הארוס שלי פרק -1

נקודת מבט של עדן:

קמתי בבוקר כמו כל בוקר שגרתי, והתרגנתי למקיף.
שמתי חולצה בית ספר שחורה עם הסמל של המקיף שלנו , וגי'נס בהיר ארוך.
ונעלתי את נעלי הוואנס השחורות שלי.
לקחתי את התיק אדידס שלי בצבע שחור לבן, לא לפני שבדקתי שכל המחברות שלי שם.
וירדתי למטה כשאני תוך כדי שומעת את ההורים שלי מדברים על משהו.
כשהייתי כבר למטה הם פתאום הפסיקו לדבר, אלא הימשכו כרגיל בעיסוקי בוקר שלהם .
אבל לא יחסייתי לזה חשיבות רבה, והלכתי להתיישב בשולחן ואכלתי את ארוחת בוקר שלי.
כשסיימתי אמרתי להורים שלי שלום ויצאתי לכיוון רועי ( הנהג שלנו ) שייקח אותי כמו כל בוקר למקיף
כשהגענו אמרתי לו תודה, וכשנכנסתי כבר לשער ידעתי בדיוק מה מצפה לי , עוד הצקות משובל והחברה שלה.

נקודת מבט של שובל:

כשהגעתי למקיף הלכתי ישר לכיוון המחששה לראות את אהובי.
חייים שלייי צעקתי כשראיתי אותו.
נסיכה שלייי הוא צעק אחרי חחחחחח.
נשבעת שאנחנו הזוג הכי מטומטם שקיים, אבל כמה שלא יהיה אני חולה עליו והוא עלי.
אנחנו ביחד – 3 – שנים בלי עין הרע, ובע'ה ימשיך ככה.
אחחח מי היפה שלי הוא אמר כשהתישבתי עליו, (לא לפני שחיבקתי את ישי ואביאל.)
כמובן שאני עניתי והתנשקנו.
שובל קלטי ישי אמר לי
מה? עניתי לו.
החננה הגיעה הוא אמר .
חחח עכשו הבוקר הזה הולך להיות טוב אמרתי , וכולם צחקו.
עוד כמה זמן מתחיל השיעור? שאלתי.
עוד רבע שעה . אליאב ענה לי.
טוב אז מה נעשה לה הפעם חשבתי לעצמי,(היום יש לי מצב רוח ממש טוב ובא לי לעשות משהו שונה)
יש למישהו איזה רעיון טוב שאלתי?.
לי יש, ישי אמר.
איזה ? שאלתי וכולם הסתכלו עליו.
יש לי בלונים בלוקר בואו נמלא אותם במים , ונזרוק אותם עליה בהפסקה.
הוו זה רעיון ממש טוב אמרתי לו והוא חייך אלי.
אבל משום מה אליאב ואביאל לא נראו כל כך מרוצים, אבל הם גם לא אמרו כלום.
אז יאללה לעבודה ישי אמר, וצחקתי. (תמיד יכלתי לסמוך על ישי בכל מצב שיש, אפילו יותר מאליאב.)
וכולנו התקדמנו לכיוון השכבה שלנו.

נקודת המבט של עדן
כשנכנסתי לכיוון הכיתה התיישבתי בכיסא , וחיכיתי לעדי ותהל ואחרי 5 דקות הם נכנסו לכיתה.
ודיברתי איתם עד שהשיעור יתחיל .
עד שנזכרתי שהיום לא נוכל לעשות את החזרה אצלי של הריקוד הקבוצתי שאנחנו אמורים לעשות .
תקשיבו שנייה!.
אה יפה שליי תהל אמרה, ועדי הקשיבה.
היום אנחנו לא נוכל לעשות את החזרה אצלי של הריקוד.
נו אז הבעיה נפתרה תהל אמרה , ואני ועדי הסתכלנו עליה במבט מוזר.
איך בדיוק? שאלתי.
ההורים שלי החליטו לעשות לי חדר סטודיו באחד החדרים שיש לאביאל.
חחח ואביאל לא התרגז על מה שהורים שלך עשו, עדי שאלה וצחקה .
התרגז זה לא מילה ותהל מלמלה , אבל ההורים שלי לא התרגשו.
אז בכל מקרה היא הוסיפה אחרי המקיף תבואו אלי ונתתאמן אצלי.
סבבה אני ועדי אמרנו, ובדיוק צלצלו.

נקודת מבט של אליאב:

אחרי שסיימנו למלא את הבלונים במים, כולנו חיכינו להפסקה כדי שנוכל לעשות את המשך "העבודה".
תכלס אני לא יודע למה שובל מתעללת בה ככה.
סך הכל היא ילדה טובה, מאוד אפילו.
אבל מה אני יכול לעשות בקשר לזה , אני הרי לא יריב עם שובל כדי להגן על עדן שהיא כלום בשבילי.
אני יודע שיש הרבה פעמים שאני יוצא נמושה ליד שובל, אבל מה לעשות באהבה לפעמים מקריבים דברים.
למרות שהורים שלי לא סובלים אותה בטענה שהיא לא מספיק טובה בשבילי, והם מעדיפים שאני יפרד ממנה.
ויצא עם ילדת בית כמו עדן.
כן כן, אבא שלי ואבא של עדן שותפים , ובנוסף חברים מאוד טובים.

נקודת המבט של עדן :

כהשתחיל הפסקה אני ותהל ועדי יצאנו לספסל הקבוע שלנו שליד הדשא.
כהשגענו הרשתי לעצמי לעצום עניים בספסל, הייתי כל כך גמורה מעייפות כל היד כאבה לי מהכתיבה של השיעור היסטוריה.
תהל ועדי הלכו בנתיים לכיוון הקפיטריה לקנות לעצמם אוכל, לא לפני כמובן שעצרתי אותם ונתתי להם כסף כדי שיקנו לי איזה משהו טעים.
אם כל הכבוד לעייפות התאבון ברוך ה' משכיח את הכל.
כשהם סוף סוף הלכו לקנות את האוכל.
הרשתי לעצמי לעצום עניים ולהקשיב לציוץ הציפורים מעל העץ.
הכל היה נהדר עד ש….