הברבור הלבן הצצה לפרק 19
שאקירה התגנבה למגורי הבנים וניצלה שאין אף אחד במסדרון כדי לנצל זאת להתקרב אל ארתורו עוד הפעם מחדש.
היא ראתה אותו ישן בלי שמיכה , רגליו קרות והיה לה בא לחבק אותו כדי להשיב אותו אליה למרות שהוא לא בזוגיות עם אף אחד.
היא התקרבה אליו מבלי שירגיש במישהו זר שפורץ לו לחדר שלו ללא רשות ונתנה לו נשיקה קטנה על השפתיים.
היא ליטפה את שערו ברוך בעוד חשבה שאף אדם לא ער בשעות הקטנות של הלילה.
" אני ואתה נחזור להיות זוג גם אם לא תרצה זה יקרה רק מתי שאתנקם בחואנה על כך שבגלל הטיפשות שלה איבדתי אותך ונפרדת ממני בדרך הכי אכזרית שיש.
האשמת אותי שהפרדתי בינך לבין חואנה הארורה הזאת.
למרות שזה היה נכון לא הפסקת להאשים אותי .
אבל תראה כמה אהבה הייתה לי כלפייך לו רק ידעת מה הייתי נותנת בשביל שתהיה שלי שוב.
הייתי מהמרת על הכול כדי שנחזור להיות אחד בשביל השנייה תמיד , אהובי.
אבל אתה היטב אמרת שלא תסלח על מה שעשיתי שאנחנו זה שקר אחד מוחלט.
אני יודעת שזה לא נכון אני יודעת שעמוק בתוך תוכך אתה אוהב אותי כל כך שאתה ממש מפחד ממה שיקרה לעצמך." היא אמרה כאשר חיוך עצוב עלה על פניה.
היא נתנה בו מבט אחרון לפני שהיא יצאה מן החדר.
" להתראות אהובי." היא אמרה כשמלא דמעות נפלו מעיניה.
כשאנטוניו הגיע לביתה הגלידה כבר נמאסה לחלוטין והיא הייתה אטומה בתוך קופסה סגורה במשך כל השעתיים שבהם חיכה בצומת עד שהאור ברמזור יתחלף.
" שלום." אמר אנטוניו בחיוך רחב ונתן לה נשיקה על הלחי , " אני מצטער על ההפרעה." קרא בחיוך מצטער וחייך אליה בשלווה.
" שלום גם לך אנטוניו באת בדיוק בזמן מה עם הגלידה? היא נמסה בשמש?" שאלה לוסי בחיוך סקרן והתיישבה על הכיסא כי הרגליים כאבו לה עד מאוד.
" קניתי לך גלידת פיסטוק בדיוק כמו שביקשת. קבענו שנאכל אותה ביחד." קרא אנטוניו בחיוך נוסטלגי ופתח את הקופסה כדי שיוכל להתחלק בגלידה ביחד עם לוסי.
" תודה רבה . אפרופו גלידה איזה טעם תעדיף יותר?" אמרה לוסי בנימה סקרנית.
" אני אוהב גלידת לימון נענע מה אנחנו מדברים כל כך הרבה." קרא אנטוניו כשחיוך עליז נמרח על פניו כאילו זה היה ברור מאליו שהוא היה בן אדם שמח מאז שהוא התרגרש מדניאלה אמה של ברברה.
" בואי נאכל את הגלידה ." אמר אנטוניו בחיוך של ניצחון והאכיל את לוסי בכפית גדושה של גלידה.
תגובות (0)