האמת שלי, השקר שלך- פרק 8

קצת מהפרק הקודם:
אני זוכרת אפילו את היום שבו הוא נפטר. זה היה יום שבת אחד שמשי וחמים. אם אדם אחר היה מתעורר לבוקר של יום שבת שכזה, הוא אינו היה חושב שאביו ירצח. הוא אינו היה מרשה לעצמו לחשוב מחשבות שכאלו. הדמעות לא הפסיקו לזלוג באותו יום שבת נוראי.
הדמעות לפתע הציפו את עיניי ובכיתי. אולי בכיתי בשקט, אבל.. בכיתי. הדמעות המלוחות זלגו להן בלי רצוני ואני דמיינתי שאבא איתי. נוגע בשיערי ואומר לי שהכל יהיה בסדר.
לפתע על עורפי ננשף אוויר חם. מישהו נגע בראשי וליטף את שיערי ברכות.
״הכל יהיה בסדר״ שמעתי קול. הסיטואציה כמו הועתקה ממחשבותיי למציאות.
רק שזה לא היה אבא, אלא לוק.

~~~

"אל תדאגי קריס, הכל בסוף יסתדר" הוא לחש לי, ואני? אני לא התנגדתי. הייתי צריכה את החיבוק הזה. הסיטואציה והזמן הם אלו שגרמו לי להיענות ללוק. 'לסלוח' לו כביכול.
"אני, אני.." מלמלתי והוא חיבק אותי חזק. הדמעות זלגו להן על לחיי ומהלחיים על הג'קט של לוק.
"ששש" הוא ליטף שערי ברכות וחום גופו הקל עליי. גרם לי להרגיש שיש כאן אדם שדואג לי.
ש.. אוהב אותי? טוב, שאלה זו עדיין נותרה פתוחה.
"את רוצה שנמשיך את השיחה? אני רוצה לספר לך הכל" הוא הסתכל בעיניי ונמסתי. נמסתי ממבטו הכובש. שנאתי את זה! שנאתי שהוא לא נותן לי לשכוח אותו.
הנדתי בראשי כאות ל'לא', למרות שרציתי לדעת את הסיפור האמיתי שעומד מאחורי לוק כבר זמן רב. הייתי מוכרחה לדעת אם לוק ואלכס באמת היו ביחד, אם הוא היה עם אלכס עוד לפני שיצאנו או שאולי התחיל לחבב בנים אחרי שהיינו ביחד?- שתי הגרסאות, של אמילי ולוק, הותירו אותי במבוי סתום.
כל כך רציתי לדעת, אבל.. הדיבור עם לוק על העניין הזה גורם לדברים רעים לקרות- כמו התאונה, למשל.
"את בטוחה שאת לא רוצה לדעת?" הוא הרים גבותיו. "בסופו של דבר נצטרך לדבר על העניין הזה" הוא המשיך לומר לאחר שראה כי אין תגובה.
"במחשבה שנייה.. תספר הכל" השבתי בקול צרוד.
"אוקי".
"רגע.." עצרתי אותו- "יש לי שאלה לפני..".
"כן.." הוא אמר באדישות.
"אתה בוגד בי עם אלכס?".
"מ..מה?" הוא היה מופתע. "לא.. אלכס בכלל סטרייט" הוא השיב בהחלטיות ולאחר מכן החל לצחוק.
"זה לא מצחיק בכלל.. תפסיק לשקר" גלגלתי עיניים ומה שאמרתי גרם ללוק לצחוק חזק יותר.
צחוקו המתגלגל העלה חיוך בוגדני על פניי וניסיתי לחזור למבט הרציני.
"אלכס הכי סטרייט שיש.." הוא אמר והתחיל לצחוק שוב.
"אמילי סיפרה לי הכל.. שהייתם ביחד, וגרמתי לך לבגוד בו.. וכל העניין הזה.. תן לי להבין- אני היחידה שלא הייתה מודעת ליחסים שלכם?!" אמרתי בכעס.
אלכס המשיך לצחוק עד שנגמר לו האוויר ואז הוא אמר- "ליחסים שלנו? לא היו שום יחסים.. הסיפור היה שאמילי אהבה את אלכס אז הוא המציא סיפור כיסוי.. שהוא ואני ביחד וככה אמילי תפסה מרחק.. אז, זרמתי איתו.. כמו שחבר צריך לעשות" הוא אמר במבט שובב ומלא גאווה.
עיניי נפקחו במבט של 'איך לא ידעתי על זה?' ולוק חייך כשהסתכל עליי.
"ממש כמו שחבר צריך לעשות.. אמילי המסכנה" מלמלתי.
"בטח… מסכנה אמרת" הוא גיחך.
"כן, היא מסכנה.. אתם עבדתם עליה וזה רק בגלל שהיא אהבה אותו" הסתכלתי עליו במבט מזלזל ומאוכזב.
"זה לא רק בגלל זה" הוא נאנח. "היו המון סיבות ורצינו להרחיק אותה מאתנו, וגם מימך" הוא המשיך.
"מימני? היא לא עשתה לי כלום".
"היא עשתה לך המון, תאמיני לי.. ואני לא עומד להגיד לך מה היא עשתה כי יש לה את הזכות לפרטיות.. חוץ מזה…" הוא הפסיק את דבריו ואז המשיך- "אני שונא אותה" הוא צחקק.
"מצחיק מאוד לוק" לא הסתכלתי עליו. בחנתי את החדר מסביבי. הילדה הקטנה במיטה לידי, קראה סיפור והיא הייתה מאושרת.
"אז לא אמרתי לך עם מי בגדתי בך" לוק אמר לפתע.
"דווקא בנקודה הכואבת.. אה?" השבתי בקול כעוס.
"מצטער.. אבל אני חייב לספר לך.. אני מעדיף להגיד לך מי זה, להיפרד מימנו ואז אהיה כולי שלך.. אני אוהב רק אותך" הוא חייך.
"טוב.. אז אני חושב שאת מכירה אותו" הוא ניסה להרוויח זמן.
"נו לוק.. תספר כבר, אני מחכה".
לוק פתח את פיו, מנסה למצוא את המילים הנכונות ולפתע נשמע קול של בכי מהצד.
הסתכלתי הצידה, מנסה לזהות את מקור הבכי.
"אבא של רייצ'ל נפטר" שמעתי את ג'ייסון ורייצ'ל עמדה לידו. בוכה.