הגיל הוא לא פרט חשוב -פרק 23-

-פרק 23-

"עשינו כל מה שיכלנו והצלחנו היא בחיים, היא בחדר התאוששות, אתם יכולים להכנס אחד אחד" הרופא אמר, ובלי להתייחס לשאר שגם חיכו לראות אותה נכנסתי לחדר ראיתי שהיא בדיוק פתחה עיניים
"יפה שלי" אמרתי והתקדמתי אליה
"היי" היא לחשה עם חיוך קטן
"איך את מרגישה?" שאלתי ונשקתי לראשה
"יותר טוב" אמרה
"את רוצה שאני אקרא לאח שלך?" שאלתי
"הוא פה?" שאלה ואני הנהנתי
"כן, תקרא לו בבקשה" אמרה
"אני אחזור מאוחר יותר" אמרתי ונתתי לה נשיקה קטנה בפה ויצאתי. קראתי לרז ואמרתי לו שהיא רוצה שיכנס

*נק' מבט של ליאל*

קמתי כששמעתי שפותחים את הדלת וראיתי את גל, התפוצץ לי הראש (את השיחה אתם יודעים אני לא יעתיק אותה) ואז רז נכנס.
"היי" אמרתי לו
"איך את מרגישה?" שאל
"מתפוצץ לי הראש, אבל לא אמרתי לגל כי הוא היה סתם דואג" הסברתי
"עד כמה כואב לך מ-1 עד 10?" שאל
"9.9" אמרתי
"תקשיבי זה יכול להיות מסוכן, אני הולך לקרוא לרופא, אני אומר לניקול להכנס בינתיים, בסדר?"
"בסדר, אבל רגע.. איך אתה והיא?" שאלתי
"בסדר, היא המשיכה הלאה ואני המשכתי הלאה" אמר ויצא. אחרי דקה ניקול נכנסה.

*נק' מבט של רז*

יצאתי מהחדר ואמרתי לניקול שהיא יכולה להיכנס. הלכתי לקבלה שם וביקשתי ממנה לקרוא לדר' קליין. אחרי כמה דקות הדר' הגיע
"תקשיב דר', ליאל אמרה שממש מתפוצץ לה הראש, אתה יכול לבדוק אותה?"
"בטח" אמר
"רק אפשר לבקש משהו?" שאלתי
"כן" ענה
"אתה יכול להגיד שזו בדיקה שגרתית ורק משפחה יכולה להיכנס" ביקשתי
"אם זה מה שהמטופלת רוצה" אמר
"תודה" אמרתי והלכנו לכיוון החדר. גל וחבר שלו היו בחוץ, גל ראה את הרופא מתקרב כולו נלחץ
"קרה משהו?" גל שאל את הרופא
"לא הכל בסדר, אלה רק בדיקות שגרתיות" הרופא הסבר לו והוא נרגע. נכנסנו לחדר הדר' ביקש מניקול לצאת. והוא התחיל לבדוק אותה. אחרי כמה דקות הוא סיים.

*נק' מבט של ליאל*

"התייבשת, וכנראה זה היה בדרגה גבוה אבל את צריכה לשתות הרבה, ואני אתן לך כדור נגד כאבים" הרופא אמר
"אוקי, ומתי אני יכולה להשתחרר?" שאלתי
"אחרי שאני אתן לך את הכדור" הרופא אמר
"אוקי תודה" אמרתי. אחרי שעתיים כבר הייתי בבית גל נשאר וכולם הלכו ורז הלך לחבר או משהו.
"איך את?" גל שאל אותי
"אני בסדר, אל תדאג" אמרתי, הוא הרים אלי גבה
"מה?" שאלתי לא מבינה
"פעם קודמת שאמר לי שאת בסדר את בסוף לא היית בסדר" אמר
"עכשיו אני רצינית, אני בסדר" אמרתי בחיוך
"יופי, אז אני יכול לעשות את זה" אמר ולא נתן לי להגיב וכבר ריסק את שפתיו על שלי בנשיקה תשוקתית וסוערת. אחרי חמש דקות התנתקנו מצורך הזה לנשום. פתאום משום מקום התחלתי לצחוק
"מה קרה?" גל שאל לא מבין
"אתה יודע במה נזכרתי?" שאלתי כשאני מתפקעת מצחוק
"לא, במה?" שאל
"בכיתה ח' שאתה וכל החברים שלך כל פעם הייתם נכנסים לסטודיו, ואז כמה דקות לפני הצלצול הייתם יוצאים בריצה כאילו ראיתם רוח" הסברתי
"אני זוכר,אבל לא יפה שהלשנתם עלינו" אמר מגחח
"א. לא אני הלשנתי, זו הייתה חברה, וב. כשהיא הלשינה אז לא עשו לכם כלום, וכשבנות שהיו אז בי' הלשינו אליכם קיבלתם עונש או מה שזה יהיה" אמרתי
"ברורו, ברור" אמר והתחיל להתקרב אלי, אני הלכתי אחורה וראיתי שהוא נהנה מהסיטואציה, הלכתי אחורה עד שנגעתי בקיר, וגל המשיך להתקרב אלי, אכישהו הגעתי למצב של שכיבה וגל מעלי. והוא חייך אלי
"איך אני מתה על החיוך הזה" אמרתי והוא חייך חיוך גדול יותר וראו את הגומה
"ואני גם חולה על הגומה הזאת" אמרתי וצבטתי אותו שם
"אבל למה לצבוט?" שאל בקול כועס חמוד כזה ואני צחקתי. ואז הוא ריסק את שפתיו על שלי בנשיקה סוערת ותשוקתית.
"אני צריך להגיד לך משהו" גל אמר כשהתנתקנו מהנשיקה.
"מה?" שאלתי לא מבינה
"…"