האם הוא אוהב או מחבב?-פרק 7

כעבור חמש דקות שמענו דפיקה בדלת, זה היה גל, גל ניגש אלי, ולקח וליוה אותי למטה, "בי" אמרתי לנויה ולנועה לפני שיצאנו מדלת הבית,
"תגיד, גל, כשהיית למטה, היו כמה בנים?" שאלתי את גל, "אממ…, ראיתי כמה בנים, אבל הם יצאו מהביניין, למה?" ענה גל, "לא סתם…" אמרתי לו, ובאמת לא היו שם בנים,
גל הביא אותי למועדון ריקודים <שוב!>, גל אמר לי בצחקוק, "אני מקווה שזה רעיון טוב, כי פעם שעברה, זה לא כל כך היה טוב..", "אממ…, זה בסדר.., נחייה וניראה.." אמרתי לגל בציחקוק, כעבור כמה דקות התחלנו לרקוד, סלסה.., זה הריקוד האהוב עלי ועל גל…,
ראיתי בשעון אשר היה תלוי על הקיר, שהשעה כימעט תשע בלילה!, "אממ.., ניראה לי שנלך.., כבר די מאוחר..", אמרתי לגל בלחש, "אוקיי.., בסדר.." אמר, הוא ליוה אותי לבייתי, שהגענו, התחיל מבול, ורוחות חזקות מאוד, אמא שלי הזמינה אותו להיכנס..

"אז זה הבית שלך, אה.." אמר לי גל, "אה.., כן.., למה?, יש לך בעיה עם איך שהבית ניראה?!?!" שאלתי אותו בצחוק.,
עלינו לחדרי, גל הביט בחלון.., המבול עדדין היה בחוץ, הטלפון של גל צילצל, זאת הייתה אמא שלו,
לאחר שתי דקות, הוא סיים את השיחה, "אני חייב ללכת.., אמא שלי מתעקשת שאני אחזור הביתה.." אמר גל,
"אבל מה עם המבול בחוץ?" שאלתי אותו, "אממ.., אני חושב שאני אסתדר…, איך שהו.." אמר אם גיחוך בסוף…
"אוקיי…," אמרתי לו, "ביי" הוא אמר, ליוויתי אותו לדלת הבית, "ביי.." אמרתי, גל לא אמר דבר, רק נופף לי בקט'נה לשלום.
למחרת ניפגשתי אחר הצהריים עם נועה ונויה, דיברנו קצת..,
"נו?, מה עם גל??" שאלה אותי נועה, "אממ.., בסדר.." אמרתי לה,, "טוב.." אמרה לי נויה,
"וואי!!, משעמם לי!!!, בוא נלך לים??", שאלתי את נועה ונויה, "אממ.., בסדר מבחינתי.." אמרה נויה, "סבבה…" אמרה נועה, הלכנו לים…, אחרי שעתיים כל אחת חזרה לביתה, הייתי קצת במחשב, ובשעה 11 בלילה, הלכתי לישון…,
בשעה שמונה וחצי, העיר אותי הטלפון, זאת הייתה נועה, "נועה!!!, למה את מתקשרת אלי!!, למה את מעירה אותי?, היום שבת!!!", אמרתי לה,
"אוי, תסתמי!!, ראית חדשות??" שאלה אותי נועה, "לא.., למה?" שאלתי את נועה בעודי מתיישבת על המיטה, "בחדשות…, אמרו.., ש…, הייתה…." התחילה לומר נועה לאט וביסוס, "נו??, מה אמרו?" שאלתי אותה, "אמרו.., שהייתה.., תאונת דרכים.., והפצוע.., זה……. זה…..", הוסיפה נועה, "נו?!?, מי זה??" שאלתי את נועה בחוסר סבלנות, "זה…, זה.., גל!!!", נועה אמרה סוף סוף, "גל?, גל שלי?" שאלתי אותה עם דמעות בעיינים, "כן.." אמרה לי נועה בעצבות, "בי!" אמרתי לה וניתקתי,
הדלקתי את הטלוויזיה, לחדשות, כתבתי באיזה בית חולים נימצא גל, ואמא שלי הסיעה אותי,
"שלום, איזה מספר חדר נימצא גל?, גל כהן??" שאלתי את אחת הפקידות שם בלחץ, "הוא נימצא בחדר מספר 236…", אמרה הפקידה בעודה מקישה על המיקלדת, "אוקיי.., תודה", אמרתי לה, ובתחלתי לרוץ אל החדר,
"גל!" אמרתי כאשר ראיתי אותו.., הוא היה גבוס ברגל, עם שריטות בפנים..,
"מצבו יהייה בסדר…" אמרה לי אחת האחיות ויצאה מהחדר..,
"ניצן?" שאל גל, "כן.." אמרתי לו עם דמעות, "אל תבכי, זה בסדר.., שמעת את האחות.." ניסה לעודד אותי, "אני בסדר…" הוסיף, "אני מקווה", אמרתי בשקט…