הארוס שלי פרק – 10

המשך נקודת המבט של עדן:

"נפלתי" , עניתי בפשטות ובקןל הכי אדיש שיש.
תוך כדי שאליאב ממלמל איזה משהו , אבל היה ניכר עליו שהוא מעוצבן.
אחרי שהוא הלך סוף סוף לכיוון הספה בעצבים והתיישב בלית בררה , עד שאמא שלי ושלו טיפלו לי ברגל.
כשהם סוף סוף סיימו לי את הטיפול שעשו לי , ואני לא מגזימה.
כאילו כמה זמן לוקח לשים טיפה יוד ולחבוש רגל , אבל הן זה פשוט מכה…. נושפות לי על היוד שהתייבש וחובושות את הרגל כך כל סימטרי , כאילו אני איזה שולחן שקונים אותו לפני קניה … וגילגלתי את עייני שוב והתיישבתי בספה, אך ישר התחילה המתקפה.
" איפה היית ? ".
" למה לא ענית ?".
וכ"ו.
אבל לא יכלתי לענות לשאלות האלה בכנות, כי ידעתי שזה יסבך אותי ואת אליאב… אף אחד מהמשפחות שלנו צריך לדעת על הסכם שיש ביננו.
אז סתם חירטטתי להם איזה תירוץ מעפן … ותודה לאל הם האמינו.
אבל אז אליאב השמוק הזה היה חייב להרוס ולשאול, "איך חזרת לבית ?" ….. וכמובן הודות לו כל המבטים הופנו אלי.
החלטתי לא לומר לו כלום בקשר לאביאל.
" מישהו עשה לי טובה , והקפיץ אותי לבית ".
ופה אליאב היה מחומם מכעס וכך גם ההורים שלי ושלו.
" מי זה היה ?" , אליאב שאל אותי במבט עצבני.
" מאיפה לי " , עניתי באדישות.
" אז עלית אם מישהו זר לאוטו ?" , אבא שלי שאל אותי בכעס .
" כן " , עניתי בפשטות.
" ואם משהו היה קורה לך ? " , אמא שלי שאלה במבט כועס.
" ברוך ה' , לא קרה כלום " , עניתי באדישות יתר ופיהקתי.

נקודת המבט של אליאב :

עדן הזאת … יום אחד אני יאשפז אותה , מרוב האדישות שלה.
חשבתי בראש שלי בעצבים.
הילדה הזאת הבהילה את כולנו.
אני זוכר שבדיוק שאני ושובל עמדנו לעשות סיבוב נוסף…. נו אתם יודעים , לא צריך לפרט.
אז אבא שלה התקשר אלי , כלו לחוץ … ואמא שלה בוכה ברקע , וההורים שלי מנסים להרגיע אותה.
" מה קרה ? " , שאלתי כולי לחוץ.
" אליאב אתה עם עדן ? " , שאל לחוץ מדאגה .
" לא למה ?" , שאלתי אותו לחוץ.
והוא בתגובה נאנח בטלפון … " כי היא עדיין לא חזרה לבית " , ענה בסופו של דבר , בקול מלווה כעס ודאגה.
" התקשרתם אליה ? " , שאלתי תוך כדי שאני שם את הבוקסר עלי … ולוקח חולצה מכנס ומתלבש.
" כן , היא מועברת למענה הקולי " , ענה.
" אני בדרך " , עניתי , וניתקתי תשיחה.
לקחתי את המפתחות של הרכב וירדתי למטה , תוך כדי ששובל כבר התלבשה בשיחה שהיתה לי עם אבא של עדן.
" אתה חייב ללכת ? " , שאלה אותי בכעס.
" כן " , עניתי לה בקול יבש.
אבל… , היא באה לומר אך קטעתי אותה.
" שובל אין לי זמן עכשו לדרמות שלך … אני יתקשר אלייך כבר , ונישקתי אותה יבש בפה.

******
נכנסתי בטיל למכונית , ונסעתי לכיוון הבית של עדן. כשהראש שלי כואב מרוב מחשבות…. אם בגלל חוסר האחראיות שלי קרה לה משהו.
אבל כשהפרימדונה נכנסה לבית כאילו לא קרה כלום, אבל כשהיא סיפרה את מה שסיפרה … שמישהו החזיר אותה לבית , פה כבר הרגשתי מחומם מרוב עצבים עליה.
כאילו רבאק הילדה חכמה בלימודים , אבל טיפשה גמורה בחיים … איך היא לקחה סיכון כזה ועלתה עם מישהו שהיא לא מכירה לאוטו , ואם היה קורה לה משהו .. כל החיים נירא לי הייתי מאשים את עצמי.
" אני חושב שזה רעיוו טוב " , עניתי בקול… והפנתי את מבטי לכיוון אבא שלי ושל עדן.
" גם לפי דעתנו " , הם ענו בכעס , והפנו את מבטם לעדן…. שלא הבינה מה נפל עליה עכשו.
ואז הם חזרו להביט בי.
" אז סכמנו " , עניתי.