מעיין 1994
אשמח לביקורת ולתגובות כדי ללמוד מטעויות
למי שיש רעיונות והצעות להמשך הסיפור יכול לרשום לי ^-^

הוא איתי אבל הוא לא שלי (LOVE) פרק 3 פלייייז תקראו^-^

מעיין 1994 06/12/2013 626 צפיות 2 תגובות
אשמח לביקורת ולתגובות כדי ללמוד מטעויות
למי שיש רעיונות והצעות להמשך הסיפור יכול לרשום לי ^-^

לא יכולתי פשווט לא יכולתי לשמוע אותם אני בוכה והם רבים לי מול העניים
קמתי מהשפה ורצתי לחדר של ליאור ניכנסתי וסגרתי את הדלת.
היתישבתי מאחורי הדלת והחזקתי את הראש שלי הבכי לא עצר לרגע , זה היה הבוקר הכי רע שיכול להיות.
"דנדוש את בסדר?" שאלה מור
"לא" עניתי והמשכתי לבכות
"טוב תפזרו תהפגנה " אמר ליאור
"בי דנדוש דברי איתנו" אמרו רותם , שרון ומור.
שלושתם הלכו ונשארתי לבד קצת שקט.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי היה לי כזה רע שחשבתי לחתוך…(ורידים)
קמתי מהרצפה ופתחתי את המזוודה שלי שם היו סכינים בהם תכננתי לחתוך אעת עצמי לפני שנתיים אבל עצרתי את עצמי אני לא חושבת שיש לי למה לחיות.
הוצאתי אותם סכינים חדים ביותר וכאלה מבריקים הסתכלתי עליהם כמה שניות טובות וקירבתי אותם אל ידי השמאלית התחלטי לחתוך בהתחלה החתכים נראו כמו סריטות קטנטנות ואז הם גדלו לאט לאט ידי התחלה לטפטף ודם יד הייתה מלאת דם ופשוט רציתי לגמור עם זה!
"מה את חושבת שאת עושה?" פתאום נשמע קול חלש ומתוק
"מי זה?" שאלתי בבהלה כאשר פני אדומות וידי רועדות מפחד ומכאב.
"ליאור" ענה ליאור
"ליאור די אני לא יכולה יותר" אמרתי ופרץ בי בכי ענקק!
"תני לי את הסכין" אמר ליאור בכעס
הושטתי את ידי הימנית שהחזיקה בסכין ונתתי את הסכין לליאור
"עכשיו לכי למקלחת ותשטפי את היד ואני הביא לך תחבושת" אמר ליאור ודמעות ירדו מפניו
רצתי למקלחת ניכנסתי סגרתי את הדלת ופרצתי שוב בבכי היד מלאת הדם שלי רעדה ורטטה פשוט ככה פתחתי את הברז ושטפתי אותה הכאב לא הפסיק הרגשתי שזה גובר עלי כולכך כאב לי אין לי דרך לתאר את הכאב במילים.
"סיימת?" שאל ליאור
פתחתי את הדלת ואני וליאור הלכנו לחדר שלו ושלי. ליאור סגר את הדלת ושנינו היתישבנו על המיטה שלו.
הוא החזיק בידי השמאלית המדממת וחבש אותה כאשר דמעות ירדו על פניו.
"דייי בבקשה דיי אל תבכה" אמרתי לליאור והבכי תקף אותי שוב
ליאור סיים לחבוש את ידי ונשכב על המיטה שלו ואני לידו.
הבכי שלי לא הפסיק היתישבתי על המיטה והחזקתי את ידי בחוזקה כולכך כאב לי.
ליאור קם וחיבק אותי
"תבטיחי לי שאת לא תעשי ולא תפגעי בעצמך שוב" לחש לי ליאור
לא עניתי לא היה לי את האומץ להוציא מילה מהפה.
"תבטיחי" לחש לי שוב ליאור
"מבטיחה" אמרתי בקול רועד ומפוחד כאשר אני מתבוננת בידי החבושה.
ליאור קם ויצא מהחדר.
ואני פרצתי שוב בבכי.
ולפתע נשמע צילצול פלפון זאת הייתה תמר!!!!!!


תגובות (2)

הסיפור ממש יפה, אבל חסר קצת סימני פיסוק ויש קצת שגיאות כתיב

06/12/2013 06:00

תמשיכי

06/12/2013 06:07
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך