הגורל שלנו-פרק 1-הקדמה

"עוד לא הספקנו להתרגל לכך שחיינו השתנו בן לילה מרגע שגילינו את זה, זה הזיכרון היחיד שנשאר לנו מאבא, וכל הזמן הזה אמא לא אמרה מילה ופשוט שתקה. אבל עכשיו אנחנו יודעות את זה. זה מה שהיינו כל הזמן הזה, מחר אנחנו נצטרך לעבור עיר, אפילו ארץ למקום רחוק מכאן לצד השני של העולם ולהיפרד מכל החברות שלנו, מהבית , מהעיר ומהארץ." אמרה ג'יין לאחותה קלואי בזמן שדמעות זולגות מעיניהם.
***סטופ***
קלואי וג'יין הם תאומות:
קלואי היא בת 17 גבוהה ורזה, שיער חום ארוך גלי ועיניה בצבע כחול-היא ממש טובה בספורט אבל לא טובה בריקוד, היא אוהבת ממתקים.
ג'יין היא בת 17 גבוהה ורזה, שיער חום ארוך גלי ועיניה בצבע כחול-היא גרועה בספורט אבל טובה בריקוד אוהבת בגדים ותכשיטים.
לאחר לילה שגילינו קצת מעברינו וחלק מעברו של אבא נשכבנו על המיתות הנפרדות שבחדר המשותף שלנו "תכבי את האור" אמרה קלואי. "בסדר, אני מכבה" אמרה ג'יין והושיטה את ידה וכיבתה את האור, זמן עבר, כמה שעות עברו, ולא הצלחנו להירדם כל הלילה חשבנו על העתיד שלנו איך עכשיו הכלל התנהל? לאן נעבור? איפה נחיה? עד שלבסוף נרדמנו. לאחר כמה שעות של שינה שעון המעורר צלצל, היה מאוד מוקדם, 7 בבוקר כיבינו את השעון וקמנו ממיטתנו והלכנו לצחצח שיניים, "תמרחי לי את משחת השיניים" אמרה קלואי. "בסדר" אמרה ג'יין ומרחה את משחת השיניים על המברשות של שתיהן. חזרנו לחדרינו להחליף בגדים לכל אחת הייתה את הפינה שלה. קלואי לבשה חולצה שחורה נופלת וג'ינס ארוך עם קרעים ואספה את שיערה לקוקו גבוה, וג'יין לבשה גופייה לבנה ושורט ג'ינס בהיר ונעלי אולסטאר שחורות ופיזרה את שיערה. סיימנו להתלבש והלכנו לכיוון המטבח אמא עמדה שם, לא ידענו מה להגיד לה, מאוד כעסנו עליה. אמא התקרבה לכיוונינו "סליחה שלא גיליתי לכם שהמשפחה שלנו היא משפחת מלוכה, תלכו היום לבית הספר כבר דיברתי עם המורה שלכן זה יהיה היום האחרון שלכם והיום אנחנו עוברים!" אמרה לנו אמא. היינו מאוד עצובות, היום נצטרך לספר לחברותינו שנעזוב. נכנסנו למטבח והוצאנו שתי שקיות שוקו מהמקרר שתינו אותם במהירות ומיהרנו לצאת, לקחנו את התיקים ולבשנו אותם על גבינו ויצאנו לכיוון בית הספר "אני ממש לא רוצה לעבור מפה!" אמרה קלואי ברוגז. "גם אני, אבל אין לנו ברירה!" השיבה ג'יין. מרחוק נשמע צלצול בית הספר התחלנו לרוץ במהירות "אני לא יכולה יותר לרוץ, אני לא טובה בספורט כמוך!" אמרה ג'יין בזמן שהיא מתנשפת מהריצה. קלואי לקחה את ידה של ג'יין ורצה איתה במהירות לכיוון בית הספר.
נכנסנו לבניין בית הספר מתנשפות מהריצה, ועלינו לכיתתנו חברותינו הטובות רוני ומשי ישבו במקומותיהם וחיכו לנו.
נכנסנו לכיתה וניגשנו אליהן "למה אתן נראות עצובות?" הן שאלו אותנו. "אנחנו עוזבות היום את הארץ" ענינו להן והשפלנו מבט למטה, "מה? למה?" שאלו רונה ומשי. "גילינו שאנחנו משפחת מלוכה, אנחנו נסיכות!" ענינו להן.
"אנחנו כל כך נתגעגע אליכן אבל תמיד נוכל לשמור על קשר בעזרת פלאפון!" אמרה משי עם מבט עצוב על פניה. נשמע הצלצול והשיעור התחיל, המורה נכנסה לכיתה "קלואי וג'יין גשו אליי!" אמרה המורה. קמנו ממקומנו וניגשנו אל המורה עמדנו מול כל תלמידי הכיתה. "ג'יין וקלואי עוברות היום לארץ חדשה, זה יהיה היום האחרון שלהם פה!" אמרה המורה. חלק מהתלמידים היו נורא עצובים אבל חלקם האחר, זה לא היה נראה שהם עצובים, חזרנו למקומנו והתחלנו ללמוד מהנקודה שעצרנו. לאחר חמש שעות של לימודים מעייפים נשמע הצלצול והלימודים הסתיימו. אספנו את חפצינו לתיק ויצאנו מבית הספר עם משי ורונה, "אנחנו לא מאמינות שאתן עוזבות, מה נעשה בלי חברותינו הטובות!?" אמרו משי ורונה.
"אנחנו לא רוצות לעזוב אבל אין לנו ברירה, אבל נשמור על קשר!" אמרנו להן. התקדמנו לכיוון בייתנו לאחר 10 דקות של הליכה הגענו לבית שלנו "ביי" אמרנו להן. "ביי!" הם אמרו וחיבקו אותנו, התחבקנו למשך כמה דקות "אל תבכו! אנחנו נשמור על קשר!" אמרנו להן. "ביי" אמרנו בפעם האחרונה והלכנו אל בייתנו הוצאנו את המפתח ופתחנו את דלת הבית נכנסנו ואמא חיכתה לנו עם ארוחה "שלום היא אמרה, בואו שבו" אמרה אמא, הנחנו את התיק על הרצפה והתיישבנו סביב שולחן האוכל אכלנו עוף ברוטב עם תפוחי אדמה אמא ישבה ואכלה איתנו לאחר 20 דקות סיימנו לאכול, הארוחה הייתה מאוד טעימה, "צריך לארוז מזוודות" אמרה אמא. "טוב אמא" אמרנו לה לקחנו את הכלים וסמנו אותם לכיור הלכנו לכיוון חדרינו ופתחנו את הארון הגדול שלנו התחלנו לארוז בגדים לתוך שתי המזוודות, לאחר שעה של אריזת בגדים ואת כל החפצים שאנחנו זקוקים סיימנו, "אמא סיימנו!" צעקנו לה. התיישבנו על מיתותינו "מעניין לאן נעבור? איפה נגור?" שאלנו את השאלות לעצמנו. חיכינו לאמא שתסיים לארוז לאחר כמה דקות סיימה אמא לארוז "בנות בואו, אתן מוכנות?" שאלה אותנו אמא. "כן, אנחנו מוכנות, אנחנו באות!" אמרנו לאמא. לקחנו את המזוודות מהחדר וסחבנו אותם לכיוון דלת היציאה, אמא באה עם המזוודה שלה לכיוון הדלת, ווידאנו שלקחנו הכל. אמא התקשרה למונית ויצאנו מהדלת עם המזוודות אמא סגרה את דלת הבית עם מפתח, פעם אחרונה הסתכלנו על בייתנו,על הגינה,שלא נראה יותר.
לאחר כמה דקות המונית הגיעה.