hagar gal
הלוואי והיה לי חבר כמו קיידןןןן :(

מה אתם חושבים?!

הדרך שבה אהבתי אותך פרק 7

hagar gal 11/02/2013 1284 צפיות 4 תגובות
הלוואי והיה לי חבר כמו קיידןןןן :(

מה אתם חושבים?!

ישבתי שם והדמעות היכו לי בעיניים; אני לא מאמינה למה שעשיתי אתמול בלילה; בפעם הראשונה בחיי בגדתי בחבר שלי… וזה היה עם אח שלו הגדול.

אני מופתעת מעצמי; הייתי מעבר לשיכורה אתמול בלילה, והפעולות שלי היו לא במקום, ולא יכולתי לשלוט בזה. כעסתי על זה שג׳ון עזב אותי ועשיתי משהו מטופש, ואני מתכוונת מאוד מטופש. הראש שלי עדיין כואב, וחלק מהתמונות בראש שלי היו קצת מטושטשות. אחרי הפלאש אני לא זוכרת הרבה, אבל אני כן זוכרת את הרגע שהתנשקתי עם קיידן.

אני זוכרת את ההרגשה של השפתיים שלו, המגע של היידים שלו, והטעם שלו. ואני כועסת על עצמי שנתתי לעצמי להנות מהנשיקה. איך נתתי לעצמי ליפול לידיים שלו…

נעמדתי בעדינות מהכיסא וסגרתי לאט את הלפטופ. ניגבתי את הדמעה שהתחילה ליפול מהעין שלי,ניסתי לעצור את הדמעות אבל הן לא עצרו. כל כך כעסתי על עצמי על הטיפשות שלי; איכזבתי את ג׳ון… פגעתי בו ממש חזק. אני יכולה להרגיש את הלב שלי מפעיל את הכאב שגרמתי לו.

אבל מה לגבי הכאב שהוא גרם לי? אני לא התכוונתי שהוא צריך לבלות את כל הערב איתי, אבל הוא פשוט עזב אותי. הוא לא רצה שום קשר איתי ואני פשוט רציתי לחגוג איתו את יום ההולדת ה18 שלו. אבל זה לא היה הדדי. הוא פשוט עזב אותי כדי לבלות עם חברים…והוא שיחק כאילו בכלל לא היה לי אכפת.

ירדתי במדרגות והלכתי לכיוון המטבח. ג׳ון ישב שם ליד השולחן, הוא שתה מיץ תפוזים.. האהוב עלינו, והמתח בעיניים שלו גרם לי לרצות להשבר. ״ג׳ון…״ אמרתי בשקט, הקול שלי נשמע שבור ומתחנן.

״אני מניח שאת זוכרת עכשיו?״ הוא שאל ישר ולעיניין, מתעלם מהמבט שלי.

״אני כן…בערך״ אמרתי, יכולתי להרגיש את הדמעות מנסות לפרוץ החוצה.

באותו רגע קיידן נכנס למטבח, הוא עמד שם והסתכל עלי. הוא לבש רק בוקסר, הגוף שלו נתן לי צמרמורת. הוא זוכר מה קרה אתמול בלילה?

הוא יכל להרגיש את המתח שהיה ביני לבין ג׳ון באוויר. הוא הלך לכיוון המקרר תוך כדי שהעביר את היד שלו בשיער שלו. ״מה קורה פה?״ הוא שאל, הקול שלו היה יציב, אבל יכולתי להרגיש שגם הוא נשבר לאט לאט.

״היא נישקה מישהו אחר״ ג׳ון אמר באדישות כאילו זה היה כלום. עמדתי עם עיינים פקוחות הייתי מופתעת.

״למה הוא צריך לדעת?״ שאלתי והתחלתי לבכות.

״זה בפייסבוק, אז כל אחד אחר יודע, למה שאח שלי לא ידע!״ הוא צעק. וכל מה שרק רציתי לעשות זה לצעוק -״כי הוא כבר יודע… הוא זה שנישקתי!!״- אבל לא עשיתי את זה, שמרתי את הכעס שרצה להתפרץ בתוכי.

