הגולשת- פרק 4

מאז הפעם האחרונה שראיתי את לוק, החלטתי שאני מנתקת את עצמי מהעולם החיצון לגמרי. כמעט ולא דיברתי אם אף אחד. ידעתי מה קרה לי אחרי שהוא הלך, זה קרה לי בכל פעם שנתתי לראשי לשקוע אל תוך המחשבות, זה קרה ברכב עם מיה, וזה קרה שוב עם לוק. זאת היית ההחולשה שלי, הזיכרונות האלה, אותם הזיכרונות שדואגים לגרום לגופי להשתתק.

"סליחה," קול ניער את ראשי, והרמתי את מבטי לעבר הבחור שכנראה רוצה לשתות את אחד המשקאות. "אפשר ואן גוך כפול?"
הנהנתי לעברו בזמן שהתכופפתי להוציא את המשקא שביקש, ולמזוג אותו בצורה שתשאיר אותה מגרה, וכך אני אוכל לקבל את הטיפ שלי, כמו תמיד.
"עוד משהו?" שאלתי אותו , הנחתי את ידי על הבר ולקקתי את שפתיי, מצפה לטיפ גדול ושמן ממנו.
הוא הניח את ידו על גביי שלי והעביר ליטוף קל על גבייה, "אני קיבלתי את הכל, תשמרי את העודף." אמר והוציא מכיס מכנסו כמה שטרות ירוקים, "כמובן שגם את הטיפ."
הוא חייך חיוך ממזרי והגיש לי עוד כמה שטרות ירוקים, לצד פתק קטן עם כמה ספרות שכתובות על גביו. החזרתי לו חיוך קל, בזמן שהוא סימל לי עם ידו 'להתקשר', מחכה שהוא יסתובב כדי שאני אוכל לזרוק את הפתק לתוך פח האשפה, ולהכניס כבר את הטיפ לתוך כוס הטיפים המלאה שלי, של מרקו ושל מיה. רוב הטיפים היו מגיעים עלינו, הרבה בחורים אהבו את היופי הנשי והעדין של מיה, או את היופי הפראי והסקסי שלי, אבל לא הייתה בת אחת שלא אהבה את היופי של מרקו. החלטנו שאנחנו נתחלק בטיפים רק בינינו, במקום עם כל שאר הברמנים, שלהבדיל מאיתנו, השיגו פחות.

התחלתי לנקות את הבר, שהסריח מהאלכוהל שנשפך והפך לקשה ודביק, בזמן שמרקו דואג להעביר ניגוב נוסף. המועדון עדיין לא התרוקן, למרות הרצון העצום שלי שכולם יצאו, המקום לא הפסיק להמלא. בזמן שמוסיקה מרעידה את אוזניי, וגורמת לבר לרעוד מעט.
"אני עייפה," מיה קברה את ראשה אל תוך ידיה שהונחו על הבר בייאוש.

מרקו תפח על גבה בניסיון לנחם אותה. "אל תנחם אותי, לך מחכות כמות של בנות שם," מיה הציצה מבעד לידה וכיוונה לו עם ראשה, לעבר מספר הבנות שהיו שם.

"את פשוט רעה." אמרתי בבוז, ממשיכה לנקות את הכוסות, בזמן שמרקו מתקדם לשם באיטיות כאילו הזמן ייעצר וייתן לו לברוח.

היא הניחה את ידיה על כתפי, "אני יותר בכיוון של 'מאוהבת' , אבל תקראי לזה איך שבאלך…" היא לחשה לאוזני.
הרמתי את גבותיי בפליאה, והמשכתי לנקות את הכוסות, "מה?"
היא הצביעה לעבר הכניסה כשהיא מתקדמת לעמדה שלה, ובחנה אותי מבעד לכתפייה בקריצה, כשהיא אומרת לי בלי קול 'תסתכלי'.

הנחתי את הכוס על הבר הבייאוש ורפרפתי את מבטי לעבר הכניסה…וואו,
פשוט וואו.

וואו, זאת המילה שיכולה לסכם את הגברים החטובים עם החליפות שנכנסו אל תוך המועדון. כל אחד מהם לבש חליפה בצבע שונה, הראשון לבש חליפה מכנס שחור וחולצה לבנה מכופתרת לצד עניבה שחורה וז'קט שחור, והשני לבש חליפה לבנה, ללא ז'קט וחולצ המכופתרת שונה. שניהם תפסו את עיניי, עד הרגע שהאחרון מבניהם נכנס.
לצד האורות החשוכים של המועדון, העיניים שלו זהרו בצבעם הכחול- אפור הסוחף, עצמות לחייו נראו בולטות אף יותר, למרות הזיפים הקטני שעטפו אותם. כשהוא הסתובב לשבת בספות של המועדון, והפנה את הגב שלו לעברי, עיניין אותי אם הגב שלו קשיח כמו הבטן, ואיך תהיה ההרגשה שאני אניח את ציפורני שם.

אין ספק שמנהל שלי, הוא בין הגברים הכי יפים שראיתי בחיי, שלא נדבר על סקסיים.

"קים!" מיה צווחה לעברי וגרמה לי לנתק את המבט הבוחן שלי מנייט במהירות, לפני שמישהו ישים לב לזה.
התקדמתי לעברה בשאלה, כשהיא הצביעה לעבר הבחור שלבש את החליפה עם החולצה השחורה והז'קט הלבן. את האמת מקרוב הוא נראה הרבה יותר טוב.
היא הניחה את ידיה על כתפייה, במבט מתחנן, "בדיוק התחילה ההפסקה שלי, אני חייבת לעשות פיפי.."

"מיה," אמרתי ושלחתי מבט לעבר הבחור,
היא הניפה את ידה בזלזול מסמלת לי שלא אכפת לה, כשלאחר מכן היא ממהרת להחזיר את ידיה אל בין רגליה.
נחרתי בבוז , "פשוט תלכי."

היא הרימה את ידה בניצחון, "אוהבת אותך, וכמובן להתראות לחתיך." היא אמרה ונופפה לשלום לעברו ולעברי. הוא סימל לה שלום בחזרה, כשפרצוף מופתע על פניו.
"אז, מה אתה רוצה לשתות?" שאלתי בחיוך מנומס, מתעלמת מהתנהגות של מיה.
הוא הצביע לעבר השולחן, שהיה ישר ממולנו, "אני צריך שאת תבואי לשם, שכחתי מה כל אחד רוצה," הוא חייך לעברי חיוך מתנצל.
"שטויות," שללתי את דבריו, "אני רק צריכה שתשכח את כל מה שקרה עם מיה, סגור?"
הושטתי את ידי לעברו, ולפני שהוא לחץ את שלו בשלי הוא נעצר," חוץ מהחלק שהיא אמרה שאני חתיך."
כיווצתי את גבותיי, "ברור."
"השם זה תומס, דרך אגב." הוא מלמל לעברי בחיוך ממזרי, בזמן שלחץ לי את היד.
חייכתי חיוך קטן ומנומס, "קים."
לקחתי עט כדי לכתוב את סוגי המשקאות שהם יזמינו, כי אם תומס שכח את השמות, אז מה הסיכוי שאני אזכור?
לא רציתי גם לבזבז את ההפסקה שלי בשביל הזמנה אחת, אז ניסיתי למהר כמה שיותר כשהתקדמתי אליהם. בזמן שבחנתי אותם מסביבי, הרגשתי את המבט של נייט מאחורי כמו סכין קטנה, שנכנסת ויוצאת. רק מהמחשבה שיכול להיות שהוא מסתכל רעד עבר בין רגליי ומיהרתי להתעלם ממנו, כשאני מפנה את מבטי לעבר הבחור הנוסף שנכנס עם תומס ונייט אל המועדון, כשבחורה מניחה את ראשה על החזה שלו.
"מה אתם רוצים לשתות?" שאלתי את הזוג קודם, בגלל שככה נייט יהיה אחרון, וגם הסתכלתי אליהם באותו הרגע.
הבחור יישר את גבו, כשהוא מוודא לא להזיז את הבחורה שהניחה את ראשה על גביי החזה שלו, "אני רוצה וויסקי כפול, בבקשה."
"בן, תחזור פעם נוספת על מה אתה רוצה?" הבחורה התרוממה מעליו והפנה את מבטה לעבר בן.
הוא מיהר להחזיר את מבטו לעברי בחיוך מתנצל, "וויסקי, אבל לא כפול."
קרצתי לעבר החברה שלו בחיוך, "את טובה."
"היי," בן קרא לפתע בשעה שסיימתי לומר את דבריי, "זה רק בגלל שאני אוהב את אווה, בדרך כלל אני לא מקשיב."
אווה חייכה לעברי באושר מזויף, "הוא אומר שיש לי קסם."
הוא לא שיקר כשאמר לאווה שיש לה קסם אישי, הוא היה רחוק מכך אפילו. היא הייתה שונה משאר הבחורות במועדון, ובעיקר שונה ממנו. היא התלבשה בצורה מוזנחת לחלוטין, לצד המכנסיים הרחבים והחולצה הנופלת. לא היה זכר לאיפור על פנייה היפות. לא נראה שהיה בה משהו מיוחד, וזה בדיוק מה שהפך אותה למיוחד.
העברתי את מבטי לכיוונו של תומס, "ולך?"
הוא השעין את מרפקיי ידו על הברכיים שלו, עם מבט חושב על פניו, שלאט הופך לחיוך ממזרי, "מרטיני כפ-"
"אני גם רוצה מרטיני!" קול מצמרר של אישה נשמע מאחוריי, כיווצתי את פניי באימה, והבטתי מבעד לכתף אל הבחורה שיושבת ליד נייט.
גנחתי בבוז והתעלמתי ממנה, "אני מניחה שהתכוונת לכפול?" אמרתי בחצי טון של שאלה.
"מניחה וצודקת." הוא קרץ.
כתבתי על היד עם העט את מה שהם ביקשו. לכך זמן עד שהדיו של העט התחיל לקשקש על הזורע שלי. את האמת שרציתי שזה ייקח יותר זמן, העדפתי לו להיתקל בפניו של נייט, ובכלל בעיניו.
"את גם רוצה מרטיני, נכון?" שאלתי את הבחורה במלמול, מבלי להסתכל ממשיכה להתחמק מהמבט של נייט, רק שלרעתי הבחורה לא ענתה אז נאלצתי להסתובב.
"גברת," נערתי את כתפיה כשהיא התעלמה ממני שוב, "את לוקחת מרטיני, נכון?"
היא הנהנה לעברי, "גם נייט רוצה?"
"מה נייט רוצה?" הקול שלנו נשמע כאילו הוא הרגע קם משינה עמוקה.
"מרטיני." אמרתי בזמן שגם הבחורה אמרה "מרטיני."
הוא כיווץ את גבותיו, "אני אוותר, אני לא אוהב."
"תנסה," היא אמרה ונשענה על הספה בשילוב ידיים, "גם ככה זה המקום שלך, נייט."
ידעתי שנייט לא ייתן לה להחליט בשבילו, וכשגיליתי שצדקתי כאשר ראיתי שהוא מניד לעברה את ראשה בשלילה, חיוך נמרח על פניי כשאני לא יכולה לשלוט בו בכלל. קלטתי את המבט של נייט כשהוא מחייך כאילו הוא יודע משהו.
"אז מה אתה רו-"
"אמרתי לך מרטיני,"
הפעם לא יכולתי להתאפק והפניתי את מבטי לעברה, כשאני דואגת לנעוץ את עיניי בחוזקה עד שאני גורמת לה להישען על הספה. "תקשיבי, את יכולה לקטוע את נייט. זה אפילו לא מזיז לי עפעף, את לא יכולה לקטוע אותי." חייכתי חיוך מזויף, "והמלצה שלי, תפסיקי לדחוף את האף שלך לכל מקום."
לפני שהספקתי לשמוע את הקול שלה פעם נוספת, נייט הפנה לעברי מבט כועס ועצבני, "אתה רוצה משהו?"
"לא, קים את לא חושבת שאת צריכה לבקש סליחה מאמילי?"
הנהנתי לחיוב, "צודק."
חיוך מרוצה נמרח על פנייה, כשלאחר מכן היא מלקקת את שפתייה. "קדימה, אני מחכה."
"סליחה," התכופפתי לעברה, "סליחה, אם דיברתי בשפה גבוה מדיי הכוונה. העפעפיים זה בעין או ליד."
שמעתי גיחוך נשי מאחורי, והנחתי שזאת אווה. ראיתי שנייט מתאפק לא לצעוק עלי מול כולם, ולפטר אותי, אז התקדמתי לעבר הבר להכין להם את המשקאות.
סיימתי להכין להם את המקשאות, מתאפקת לא להשים רעל במשקה של אמילי. בעצם, לא התאפקתי, אפילו חיפשתי בחומרי ניקוי פריט רעיל, אבל החלטתי לרחם עליה.
הנחתי את המשקאות על המגש, התקדמתי לעברם בחיוך רחב על פניי. הגשתי לבן ותומס את המשקה בחיוך ושמרתי את שלה לאחרון.
"קיבינימט." פלטתי כשאמילי נעמדה לידי שלא ראיתי וגרמה למשקה להישפך על גופי.
היא חזרה לשבת במקומה וקלטתי שנייט לא לצידה, "אני אשמח למשקה חדש."
היא בהחלט תקבל את המשקה שלה, במיוחד שנייט לא פה. חייכתי לעבר בן והצבעתי לעבר המשקה שלו, אווה מהרה לקחת אותו מידו ולהושיט לו אותו בחיוך, "פשוט תעשי את זה," היא קרצה לעברי בחיוך ממזרי ובחנה את אמילי שהתעסקה בטלפון שלה בצחקוק.
"אני מקווה שאת אוהבת את המשקה שלך רטוב." נעמדתי ממולה, בזמן שהיא הביטה בכיווץ גבות.
הצווחה שיצאה מפיה נשמעה אפילו יותר חזק מהמוסיקה של המועדון. "אוי, לא אהבת?"
"גם אני לא אהבתי." הקול הגברי נשמע מאחוריי.
הסתובבתי לעבר נייט והצבעתי על גופי, "גם אני."
"זה היה בטעות, היא תקעה בי!"
נחירת בוז נשמעה מהכיוון של אווה, "שקרנית, איך שהיא הסתובבה את מיהרת לעמוד מאחוריה."
"מסכים."תומס אמר כשהוא מרים את הידיים, ובן מהנהן לעבר נייט.
לא שמתי לב אפילו שנייט תפס את זרועי, עד הרגע שמצאתי את עצמי עומדת לידו באמצע רחבת הריקודים. הוא הרכין את ראשו לעברי, ויכולתי לשמוע את הנשימות המהירות שלו מתרסקות נגד פניי. "למה עשית את זה?"
"היא עשתה את זה קודם." דחפתי אותו מגופי, אבל במקום זאת, זה גרם לו לתפוס את ידי ולקרב החזה שלי לבטנו הקשוחה. בטני התכווצה באותה השנייה, אילצתי את עצמי לא להסתכל אל תוך פניו היפות.
ידו של נייט הונחה על סנטרי, כשהוא מכוון את מבטי לעברו. "אל תעשי את זה יותר."
"אתה מוזמן לפטר אותי," אמרתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו ללא הצלחה, "גם ככה אני רוצה להוריד את החולצה הזאת, שחברה שלך דאגה להרטיב."
הוא נחר בבוז, "היא לא חברה שלי, היא בכלל נשואה."
"לא משנה." שללתי את דבריו, מתעלמת מכך שזה גרם לי לאושר לדעת שהם לא ביחד, "אני הולכת לזרוק את החולצה הזאת גם ככה."
הוא הניח את ידיו על כתפיי, "אני לא הולך לפטר אותך."
"יופי."
"יופי."
הנחתי את ידי על ידו, "אתה יכול לתת לי להחליף בגדים לפחות?"
"לא," הוא הניד בראשו, "היא לקוחה, אני רק צריך שתבקשי סליחה."
אני לא יודעת אפילו מאיפה מצאתי את הכוח, להילחם נגדו ולגרום לו לשחרר את האחיזה שלו בגופי. מרוב שכעסתי התחלתי לפשוט את החולצה מעליי, לפני שהספקתי להיכנס לחדר העובדים.
מיה ומרקו הפנו את מבטיהם לעברי בשאלה. "מה עשית?"
"אני? כלום." עניתי בפשטות וזרקתי לעברם את החולצה הרטובה של המועדון, "רק החזרתי למישהי באותה המידה."
מיה הנהנה כמבינה, "יש חולצה אצלי,"
לא אמרתי אפילו תודה, פשוט התקדמתי לעבר הארונית שלה והתחלתי לחפש את החולצה. רציתי לחזור לעבוד, לקבל טיפים, ולעוף הביתה. הרגשתי שאני מתפוצצת. רציתי להתפוצץ ולצעוק, אבל כמו תמיד שמרתי הכל בפנים, במקום לפתוח את הדברים, אחרי הכל היא לקוחה.
"תצאו." הקול שלו נשמע לצד רעש הצעדים של מרקו ומיה שברחו ברגע שנייט נכנס.
הסתובבתי לעברו, "אני לא מבקשת סליחה!"
"מידה C?" הוא שאל כשהוא מעביר מבט בוחן על גופי, וגורם לסומק להתפשט על פניי. שכחתי לרגע שאני לא לובשת את החולצה, מיהרתי ללבוש אותה מעליי, מעלימה כל זכר לצבע האדום שהתפרס על לחיי לפני כמה שניות.
התקדמתי לעבר היציאה, "D."
יצאתי מהמקום לפני שנייט יכול לומר עוד משהו, כשאני מזנקת על הלקוח הראשון שמופיע.

התיישבתי ממולה, בזמן שהיא בחנה אותי מבעד למשקפיים שלה. אני עוד לא בטוחה אם אני מתגעגעת, או שאני סתם צריכה לדבר עם מישהו.
"מה קרה הפעם?" היא שאלה ונאנחה על המיטה שלה.
נשענתי על הכיסא ולגמתי מהכוס מהמים שהיא הביאה לי לפניי, "לוק חזר, ההתקפים חזרו, וגם יש לי מנהל חדש."
"ממתי מנהל חדש יכול להפריע לך?"
נחרתי בבוז, "הוא לא צודקת."