתי לומר חוששת, מה עם הוא לא השיג אותם?
"תירגעי תירגעי.." אמר ושלף שני כרטיסים כחולים-כסופים מכיס מכנסיו שעליהם כתוב "KDS LIVE IN SEOUL" , התחלתי לצרוח ולקפוץ במקומי מעלה מטה, "עכשיו את תפסיקי להסתכל עליי?" הוא הסתכל עליי במבט משועשע "יש לך רק עד מחר בערב להחליט מה את לובשת" אמר באדישות עם חצי חיוך.
"תודה אופה!!!" חיבקתי אותו חזק ורצתי לחדרי, מתחילה להפוך את הארון שרק אתמול סידרתי עם שיי סונג, בתקווה למצוא משהו מיוחד ללבוש ותוך כדי מריצה בראש תסרוקות ואיפור אפשריים שיטעימו לכול תלבושת, נו..כמו בחורה טיפוסית.

ביום למחרת, עקב מזג האוויר הקריר יחסית, לבשתי את הג'ינס הכי יפה שלי, החולצה הכי חמודה שלי- רופפת בצבע ורדרד עם תחרה, ונעלים עם עקב קטן, כי אני גם ככה ניראת ענקית ליד הקוריאניות המיניאטוריות האלה,אז החלטתי שעקב גבוה לא בא בחשבון. איפור ורדרד עדין –תואם לשמלה, ולשערי הוספתי קרם כדי שהגלים הרגילים יהפכו לתלתלים קופצניים.
שיצאתי מחדרי הון קי הסתכל עליי בשובבות ואמר "מי היה מאמין, את באמת יכולה להיראות חמודה שאת מנסה!".
"חהחה! תתנהג יפה,אחרת לא תהיה לך כתבה בסוף" אמרתי ברשעות מזויפת.
"יא! ילדה! אל תשכחי שאם לא אני לא היית הולכת בכלל!" אמר עצבני ואני רק חייכתי בשעשוע.
שהגענו לאולם, הון קי הראה את הכרטיסים לשומרים וקיבל אישור מעבר לאחורי הקלעים אחרי ההופעה. נכנסנו לאולם הענק ואני שמחתי שהון קי היה לצידי, כי אם הייתי קונה כרטיס לבד בטח הייתי עומדת מאחור ואפילו לא היה יוצא לי לראות את דונג שיי מקרוב, אבל המקומות שקיבלנו היו בשורה הראשונה, ממש לצד הבמה.
עמדנו שם מחכים שהמופע יתחיל, ואני הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ מרוב התרגשות,פחד, ציפייה, הכול ביחד.האורות נכבו והאור היחיד שהיה באולם נבא ממיליוני הפנסים הכחולים והכסופים שנופפו המעריצות הצועקות ברחבי האולם.
מוזיקה החלה להתנגן ומשום מקום דונג שיי קפץ למרכז הבמה והחל לנוע ולשיר לפי הקצב.
במשך שעה וחצי בהיתי בדונג שיי בזמן שזז, קפץ, רקד ושר על הבמה. שהיה מדבר, ואני כמובן לא הייתי מבינה, הון קי היה מתרגם לי באוזן כול מילה ומילה כדי שאבין מה הולך סביבי.
כמו תמיד דונג שיי נראה כמו מלאך, קולו הפנט אותי, ובשירים השקטים הייתי עוצמת את עיני ונותנת לקולו הרך לחמם את כול חלקי גופי ולמלא את ליבי.
המופע עבר מהר מידי לטעמי,אומנם איבדתי תחושת זמן שראיתי אותו ,אבל ברגע שהוא הפסיק לשיר וירד מהבמה הרגשתי לא מסופקת, הקול שלו היה חסר לי יותר מידי שנים, ואפילו שעה וחצי שלמה שבה רק הקשבתי לו בלי הפסקה- לא הספיקה למלא את החלל הריק הזה.
אבל כשהאורות נדלקו שוב והמעריצות דהרו החוצה, הלכתי לצד הון קי וידעתי שעכשיו עליי לפעול מהר כדי שלא לפספס אותו. ניסיתי להבין איך אני מגיעה לאחורי הקלעים אבל אל מצאתי שום דלת שמובילה לשם.
"אל תדאגי הוא לא יעזוב עדיין, חכי פה רגע אני הלך לשאול איך מגיעים לשם" אמר הון קי שראה את הלחץ שלי. הנהנתי ועמדתי במקומי. רוב המעריצות כבר יצאו החוצה חוץ מאחת שהחזיקה שקית מלאה במניפות עם הפנים של דונג שיי עליהן . כשהיא ראתה אותי היא דחפה לי אחת ליד בחיוך ויצאה להמשיך לחלק בחוץ בלי לומר מילה. הסתכלתי על המניפה וחיכיתי לחזרתו של הון קי שלא נראה באופק.
לפתע שמעתי קולות לא רחוק ממני ושהסתכלתי לכיוון ממנו הם מגיעים ראיתי את דונג שיי הולך בליווי שני גברים ואישה יפה ארוכת רגלים. הם הלכו מהר ונעלמו מאחורי דלת חומה גדולה בצד השני של החדר. קפאתי, לא יכולתי להאמין שהינה ! הוא באמת לפני! לא רק שר ורוקד אלא הולך ומדבר כרגיל, לא כוכב אלא דונג שיי שלי. הכרחתי את רגלי לזוז ורצתי בעקבותיו, ראיתי אותו הולך עם מלוויו בקצה המסדרון הארוך. עצרתי וניסיתי להסדיר את נשימתי.
"אופה!" קראתי בעקבותיו בכול הכי חמוד שיכולתי באותו רגע, עדיין מתנשפת.
הוא הסתובב לאחור והסתכל עליי, חיוך מלאכי עלה על פניו והוא התקדם בחזרה במסדרון לכיווני.
חייכתי והרגשתי את ליבי פועם מהר, כול כך מהר וכול כך חזק שפחדתי שהוא ישמע אותו פועם מחוץ לחזי.
הוא נעמד מולי "annyeong haseyo" אמר מחייך, הוא הכניס את ידו לכיסו הוציא ממנו עט כסוף. הוא לקח את המניפה מידי, חתם עלייה במהירות והחזיר לי אותה "תודה שבאת למופע" אמר, קד קידה קטנה והסתובב ללכת בחזרה.
הרגשתי שליבי נדם לחלוטין וראיתי היטשטשה.
'תודה שבאת למופע'? הרצתי בראשי שוב ושוב את המילים, זה לא יכול להיות! זה לא קורה לי!
"יא! קים דונג שיי!" צעקתי בכול הכוח, את התסכול שהרגשתי באותו רגע אי אפשר היה לתאר במילים.
הוא הסתובב אליי שוב, אך הפעם לא חיוך היה על פניו אלא פרצוף יהיר ועצבני,
"אתה רוצה לומר שאתה אפילו לא זוכר אותי?!" צרחתי
הוא פלט צחוק מתנשא, וענה ברשעות- "אני אמור לזכור אותך?"


תגובות (6)

מהמם! מושלם! מדהים! מקסים!
פשוט אין לתאר את זה במילים!
את תותחית ואם את מעלה המשך בעוד חודשיים אני נשבעת לך שאני יבוא עד אלייך .( למרות שאת רחוקה) ויושיב אותך על המחשב – לכתוב – במשך 24 שעות!
חחח ו…………………………….דונג שייי המעצבןן הזה!!! האמת, יושב לטופ בול לקחת את התפקיד שלו – נראה מניאק! (אבל בפנים הוא נסיך)
בקיצור, אוהבת אותך ואת הכתיבה שלך (את כבר יודעת את זה)
חג שמח דונסנג, נראה אותך בחמישי 3>

06/03/2012 15:51

תודדדה אוני ♥
לול תכלס, אני אכתוב מזה תסריט, נעביר לאנגלית ,ניתן למישהו שיתרגם לקוריאנית, ואז נמכור לKDS חחחח
ואז נבקש שטופ ישחק את דונג שיי ולי הונג קי ישחק את הון קי ! (גם כי הדמות מסובבת עליו בתקופת יור ביוטיפול וגם כי אני מתה שהוא יצבע לבלונד עוד פעם! XD)
חג שמח!! (לא שאני לא חופרת לך במסן ובאסאמסים כמו פסיכית אבל טוב.. XD)
וכן!!! חמישי סוף סוף רואים אותך!! הגיע הזמן ♥

06/03/2012 15:59

ווואוווו מדהים מדהים מדהים!!!
זה סיפור מדהים ! פרק הורס !!
תמשיכי הכי מהר שלך :)

07/03/2012 01:26

תודה רבה!!! מבטיחה להמשיך בקרוב!!! 3:

07/03/2012 03:28

לא, לא לא!
אל תגידי לי שאין המשך! לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.
את חייבת להמשיך עכשיו!
פליז פליז פליז פליז פליז.
את רואה? השלמתי בסוף את הפרקים, הכתיבה שלך משגעת ואני פאקינק במתח!
יאלה, אני רוצה לראות *היום* המשך!!!!

08/04/2012 19:11

חחחח אני אנסה לעלות את זה היום אבל אין לי שליטה כול כך על מתי האתר יאשר את זה XDDDD
בכול מקרה, סורי על המתח אבל איך אומרים? תסבלו בשקט מוחעחעחעחע (לי כיף כמובן אני כבר יודעת את הסוף XD)
ותודה שקראת ♥
מבטיחה לעלות כמה שיותר מהר! D=

09/04/2012 07:42
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך