ההוא בסוף הבר חלק א' ו- ב'

פרק 1- חלק א' ~ ההוא בסוף הבר.

"ראית אותו..?" דיזל שאלה אותי.. "הוא בוחן אותך כל הערב.."
"מי בוחן אותי..?" שאלתי אותה באדישות..כאילו שזה לא אכפת לי..
"הבחור הזה בסוף הבר..הוא מסתכל עליך כ-ל הערב ! את לא שמת לב..?" היא התפלאה..
פתאום אותו בחור החליט לקום וניגש אלי.."אפשר להזמין אותך למשקה?".. הרגשתי איך הלחיים שלי מאדימות… המילים לא יצאו לי מהפה עד שלבסוף הצלחתי לחזור למסכת האדישה שלי ולענות לו.. " בטח.. למה לא..?".. אמרתי. "אז איך קוראים לך?" הוא שאל אותי.. " אני אליזבת'..אליזבת' מקהארווד."
(Elizabeth Meckharwood )
"אני ג'וליאן, נעים להכיר אותך.." לפטע הרמתי את מבטי ועיניי נפגשו עם עינייו הירוקות ונשאבתי אל תוך עינייו כאילו אין שום מציאות שצריך לחזור עליה..ברגע שהסתכלתי אל תוך עיניו לא יכולתי להפסיק..אבל הוא מצמץ לשנייה והבנתי שבהיתי בו..
"אממ..מה תירצי לישתות?" ..הוא שאל אותי ועלה חצי חיוך בצד השפתיים היפהייפיות שלו שחשפו שיניים מושלמות..
"ניראה לי שאני אשאיר אותכם לבד..אני אלך אל קורטני היא מחכה לי בכניסה..אני אפגוש אותך בסוף שבוע אליז… בביי לכם.." דיזל קרצה לי והסתובבה ללכת… ליפני שהיא ירדה מהכיסא הגבוה של הבר היא לכחה את השוט האחרון שלה להערב והלכה לקיוון היציאה.
"אז לשאלתי..מה תירצי לישתות?" הוא חזר על השאלה שלו.."אממ.. אני אכח לי וויסקי…עם קרח" עלה לי חצי חיוך גם..ג'וליאן קרה אל הברמן.." שתי כוסות וויסקי עם קרח בבקשה" והוציא את ארנקו מכיסו האחורי במכנסי הג'ינס שלו."תודה רבה לך" הוא אמר ושילם לברמן בתוספת טיפ קטן.. היה אפשר ליראות כמה שהוא היה מנומס…
"אז ספרי לי על עצמך אליזבת'..בת כמה את?"..הוא שאל אותי בקול שרמנטי כזה..קול מושך..הוא הסתכל עלי במבט מהפנט..היה קשה שלא לענות לו על השאלה.."אממ..אני יהיה עוד מעט בת 24.. עוד חודשיים.."
"אני יהיה בן 26 בעוד כמה ימים. ו-.." פתאום הטלפון שלי ציצל. "אני יכולה ? " שאלתי אותו..הרגשתי מובכת לכמה שניות.."בטח…תעני" הוא חייך אלי חיוך מלא.. "הלו?"………."נו באמת ?."……….."אני אחזור עוד מעט"…….."אנבל….אנ-.."…אנבל אני לא יכולה לדבר עכשיו."…………."טוב אנבל אני כבר באה."
"אני צריכה ללכת…אני ממש מצטערת….אתה רוצה את המספר שלי? אולי נוכל ללכת לישתות קפה ולהמשיך את השיחה הזאת?.."בטח ! הינה כחי…תירשמי את הטלפון פה." הוא הגיש לי את הטלפון שלו והקלדתי את המספר שלי במהירות. "תודה..! אני אתקשר אליך מחר בסביבות 10..זה בסדר?".."זה מושלם" חייכתי והסתובבתי ללכת.." להתראות ג'וליאן.", "להיתראות אליזבת' "
הוא חייך אלי ולא יכולתי שלא לחייך אליו בחזרה.. הוא קם מהכיסא וניגש אלי.."ללוות אותך?" וראיתי עד כמה שהוא גבוה.. וראיתי גם את גופו יותר טוב.. גופו היה מושלם..הוא היה ניראה כמו דוגמן… כמו פסל של מיכאלאנג'לו.. ואני עם נעלי העקב הגעתי לו רק עד הכתפיים..יצאנו החוצה ביחד..והמונית עוד לא הגיעה.. הייתה בניינו שתיקה מוזרה.. פתאום ראיתי את המונית מגיעה.. ואז וג'ליאון רכן ליפתוח לי את הדלת..ליפני שנכסתי למונית הוא קרא לי.. "היי אליזת'.." הסתובבתי מהר ולא שמתי לב אל המרחק שהיה כה קצר..כמה סנטימטרים ספורים בין גופינו..בין שפתיינו..פתאום הוא הסתכל אל תוך עיני ואני אל תוך עינייו ולפתע גיליתי ששפתיינו צמודות..פתאום עיניינו נעצמו והוא אחז בי קרוב אליו.. העברתי יד בשיערו השחור והחלק ופתאום הנשיקה הפכה סוערת הוא החזיק אותי קרוב יותר והצמיד אותי כך שהקור העז שהיה בחוץ כבר לא הפריעה יותר..ברגע ששפתיינו נגעו אחד בשני הבנתי שאני מאוהבת ומוקסמת מכל מבט בעייניו, או בחיוכו..או בקולו הנעים והערב..לפטע הנהג של המונית ציפצף.." אתם עולים או לא?"…הסתכלתי אל תך עינייו בפעם האחרונה להערב וניכנסתי למונית אמרתי לנהג את הכתובת ופתחתי את החלון..ג'וליאן עדין עמד שם. "להתראות ג'וליאן..אני אראה אותך מחר." חייכתי אליו ואז הוא חייך אלי בחזרה וחיוכו הקסים אותי שוב פעם מחדש. סגרתי את החלון ונסעתי הבייתה.

חלק ב'- הבעיה של אנבל:

נכנסתי מהר הבייתה. בעודי נכנסת אני רואה את אנבל מוקפת ספרים ומחברות עם ידיים בראשה אבודה בין כל הדפים והמסמכים..
"מה את צריכה אנבל?"..אנבל הסתכלה אלי ויכולתי ליראות את העייפות שבה.. "אני לא מצליחה ללמוד למבחן. מחר יש לי מבחן בתנ"ך.. ואני לא מצליחה ללמוד אליו. אני לא מצליחה להתרכז, כל פעם שאני מסה לכתוב לי שאלה אני מתחילה להילחץ ואני מקבלת בלאקאאוט כל פעם מחדש !" פתאום אנבל הפכה היסטרית היא החלה בוכה ומתייפכת רכנתי לעברה ונתתי לה חיבוק..
"את יודעת מה? אולי תעשי מועד ב'?" שאלתי אותה.. אני לא יכולה.. פספסתי את מועד ב'.. הוא היה שבוע שעבר. מועד ב' יהיה רק חודש אחרי חלוקת תעדות והתעודות צריכות לצאת בעוד 60 ימים."
היא ענתה מנסה להירגע ולינשום עמוק. " אבל אם יש לך אישור רופא? "עדיין יש לך נזלת נכון ? " חייכתי אליה. אנבל חייכה בחזרה והנהנה..העברתי לה טישו והיא מחטה את אפה הקטן והסולד.. הוזזתי את שיערה הבלונדיני הדק מעינייה התכולות.. אנבל ניראתה בדיוק כמוני.. רק העיניים שלה היו שונות.. עיניי היו בצבע דבש טהור.. עם פס אפור בהיר בהיר מסביב.
"מחר נלך אחרי הצהריים. את יכולה להישאר בבית ולישון..ותמשיכי להתכונן. ונשאל את הרופא מה יכול לעזור לך להתרכז יותר." נשקתי לה על המצח והתרוממתי לעמידה.. "אני הולכת לישון, אני מותשת מאוד ומחר אני צריכה להיתעורר ליפני 10. "
"מה יש ב- 10? " היא שאלה אותי בתמיהה…"יש לי פגישה עם מישהו.." עניתי מנסה לא להסגיר את קולי השמח כשאני חושבת על ג'וליאן… "מחר בבוקר יש לי דייט עם מישהו שפגשתי בבר.. הוא כלכך יפה.. ונחמד..והוא יתקשר אלי מחר ב- 10. ואני צריכה שתעזרי לי ליבחור בגדים." חייכתי אליה והיא הנהנה. הלכתי לישטוף פנים ופשטתי את בגדי והחלפתי לפיג'מה.. הלכתי לישון בחיוך..בעודי חושבת על ג'וליאן.

~~~המשך יבוא !!!~~~