״אני לא יודעת למה עשיתי את מה שעשיתי. אבל עזבת אותי; יצאת לבלות עם חברים ועזבת אותי כאילו הייתי כלום!״ צעקתי והקול שלי כבר נשבר מהדמעות. הרגשתי כמו איזה מפל כי הדמעות שלי פשוט לא הפסיקו לרדת.

הפנים שלו נרגעו, ״מי זה היה?״ הוא אמר בשקט ורוגע, מה שגרם לו להראות מפחיד יותר.

העיניים שלי ישר זזו לכיוון של הבחור שנשען על המקרר. אותו בחור שלהפתעתי נראה רגוע, אבל בשבילי רק לראות את השיער המבולגן שלו גרם לי לרצות להשבר בתוכי עוד יותר. חשבתי לעצמי שאני צריכה לספר לו הכל, או שאני פשוט לא ייתן לזה לקרות שנית.

ושאם אני יפסיק לדבר על זה אז הרגשות יעלמו. אבל אני יודעת שזה לעולם לא יקרה, ידעתי שהרגשות האלה נועדו כדי להשאר. וזה מה שהפחיד אותי הכי הרבה.

לקחתי עוד מבט אחד לעבר קיידן, רק עם העיניין שהכיוון של הראש שלי היה עדיין מכוון אל ג׳ון. לקחתי נשימה ארוכה ואמרתי ״אני לא מזהה אותו, אני רק עשיתי משהו מטופש, כעסתי״ ואז אמרתי משהו שגרם לי לרצות להישבר על הריצפה. רציתי למות מהמילים האלה, ״אני מבקשת שתסלח לי, ואני רוצה להיות איתך ולא עם אף אחד אחר. אז בבקשה תיקח אותי בחזרה״ חלק מהמשפט היה נכון ממה שיצא לי מהפה.

רציתי להתנצל, אבל רציתי שהוא יתנצל גם. אני גם כמעט רציתי שהוא לא ייקח אותי בחזרה, ולא רציתי להיות איתו. ואז האמת היכתה בי. בפעם הראשונה ידעתי את האמת; לא רציתי להיות איתו.

אני אוהבת אותו ואני תמיד אוהב, אבל לא אהבתי אותי באותה דרך שאהבתי את קיידן. אהבתי אותו יותר בדרך של -חבר הכי טוב- מאשר בדרך של -מאוהבת-, ואני פשוט שכנעתי את עצמי שאני מאוהבת בו בגלל שזה מה שההורים שלי רוצים. הם תמיד רצו שאני יהיה איתו, אז פשוט עקבתי אחרי המשאלה שלהם. אבל אני יודעת שבלב תמיד היה הבחור עם העייני האוקיינוס הכחולות, הבחור שהביא לי את הנשיקה הראשונה שלי.

ג׳ון הלך לכיווני והניח את היידים שלו על הפנים שלי. זה גרם לגוף שלי להתחמם מהמגע שלו אבל לא נהנתי מזה כמו שאני בדרך כלל. אהבה שלי אליו איבדה את המגע. ״אני יודע שהתנהגתי כמו מניאק אתמול בלילה, ואנחנו כולנו יודעים מה שתייה יכולה לעשות. אז אני סולח לך…רק אל תתני לזה לקרות שוב. ואני הולך להשתנות.. אני ילך להחליף בגדים ואז אולי את תרצי נוכל ללכת לאנשיהו״ הוא אמר ועלה למעלה במדרגות ואני נשארתי לעמוד שם.

וזה גרם לי לרצות לצרוח. אם הוא באמת היה אוהב אותי הוא היה יותר פגוע, הוא היה כועס ועצבני להרבה זמן. אהבה פוגעת בכולנו, אהבה מחוברת עם כאב, וכל מה שראיתי אצלו הייתה אהבה מזויפת. אם אהבה הוא בסופו של דבר היה סולח לי. אבל הוא סלח מהר מדי, הרגשתי כאילו הכל היה מזוייף. ואס התחלתי לתהות, הוא בכלל באמת אוהבת אוהב אותי?

הסתובבתי והסתכלתי על קיידן, ״אתה זוכר מה קרה אתמול בלילה?״ שאלתי הקול שלי רעד ובעצם רעדתי כולי.

הוא התקרב לכיווני, הגוף שלו נגע בשלי. הריח שלו הקיף אותי. ״איך אני יכול לשכוח, אבל זה בוודאות לא אומר שום דבר בשבילך. תחזרי חזרה לאהבת האמת היחידה שלך״ הוא אמר.

יכולתי לראות את הכאב ואז הפגיע שהיו לו בעיינים. הסתכלתי לו עמוק בעיניים, הוא הראה הכל ביחד, אהבה, כעס, כאב.. כמעט התפרקתי שם.

״קיידן…״ אמרתי בשקט לפני שהוא הלך ממני. רציתי להגיד לו שאהבתי את הנשיקה אתמול בלילה. ואני תמיד אזכור את זה כמו שזה היה לפני ארבע שנים. אבל הוא הלך ואני נשארתי עם מישהו שאני לא באמת אוהבת. העיינים שלי התחילו להרגיש כאב.. והדמעות נעצרו.

הלכתי לסלון והתיישבתי על הספה, הפלאפון שלי צלצל ועניתי חו ״הלו?״ אמרתי תוך כדי שניסיתי להפוך את הקול החלש שלי וקול של ילדה שמחה.

״היי מותק אנחנו נחזור הביתה בעוד כמה ימים. רק רציתי לבדוק מה איתך. איך את וג׳ון?״ אמא שלי שאלה בזהירות. חייכתי אל הקול שלה. אני אוהבת אותה כל כך, כל מה שרציתי זה שהיא תהיה פה וצוכל לחבק אותי ולהגיד לי שהכל יהיה בסדר.

״אני בסדר, וגם אני וג׳ון בסדר…״ שיקרתי לה

״שמעתי שאח שלו חזר לעיר, מה השם שלו….קיידן….?״ היא שאלה נשמע חושדת ומנסה להשמע שאכפת לה. אבל אני ידעתי את האמת.

היא לעולם לא אהבה את קיידן היא ראתה אותו רק בתור ילד טיפש שאף פעם לא היה טוב בלימודים ורק אהב מסיבות. ושג׳ון הוא תלמיד מצטיין ולעולם לא נהייה שיכור, אבל זה רק מה שאמא שלי חושבת. היא מתנהגת כאילו היא מכירה איתי, אבל היא לא. קיידן הוא כל כך מתוק ומתחשב והוא הכיר אותי כל כך טוב, לא כמו ג׳ון.

ג׳ון נהג להכיר אותי פעם, אבל לאחרונה הוא לא נראה ממש רוצה לדעת ולאוהב אותי אני מניחה. חשבתי על הימים האחרונים שלנו איך שצחקנו והנהנו ושבעצם כל האהבה הזאת שחלקנו הייתה בשבילו לדאוג לא ולא בשבילי , לדאוג לזה שבכלל אם הוא באמת אוהב אותי. זה היה הכל מסכה, עכשיו אני יודעת שכל אהבה והשמחה שהייתה חומקת ממני עכשיו.

״כן, הוא בעיר, אממ…אמא אני צריכה ללכת״ אמרתי כשהפעמען צלצל בדלת. לא משנה מי היה בצד השני של הדלת, הוא שמר אותי מהשיחה של אמא שלי על לכלוכים על קיידן, אותו אחד שאני אוהבת. נפרדנו בפלאפון והיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי והלכתי לפתוח את הדלת.

שפתחתי את הדלת העיינים שלי תנפתחו כמו ילדה קטנה. מאוחרי הדלת הייתה נערה הכי מתוקה שאני מכירה. ״אמי!״ צעקתי כל כך חזק שאני דיי בטוחה שכל השכונה שמעה אותי.


תגובות (4)

תמשיכייי :)
את רושמת את הסיפור הזה או ילדה מאמריקה ?

11/02/2013 08:27

תמשיכייייי!!!!!!
אני מאוהבת לך בסיפור.. (ניראהלי ?!) חחחחח

11/02/2013 08:33

לא אני… ילדה מאמריקה :) סיפור מדהים באמת שהוא הולך ומשתפר !

11/02/2013 08:36

תמשיכיייייי דחוף התאהבתי בסיפור

11/02/2013 11:02
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך