האהבה של ג'ני – פרק 5

"ג'ני! ג'ני…!!" שמעתי את קולה של אמי הולך ומתקרב.
מיהרתי לנגב את דמעותיי ששטפו את המיטה.
"כן, אמא?" עניתי לה, בעודה נכנסת לחדרי. "אני רוצה לשאול אותך משהו קטן,
ממש פצפון." "מה את רוצה לשאול?" היא ענתה קצת בהיסוס: "אם היינו רוצים
לטוס לשנתיים לארץ אחרת, זה היה בסדר מצידך?"
רציתי לצעוק 'לא!' ולצאת מהחדר, אבל לא רציתי לאכזב את הוריי שרצו מאוד
לטוס ועניתי: "כמובן, לאן אתם רוצים לטוס?" זה היה משפט שהתחרטתי עליו
הרבה מאוד לאחר מכן..
אמי הגיבה במבט מופתע ואמרה "באמת? לא ציפיתי ממך לענות כל כך מהר, ועוד
בתשובה חיובית.. את בטוחה שאת לא רוצה לחשוב על זה? ותכננו לטוס לקליפורניה,
המקום שבו אני ואביך נפגשנו."
"אולי באמת כדאי שאני אחשוב על זה קצת.."
"אני מאוד תומכת בדעתך, ג'ני. אחרי הכול, אם נטוס תתחילי את כיתה ו' בבית הספר
היסודי בקליפורניה, ואת כיתה ז' ב'מידל סקול' בקליפורניה.. את באמת צריכה קצת
זמן מחשבה בנוגע להחלטה קשה כל כך."
"את צודקת, אמא.." התאפקתי שלא לבכות, ונתתי לאמא חיבוק אוהב.
אמא יצאה מהחדר, והתקשרתי לליאור, לספר לה על עזיבת ארץ ישראל לשנתיים,
שזה כולל גם לא לראות אותה כל הזמן הזה, אולי רק בשיחות בסקייפ.
ליאור תמכה בי (לצערי) ואמרה: "תלכי עם הלב. תחשבי על ההורים שלך, שנורא
יתאכזבו אם הם לא יטוסו לשם.. תחשבי כמה עצובה את תהיי אם הם יהיו עצובים."
"תודה, ליאור. שאת תומכת בי גם במצבים הכי קשים! ביי, אני אתגעגע."
"אל תדאגי, הזמן הזה יעבור כמו כלום, אני תמיד כאן בשבילך. את לא חושבת שכדאי
לך להתקשר גם לתום?"
"בדיוק תכננתי להתקשר אליו אחרייך.."
"טוב, ביי.. גם אני אתגעגע המון!"

כעבור מספר דקות, התקשרתי לתום, וסיפרתי לו. תום אמר שכדאי שניפגש ונדבר על
זה פנים מול פנים. קבענו להיפגש מחר אחרי הלימודים בחוף הים בשעה 15:00.
עשיתי מקלחת קצרה של 5 דקות, לבשתי פיג'מה, והלכתי לישון.
לקח לי זמן רב להירדם, מרוב שהראש שלי היה שקוע כולו במחשבות.
אחרי הכול,לעזוב את כל החברים שלי, ואת הארץ שלי, המקום שבו נולדתי לשנתיים שלמות
זה בכלל לא דבר קל..