הוריקן דניאלה

התעוררתי לידך וזה היה הסימן שלי להפסיק, הקיו שלי לברוח, לחפש את הריגוש הבא שיחזיק אותי בחיים לשנייה וחצי עד שגם הוא ייגמר. אני לא יודעת איך להחזיק קשר ואולי גם לא רוצה. מפחדת שזה לא יכול להימשך ומכורה לסם הזה של ההתחלה. הקסם שלא רציתי שייגמר וידעתי שאין טוב ממנו, אולי גם לא ניסיתי יותר מזה כדי לדעת. אבל תמיד הייתי כזאת, עוזבת הכול באמצע, מפחדת מהסוף. לא מסיימת שום דבר, לא את האוכל בצלחת ולא את הקפה של הבוקר, לא את הספר שהתחלתי לכתוב ולא את השיר שכל כך רציתי לשמוע. סוף זה פשוט לא משהו שמתאים לי אז אני עוצרת בהתחלה. כשהכל פשוט וטוב לי.
רציתי אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך, נכנסת לבר שעה אחריי, לבוש מכף רגל ועד ראש בשחור. סקרנת אותי אז עקבתי אחרייך במבט, הזיפים, העיניים, השפתיים כל דבר בך כאילו קרא לי. עברת לידי ומנה אחת מהריח שלך הצליחה לסחרר אותי, לא ידעתי להגדיר מה היה בך שמשך אותי כל כך. אולי האדישות. לא היית מהבחורים שנכנסים וסוקרים בעיניהם את כל החדר בחיפוש אחר המטרה הבאה, היית בתוך הבועה של עצמך והיית לבד. הייתי אומרת אבוד, אבל איכשהו היית שייך.
נטשתי את החברה שלי ועברתי לשבת לידך, הסתכלת עליי לחצי שנייה והחזרת את המבט קדימה, שקוע במשהו שאני לא מצליחה לראות. כמה אני אוהבת אתגרים, חשבתי לעצמי. "תביאי לי מה שהוא שותה" אמרתי לברמנית זה כבר הסב את תשומת לבך. "אין לך רצונות משלך? " שאלת אותי במבט בוחן. לא הייתי בטוחה אם התעצבנת אבל המבט שלך סקרן אותי, היה בו משהו שלא הצלחתי לפענח "יש לי, כרגע הרצון שלי הוא להיות איתך". חייכת, חושף שיניים מושלמות וחיוך שאין כמוהו, ידעתי שאני חייבת שיהיה לי אותך. "דניאלה" אמרתי והושטתי אלייך יד "בן" השבת ולחצת את ידי.
המשכנו לדבר והשיחה זרמה, הסתכלתי בשעון ושמתי לב שכבר 4, חברות שלי פרשו כבר מזמן ואני מצאתי את עצמי נשאבת לתוכך. שילמת את החשבון של שנינו ומשכת אותי החוצה. תוך שבריר שנייה מצאתי את עצמי בין זרועותיך כששפתיך מועכות את שפתיי ומבקשות עוד. נעניתי מיד ובאותה רעבתנות. נהניתי ממך, מהצורך שלך, מהחייתיות שבך, זה היה מרענן. כאילו נתת לעצמך להיות מובל על ידי יצר בלבד. לא חשבת ואהבתי את זה, זה התאים לי בדיוק. רציתי אותך והיה לי אותך. הכנסתי את המספר שלי לנייד שלך, חייגתי אליי ותפסתי מונית.
לא התקשרת וזה עצבן אותי. מצאתי את עצמי מחכה להודעה, שיחה, סימן ממך. עדיין לא קיבלתי את כל מה שרציתי, עדיין לא חוויתי אותך מספיק. אז שלחתי הודעה והזמנת אותי אלייך. פגישה אחת לא מזיקה, אמרתי לעצמי. זה יותר ממה שאני מרשה לעצמי בדרך כלל אבל רציתי להריח אותך עוד פעם אחת, לטעום אותך ולהרגיש את המגע שלך על עורי. הבגדים שלנו נותרו על הרצפה והיינו אחד בתוך השני. פאק, זה היה כל כך טוב שחשבתי רק לרגע שאולי זה יכול להימשך, אבל אני לא יודעת מה זה אמצע ולא רוצה לדעת מה זה סוף. ההתחלה טובה לי ועם ההתחלה הזאת אני נשארת.
…………………………………………………………………………..
זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מאז שהיא הלכה. היא רצתה שאני אהיה מאושר, התחננה בפניי שאני לא אסגור את הלב שלי אחריה ואני כמו מטומטם הבטחתי לה. לעזאזל, אלוהים יודע שהייתי מסוגל להבטיח לה פיסה מהירח אם היא רק הייתה מבקשת, רק שתהיה שמחה עוד קצת, שתאחז במשהו שיקשור אותה אליי ואל העולם הזה. רציתי להציל אותה, אבל לא ידעתי איך ולא הייתי מסוגל לתת לה ללכת.
היא הייתה דומה לך, אותו שיער רך, שטני, שנופל בגלים על כתפיה, עיניים בהירות ומבט שובב. היא ליקקה את שפתיה, עושה רושם שהיא מתמודדת לא רע עם השילוב שלי של ג'ק וקולה, לא כל אחת יכולה לעמוד בזה, והיא גרמה לי לחייך. אני לא חושב שזה משהו שקרה הרבה בחצי שנה האחרונה. אני עדיין באבל שכפיתי על עצמי אבל חייב לקיים את ההבטחה שלי אלייך, לפחות לנסות. אני יודע שאת מסתכלת עליי מלמעלה במבט העיקש שלך עם שתי ידיים על המותניים ומחכה שאעשה משהו. אז עשיתי, עצמתי עיניים ונישקתי אותה. היא הייתה רכה והרגישה כל כך טוב, ואני הרגשתי רע. בוגד בזיכרון שלך.
לא דיברתי אתה אחריי זה, ידעתי שהיית רוצה שאני אנסה אבל לא הייתי מסוגל. כשהיא שלחה הודעה הצעתי לה לבוא. אף אחת לא הייתה פה מאז שהלכת. ניסיתי לגרש את המחשבה הזאת מראשי ולעשות קצת סדר בבלאגן. אם אני מבולגן מבפנים זה לא אומר שצריך לראות את זה מבחוץ. חוץ מזה את בחיים לא היית מרשה לי להכניס מישהו לדירה כשהיא במצב כזה.
היא צלצלה בפעמון והידיים שלי התחילו להזיע. מעולם לא הייתי בדייט. הייתי שלך מגיל 12 ולא רציתי שום דבר אחר. היא נכנסה ונתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים. השאירה לי טעם של דובדבן מהליפסטיק שלה. זה היה לי טעים. את אף פעם לא היית מתאפרת.
מצאתי את עצמי במיטה איתה ולרגע, לא חשבתי עלייך. אני יודע שאת היית שמחה, אבל אני כעסתי. חשבתי על ההבטחה שלי והתמכרתי לאינסטינקטים. פועל מתוך יצרים כמו חיה. היא הייתה טובה אליי. בדיוק מה שאני צריך. בפעם הראשונה ישנתי לילה שלם. קמתי והיא לא הייתה, בלי פתק בלי הודעה מצאתי את עצמי שוב לבד. לא יודע איך להתמודד עם הריק.
לפני שנה הסרטן לקח אותך ממני. היית מושלמת והיית שלי, אבל יותר מזה אני הייתי שלך. כשהלכת לא ידעתי מי אני יותר, מי אני בלעדייך. לא עובר יום שבו אני לא חושב עלייך, שאני לא מתגעגע. כל יום כואב לי קצת פחות, הנשימה שלי עמוקה קצת יותר ואני כבר לא מחזיק את עצמי כדי לא להתפרק. אני מרגיש קצת יותר שלם עכשיו.
לפני חצי שנה הכרתי את דניאלה, היא נכנסה לחיים שלי כמו הוריקן, הוריקן דניאלה הפרטי שלי. היא הייתה באה והולכת. היו לה הבעיות שלה ולי היו שלי אבל איכשהו השלמנו אחד את השני, מצאנו את המקום שלנו יחד, היא מצאה את הסוף שלה ואני מצאתי את ההתחלה שלי, ההתחלה שלי בלעדייך. אני תמיד אוהב אותך, היית האהבה הראשונה שלי. אבל אני אוהב גם אותה, היא מלאה אותי כמו שקיווית והיא עושה אותי מאושר.