הגולשת- פרק 20

LovE12 15/07/2015 1253 צפיות 5 תגובות

עבר שבוע מאז השיחה שלי עם נייט, הוא בא לבית שלי בכל יום אחרי העבודה. מיה לעומתו, בכלל לא הייתה נמצאת בבית שלנו, לרוב היא 'בילתה' לצד אביה בבית חולים. היא לא שחררה אותו אף לא לרגע, כאילו חייו תלויים בה. את האמת שנראה לי שכך היא באמת הרגישה מאז שהיא נולדה. יכולתי להבין אותה, הוא היה האדם הכי קרוב אליה, היא צריכה לנצל כל שנייה שעוברת כדי לבלות איתו, שהשאירו להם עוד כמה זיכרונות טובים, לא רק מהעבר. ביקשתי מנייט שייתן לה חופשה קלה מהעובדה, הוא לא התלבט ברגע שאמר כן, כאילו זה נורמלי לגמרי. אהבתי את זה שנייט היה איתי כשהייתי צריכה אותו, מדי פעם עלתה בי המחשבה שכדי לי לסלק אותו, אבל לא יכולתי לומר לו ללכת ברגע שהבטתי בפניו היפות שכל כך אהבתי.
הרמתי מפלג גופי את ידו הקשוחה של נייט, התכופפתי להרים את החולצת טריקו שלו שהייתה זרוקה מאתמול על הרצפה, ולבשתי אותה על גופי. הריח שלו היה על גביי החולצה, רחרחתי אותה עוד טיפה לפני שהתקדמתי למקלחת. זה היה טיפה מוזר להסתכל על שלושת מברשות השיניים, אבל התרגלתי לזה, ידעתי שנייט לא ינשק אותי אילולי שיניו היו מסריחות.
גרגרתי בפי וירקתי את משכת השיניים לאחר שערבבתי אותה עם המים. בשעה שהרמתי את ראשי לעבר המראה, פלטתי צווחה שהבטתי בנייט הערום שנעמד מאחוריי. הוא לא ייחס לזה חשיבות, וכרך את ידו סביב צווארו ונישק את תנוך האוזן שלי. הרגשתי את הגוף החשוף שלו נגד החולצת טריקו שלו.
הוא לקח את מברשת השיניים שלו, "אני אוהב לראות את הבגדים שלי על הגוף שלך,"
הרמתי את גבותי בפליאה מזויפת, "חשבתי שאתה אוהב לראות אותי בלי בגדים."

הוא ירק אל תוך הכיור, שטף את פיו והעביר את ידו בין שערו. הוא ידע שהוא נראה מצוין, אבל זה לא שינה את העובדה שבכל בוקר, הוא שוב ושוב העביר את ידו בשערו כדוגמן. אחרי כמה שניות שהוא הביט במראה, ואני הרגשתי צמרמורת בין רגליי רק מלהסתכל על הגב החשוף שלי שנגלה לעניי, הוא יסתובב לעברי כשהוא משעין את ידיו לעבר שיש הכיור של המקלחת. "אני אוהב לראות אותך, בכל מצב, לבושה, לא לבושה, חשופה או צנועה. רק לראותך אותך."
הרגשתי את הסומק עולה בפניי, היה לו יכולת להשפיע עלי ללא לעשות כלום, רק לומר כמה מילים נחמדות וכבר הייתי רטובה. בדרך כלל מילים כאלה לא היו מקסימות אותי, גם לא טיפה, איכשהו שהוא אמר את זה הוא נשמע כל כך אמין, שפשוט רציתי לנזק עליו בכל פעם מחדש. רק שאני העדפתי לפלוט גיחוך בניסיון להסתיר את הסומק והצמרמורת שבגופי, "אתה פשוט אוהב להחמיא."
"רק לך."
נחרתי בבוז, "אתה חייב להפסיק עם זה."
"אבל אני אוהב לראות אותך, אני אוהב להחמיא לך, אז למה שאני לא אומר את זה?" הוא אמר פשטות, כשקמט קטן מופיע בין גבותיו תוך כדי שהוא מכווץ אותם, אפילו ככה הוא היה נראה סקסי.
לא יכולתי להתאפק יותר, הנחתי את ידי על צווארו ומשכתי את פיו לתוכי, פחות מכמה שניות החולצה שלו נזרקה על הרצפה, והוא עצר את הנשיקה כדי להביט אל תוך עיניי. "תבטיחי לי שאת תלבשי את החולצה שוב,"
עשיתי פרצוף, "אולי."
הלשון שלו נדחפה את פי בשנייה, שלאחר שנייה נוספת התחת שלי נמחץ על תוך השיש הקשיח, כרכתי את רגליי סביב מותני והחשופות, כשאני דואגת למצוץ כל חלק וחלק מלשונו הטעימה והחלקלקה. "אני מבטיחה," מלמלתי אל תוך הנשיקה.
הוא שחרר את הנשיקה מצמיד את ראשי על שלי, הרגשתי את האף שלו על שלי, תוך כדי שאני נושמת את הנשימות שהוא מטיח על פניי. "מה את מבטיחה?"
נשיקתי את צווארו, "אני." אמרתי ועברתי לעבר הכתף הרחבה שלו עם לשוני, "מבטיחה," מלמלתי אל תוך לחייו העוקצניות עקב הזיפים, ואז שחררתי כדי להביט אל תוך עיניו. "ללבוש את החולצה, שהריח שלך אליה."
הזקפה שלו חדרה אל תוך גופי בחוזקה כשחדרה אל תוך גופי בין רגליי. גנחתי אל תוך צווארו, שהוא טייל עם פיו בין השדיים שלי. לפני ששמתי לב מים הוטחו על גביי גופי, רגליי נחתו על הרצפה שגבי מופנה לעבר נייט. השענתי את ידי על המקלחת, נותנת לנייט לגרום לעוד אורגזמה מרגשת לצאת מגופי. הוא תפס בשדיי בחוזקה, וטחב את הזין שלו יותר עמוק בתוכי.

