האגם הארור

אני מסתכלת אגם המים ההוא,
ויודעת עמוק בפנים מזה לצלול לתוכו,
הוא נראה כמו גן עדן כמו פרי אסור אך כשרק אניח את כף רגלי במים ארגיש הכל .את כל הכאב.
הבגידות. השקרים.
נכנסתי לאגם הזה כבר,אומנם עבר הרבה זמן אבל לקח לי שנתיים לחזור לעצמי.שנתיים של סבל ושיברון לב,
אנשים אומרים לי הוא היה טיפש,נוכל,שקרן,פחדן כל כך.
את היית טובה מידי בשבילו,
אך כשאני מביטה בהשתקפות שלי אני רואה אותו,ואת כל מה שריסק.
לקח לי הרבה זמן לחזיר את הכל אלי,לבנות את הכל מחדש למצוא את עצמי מחדש.
ועכשיו כשאני אני סוף סוף ושאין מסכות .
מכירים לי אנשים אחרים,
ואני?
אני רק מסתכלת על האגם ושואלת את עצמי האם עלי להכנס אליו שוב?
האם אני מסולגת לעצום את עניי ולתת לכאב הזה לאכול אותי מבפנים רק למען בחור חדש?
ואולי הוא שווה את זה ואולי הוא לא
אך אני יודעת כשאתה תבחר בי,ותקח אותי מכל אחרות רק אז אכנס לאגם ואתן לך לפרק אותי לחתיכות.