"אני עייף," נייט אמר כשראשו שקוע בין ידיו אל תוך שולחן המטבח.
הנחתי את ספל הקפה שלו ליד ידו, כשאני מעבירה מגע קל על גבו החושף. הוא לגם לגימה קצרה, משקיע את כל מבטו בי, אחרי שנייה הוא רחרח עם אפו ועשה פרצוף, "את מריחה עוגה? כי אני כן,"
כיווצתי את פני, הנחתי את הספל והתחלתי לנסות לתפוס את הריח שהוא קלט. "אלוהים אדירים," פלטתי כשריח טוב נשאף אל תוך אפי במתיקות.
התקדמתי לעבר התנור בצפייה. מיה הייתה מכינה עוגות בכל סוף שבוע, בכל פעם טעם חדש. היא הייתה אופה מדהימה בהתחשב בעובדה שלא היה לה אימא שתלמד אותה. היא בישלה, סידרה ועשתה כמעט הכל כדי לתת לנחת. מדי פעם שמחתי שזה ככה, כי הייתי מקבלת ארוחות טעימות ומפנקות.
ידו של נייט הונחה על כתפי. בחנו שנינו את העוגה המגרה שמולנו, שכבת השוקולד מלמעלה התחילה לנזול לצד המראה הרח של העוגה החומה. פתחתי מגירה בהירות, כדי להוציא מגבת, ושלפתי את העוגה החוצה. הריח הטוב שלה התחיל להתפשט בכל רחבי הדירה שלי, כמו תמיד שהיא הייתה מכינה עוגות.
נייט זרק על השולחן סכין, בזמן שהוא מניח שתי צלוחיות חרסינה קטנות. מבטו ננעל על שלי בחיוך, כשהוא מסמל לחתוך את העוגה. כמוהו לא יכולתי לחכות לרגע.

הבטתי בתבנית הריקה, שלפני כמה שניות הייתה מלאה, "אני לא מאמינה שסיימנו הכל." מלמלתי באנחה, נשענתי על השיש כשאני טופחת על הבטן שלי שנראית כמעט ולא שטוחה.
"אני חושב שהיה לי בטן, אם אני אבוא ומיה תכין כאלה עוד," נייט מלמל, העברתי מבט על בטנו שהתמלאה בשרירי קוביות עבים וקשים, לצד החזה המנופח והשרירי שלא.
נחרתי בבוז, "אני לא חושבת שזה יקרה."
הוא נישק אותי ברכות וזרק את התבנית אל תוך הכיור. לא הפתעתי מעצמי או התביישתי שאכלתי הרבה חתיכות של עוגה, את האמת שזה נראה לי ממש רגיל, הרגשתי פתוחה איתו כל כך, כאילו אני מכירה אותו שנים.
"קים?" הוא שאל לצד גרגור גרוני שסימל לי משהו רע, לצד צליל ניעור של דף.
הרמתי את מבטי לעברו, פי נפער ברגע שראיתי את הכתב המסולסל של מיה על גבו, "קים ונייט, הכנתי עוגה למייקל, אל תאכלו אותה, אנחנו נגיע בשעה ארבע וחצי, אוהבת מיה." קראתי מהדף, הנחתי את ידיי על עיניי, "מה אנחנו עושים?"
הוא הוריד את ידיי מפניי, מעביר על לחיי ליטוף קל ומנשק את אפי ברכות, "אני אנסה לאפות, שהייתי קטן עזרתי לאבא שלי הרבה."
מצמצתי בעיניי כלא מבינה, "אבא שלך?"
"אבא שלי בישל, הוא אוהב לפנק את אימא שלי הרבה," הוא אמר כשהוא מושך את כתפיו.

הבטתי צחקוק בפניו המלוכלכות של נייט, מהקמח הלבן שנפרס על פני, כשהוא ניגב את פניו בעייפות. המחשבה שהוא יפה גם ככה, צמררה את גופי. הרגשתי חשק לנשק אותו, אבל במקום זאת לא יכולתי להפסיק לצחוק, שהבטתי על הכתמים הלבנים על פניו.
הוא כיוון את עיניו הכחולות-אפורות לעברי מבעד לכתפו, "מה?"
"יש לך טיפה לכלוך על הפנים," אמרתי במשיכת כתפיים והתיישבתי על השיש של המטבח.
הוא כיווץ את גבותיו ונעמד מולי בשילוב ידיים, כשלאחר שנייה הוא שולח את ידו מאחוריי גבי, "לפחות לי אין ביצה על הראש."
העברתי מגע קל בשערי, "מה?" מלמלתי. עיניי נפערו שנפל לי האסימון, אבל זה היה מאוחר מדי. נוזל צהוב נמרח על שערי, עד שזלג על המצח שלי.
לא צעקתי או החלפתי את מבטי לכעוס, פשוט לקחתי את הקערה של השוקולד, שהוא הכין לשכבה העליונה ושפכתי על ראשו.
"קים!" הוא נהם לפתע, צחקקתי כשאני מוכנה לקרב אוכל עם נייט.
שאלתי את עצמי, איך בכל פעם שאני נמצאת בחברתו של נייט, במקום לעשות סדר אנחנו מבלגנים. העברתי מבט סורק על השיש המלוכלך משוקולד, קמח, ונוזל דביק של ביצה שהתחיל להתקשח, כמו הנוזל של שערי. רצפת העץ כוסתה בקמח, עד שלא חשפה אפילו חלק קטנטן מהצבע של הרצפה.
אבל כל הבלגן במטבח והלכלוך, לא היה שווה ללכלוך שהוטח על גופי ועל גופו של נייט. שוקולד נמרח על גבו עד שיגיע לתחתוני הבוקסר שלו, שעל גביהם יש נוזל צהוב ואבקה לבנה של קמח. כמוהו הייתי מלוכלכת, רק שבמקום השוקולד, פני כוסו בקמח, כך גם רגליי הארוכות, כמעט ולא יכולתי לראות את הצבע השזוף של עורי תחת הקמח. העברתי את ידי בגבו של נייט, טבחתי את חלק קטן מהשוקולד של גבו באחת האצבעות שלי והכנסתי אל תוך פי,"זה מאוד טעים, יחסית לשוקולד שעוד לא מוכן."
הוא הניח את ידו על מותניי ומשך את גופי אל תוך בטנו המלוכלכת, "גם הפה שלך," הוא נישק אותי שאני מאפשרת ללשון שלו לשחק בתוך פי, הוא נשך שפתי התחתונה וגנחתי אל תוך פיו בכאב. הוא העביר את ידו אל הישבן שלי ואחז בו מקרב אותי אליו. מזווית העין ראיתי השעון על הקיר. "רבע לארבע נייט,"
דחפתי את כתפיו מגופי, הוא בחן אותי בפליאה, "אז?"
נעצתי את מבטי בעיניו, ועיניו נפערו בהתייאשות שהוא הבין. הוא העביר את שני ידיו בשערו בייאוש, שלפתע נצוץ הופיע בעיניו, "בואי פשוט נלך לקנות עוגה!"
"עכשיו אתה נזכר לומר?" שאלתי בבוז, הוא גירד בשערו בחיוך מתנצל, משכתי את זרועו והתקדמנו לחדר כדי שנוכל להחליף בגדים.

לא לקח לנו הרבה זמן לקנות את העוגה, למזלנו בכלל לא היו אנשים במאפייה. לקחנו את העוגה שנראית הכי דומה לזאת שמיה הכינה בתקווה שהיא לא תשים לב. הספקנו לסדר את המטבח, כאילו לא נכנסו אליו לפני. לא נשאר יותר ריח של ביצים, או את הנוזל הקשיח שלהם. ריצפת העץ שוב זהרה, שהפעם היא לא מכוסה באבקת קמח לבנה.
נשענתי על חזהו של נייט בייאוש, אחרי שסיימתי להתקלח והפעם לבד. נייט הציע הפעם, לא אני. הוא אמר שככה הוא יוכל להמשיך לסדר. ידו של נייט שיחקה בתלתלי שערי, כשהעברתי את ידי בין הקוביות הקשות של בטנו.
יישרתי את גבי, ששמעתי את הדלת נסגרת כשהקול הצרוד של מיה נשמע לצד הקול המחוספס והבוגר של אביה. התפללתי בתוכי שהיא לא תשים לב וקברתי את ראשי אל תוך צווארו של נייט. דממה נשמע ברחבי הבית, הרמתי את ראשי לעבר נייט שהחזיר לי מבט מופתע.
"קים!"
כיווצתי את פניי בכאב, שהצווחה של מיה חדרה אל תוך אוזני בחוזקה. נייט גיחך, ואני הבנתי שהתפילה שלי לא התגשמה, כנראה העוגה לא הייתה מספיק טובה, לעזאזל.


תגובות (5)

תמשיכי בבקשה!!!

15/07/2015 22:19

מושלם תמשיכי!!! תעלי היום עוד פרק בקשה!!!❤

15/07/2015 22:29

נסיכתייייי! זה מהמםםם, אני מאוהבת בכתיבה שלך! תמשיכייי

16/07/2015 12:02

מתי את ממשיכה??? אולי תעלי היום פרק

17/07/2015 12:44
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך